תוציאו את הלשון מהתחת!

תמר עילם גינדין זועמת, ובצדק היא זועמת. מסתבר שמלמדים את הילדים שלה (וגם את הילדים שלכם. וגם את הילדים העוד-לא-קיימים שלי) עברית שגויה, ומורידים להם ניקוד במבחנים כשהם מתעקשים להשיב בעברית תקנית (בהנחה שהם הילדים של תמר עילם גינדין, ושהם יודעים איך נראית עברית תקנית). העניין הזה מספיק מרגיז כדי שאני אקשר אליו, גם לולא היתה עילם גינדין מבקשת זאת מקוראיה. ומכיוון שזה באמת מאוד מרגיז, אתרום גם אני סיפור בנושא.

-=-

לפני כעשר שנים היה אחיה הצעיר של מי שהיתה אז חברתי (והיום ידועה בכינוי מעליב שיפתח טוען שאם אפרסמו ברבים אנשים יחשבו עלי דברים רעים) תלמיד בבית הספר היסודי. הילד (שהיה ילד חכם בצורה יוצאת דופן) כתב בשגיאות כתיב רבות, שעד אז קיבלו יחס סלחני יחסית מההורים ונחשבו לחבלי קליטה של הילד במחוזות השפה הכתובה. אולם בתקופה שעליה אני מדבר הבינו ההורים שיש כבר בעיה רצינית יותר, כי הילד הגיע לגיל ולשלב בחייו האקדמיים שבו כבר לא ניתן להתייחס לשגיאות בסלחנות שכזו. לכן, החלו ההורים לעקוב ביתר קפדנות אחר מבחניו של הילד ואחר מחברות שיעורי הבית שלו. לתדהמתם, הם שמו לב לכך שמורותיו של הילד דווקא כן עברו על השגיאות האלה בשתיקה, ולא טרחו אפילו לתקנן במבחניו השונים (שלא לדבר על להוריד ניקוד בגינן). ההורים פנו למחנכת של הילד וביקשו לברר מדוע אין הצוות הפדגוגי המסור של בית הספר עושה דבר על מנת לתקן את דרכיו התועות של הילד. המורה השיבה שזה באמת לא בסדר, אבל טענה שידיה כבולות כי יש הנחיה שיצאה ממשרד החינוך לפיה אין לתקן שגיאות כתיב של ילדים, כי "זה פוגע להם ביצירתיות". מיותר לציין (ובכל זאת אציין) שתלמיד שטען את הטענה היצירתית לפיה 5=2+2 תוקן באכזריות, בהתעלם מהפגיעה האכזרית בנפשו הרכה.

-=-

המסקנה היא שהרעה החולה שעילם גינדין מתלוננת עליה אינה עניין חדש. למעשה, קיים סיכוי לא רע בכלל שיש היום במערכת החינוך מורים ומורות צעירים מספיק, שלפני עשר שנים, פחות או יותר, היו תלמידי בית ספר שמוריהם שלהם חינכו אותם שתיקון שגיאות בעברית פוגע בהתפתחותם.

תרומה ייחודית

לפני כמה זמן עברתי, לא משנה למה, על רשימת הזוכים בפרס ישראל לאורך השנים, וישנם כמה דברים שחשבתי שכדאי לדווח עליהם.

קודם כל, ישנם שלושה אישים שזכו בפרס פעמיים. הראשון, מפורסם מאין כמותו, הוא שמואל יוסף עגנון. השני, מפורסם פחות אך עדיין מוכר, הוא בן ציון דינור. השלישי, ששמעו לא הגיע לאוזני מעולם, הוא יעקב כהן. שאר הזוכים בפרס הסתפקו בזכיה יחידה. בין אותם מקופחים שזכו רק פעם אחת נמצא גם בית יד לבנים בפתח תקווה.

בשנת 1965 זכה צה"ל בפרס ישראל. כמו שניתן לצפות, מדובר בפרס ישראל לחינוך.

אבל ישנה זכיה אחת שאין חולק על היותה מוצדקת: בשנת 1975 זכתה גולדה מאיר בפרס ישראל על תרומה ייחודית לחברה ולמדינה. אני מניח שאת תרומתה הייחודית לחברה ניתן לסכם בציטוט המפורסם "הם לא נחמדים", ושתרומתה הייחודית למדינה הביאה להקמתה של ועדת אגרנט.

פולו-אפ

אך אתמול חשף אתר "הארץ" פרטים מרעישים אודות מערכת "כיפת ברזל". והנה היום מסתבר שהידיעות אתמול היו רק בבחינת פרומו לקראת הידיעה המרעישה המתפרסמת באתר הערב.

אין דבר העומד בפני הרצון

אם אי פעם תהיתם איך בדיוק נראית מערכת "כיפת ברזל", בא אתר "הארץ" ונותן לכם את התשובה. עם זאת, לא נמסר כיצד בדיוק מצליחה המערכת לבצע את משימתה. עוד לא ברור מה העונש שתטיל המערכת על טיל שיפר את החוקים וינחת בשדרות.

פסיכים

רבותיי, ההיסטוריה חוזרת

אחרי המשחק הרשמי הראשון של יונייטד העונה, ציינתי כאן שריאל מדריד מלאה בשחקנים שיש להם תחליף. עכשיו, אחרי הניצחון הנהדר על ארסנל, אפשר לראות דוגמא נוספת לכך.

-=-

בשנה שעברה פגשה יונייטד את ארסנל בחצי גמר ליגת האלופות. את המשחק הראשון, שנערך באולד-טראפורד, ניצחה יונייטד 1-0 קטן. אני מניח שלא מעט תקוות מילאו את לבבותיהם של שחקני ארסנל ואוהדיה ביחס סיכוייה של קבוצתם להפוך את הקערה על פיה בגומלין באיצטדיון האמירויות. בדקה ה-61 של אותו גומלין, כשהתוצאה היא כבר 2-0 ליונייטד, קרה הדבר הבא:

אתמול בערב יצאה יונייטד למשחק ליגה באיצטדיון האמירויות. יונייטד לא נראית טוב העונה, ואת משחק הליגה שהתקיים בתחילת העונה באולד טראפורד היא ניצחה 2-1 קטן. אני מניח שלא מעט תקוות מילאו את לבבותיהם של שחקני ארסנל ואוהדיה ביחס לסיכוייה של קבוצתם לנצח ניצחון מרשים בדרך, אולי, לתואר אליפות ראשון מזה חמש שנים. בדקה ה-37, כשיונייטד כבר מובילה 1-0 משער עצמי אומלל (או משמח. תלוי את מי שואלים) של מנואל אלמוניה, קרה הדבר הבא:

-=-

השערים האלה, כמו שקל לראות, מאוד דומים אחד לשני. ההתקפה שהביאה לשער של רוני אתמול נראית כמו שחזור של ההתקפה שהביאה לשער של רונאלדו לפני 9 חודשים. חשוב לזכור גם מול מי השערים האלה הובקעו: לא מול איזו אסופת זקנים כמו זו שגרה בצד האדום-שחור של הסן-סירו, או מול הבכיינים ממרסיסייד (אלה שאנחנו נותנים להם לנצח אותנו רק כדי להגביר את התסכול שלהם מעוד עונה בלי תואר). השערים האלה הובקעו מול ארסנל, קבוצה שסוג כזה של התקפות הוא הסמל המסחרי שלה בעידן ונגר. מה שיונייטד אומרת כאן הוא "אנחנו נעלה לשחק מול כל קבוצה ונעשה את מה שהיא עושה הכי טוב, רק קצת יותר טוב ממנה". ולכן, מול ארסנל אנחנו מבקיעים שערים יפים מאוד שכולם תנועה, מהירות ותיאום עיוור בין השחקנים. באותה מידה, כאשר אנחנו עולים לשחק מול ליברפול, אנחנו עושים את מה שליברפול עושה כל כך טוב כבר 20 שנה, ומפסידים. רק כדי שהם לא יחשבו, משום מה, שהם הצליחו למצוא היבט של המשחק שבו הם עולים עלינו.

עירוב שימושים

"הרחובות של ג'יין", בלוגו האורבני המוצלח של אליאב, עוסק רבות בסוגיית עירוב השימושים בסביבה אורבנית. אליאב יוצא נמרצות כנגד חלוקתו של המרחב העירוני למתחמים נפרדים זה מזה, כאשר כל מתחם מיועד לשימוש שונה: באזור מסויים ימוקמו בתי מגורים, באזור אחר משרדים ומקומות תעסוקה ומתחם הבילויים יהיה באזור שלישי. חלוקה כזו למתחמים, טוען אליאב, פוגעת בעירוב השימושים ועירוב האוכלוסיות באזורי העיר השונים, ומביאה לפגיעה במרקם העירוני כולו. מסתבר, עם זאת, שלעתים אזור המגורים של פלוני הוא, בו-בזמן, גם מתחם התעסוקה והבילויים של אלמוני. אלא שפלוני ואלמוני שייכים לעולמות כה רחוקים, עד שגם העובדה שהם עושים שימושים שונים באותה יחידה גיאוגרפית אין בה כדי להביא למסקנה שמדובר באזור שהשימושים בו מעורבים.

-=-

לאחרונה עברנו, אשתי ואני, לדירה חדשה. דירתנו הישנה היתה ברחוב הקליר, רחוב קטן ליד גן העיר. דירתנו החדשה נמצאת  ברחוב קטן אחר, המחבר את שדרות נורדאו עם אזור פארק הירקון. לכאורה, לא שינוי דרסטי – בסך הכל כמה מאות מטרים צפונה. עד כמה שהדברים נוגעים לאשתי ולי, מדובר בשני אזורי מגורים לא מאוד שונים זה מזה. אולם, ישנם מי שמבחינתם מדובר בשני מתחמים שונים לחלוטין, המיועדים כל אחד לשימוש אחר.

אזור מגורינו הקודם התאפיין, אם תרצו, ברמת גימור לא מאוד גבוהה. רוב הבניינים בו הם בני למעלה מ-50 שנה, וגילם ניכר הן בחזותם והן בתחזוקתם. ההתרשמות שלי מארבע וחצי השנים שגרנו באזור היא שהאוכלוסיה מתחלקת בעיקר (זהירות, הכללות גסות ולא מדויקות) לצעירים שחיים בדירות שכורות ולפנסיונרים שחיים בדירות שרכשו לפני 50 שנה, כשבגרוש היה חור. האזור שאליו עברנו נראה הרבה יותר טוב. למרות שהבניינים בו אינם צעירים בהרבה מאלו שבאזור גן העיר, רבים מהם שופצו בשנים האחרונות. לא רק שהם נראים טוב יותר, הם גם נראים כאילו מישהו דואג באופן שוטף לשמור על מראם הטוב. כפועל יוצא, נראה שגם האוכלוסיה בשכונה החדשה היא אוכלוסיה מבוססת יותר. ונראה כי הראשונים לזהות אוכלוסיות מבוססות הם דווקא אלו שאינם שייכים אליהן.

-=-

בשכונתו הקודמת חיו הומלסים. אני אומר "חיו", כי נראה היה שהשכונה ההיא היתה המתחם בו הם גרו (בעיקר על ספסלים בשדרות בן גוריון, בגינת גן העיר ובכיכר רבין). במשך היום נדיר היה לראות אדם מחוסר בית באזור שלנו, אבל בערב הם היו לאט לאט מופיעים. נראה שכשם שאני חזרתי מהעבודה בסביבות 19:30-20:00, כך גם הם חזרו מהאזורים בהם הם העבירו את שעות היום אל השכונה שבה הם גרים.

השכונה החדשה היא, ככל הנראה, מתחם התעסוקה והבילוי של אותם דרי רחוב, שבו הם מעבירים את רוב שעות היום, עד לחזרתם לאזור המגורים שליד גן העיר. וכיצד בא הדבר לידי ביטוי? בשלושת השבועות שחלפו מאז שעברנו דירה, רק פעם אחת ראיתי חסר בית ישן באזור. מצד שני, לא עבר ולו יום אחד שבו לא יצא לי לראות לפחות שני מחוסרי בית בודקים את תכולתם של פחי האשפה ברחוב בו אנחנו גרים. חיטוט באשפה לא היה חזון נפרץ כל כך באזור מגוריי הקודם. מכאן אני למד שאחד ההבדלים בין שני האזורים הוא שבמקום בו אני חי כעת, ידם של אנשים על ההדק קלה יותר בבואם להכתיר חפץ מסוים בתואר "אשפה".

נייר לקמוס

בעונת הכדורגל 2002-2003 היתה מכבי חיפה לקבוצה הישראלית הראשונה שמעפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות. חיפה הוגרלה לשחק באותו בית בו שיחקה גם מנצ'סטר יונייטד, ולוח המשחקים קבע שמשחקה הראשון של מכבי חיפה בליגת האלופות ישוחק באולד-טראפורד. ההגרלה הזו הציבה אותי בפני דילמה אכזרית: מכבי חיפה היתה הקבוצה האהודה עלי בכדורגל הישראלי (אז עוד היתה תחושה שיש חיה כזו). יותר מכך: אהדתי למכבי חיפה היתה יותר פז"מניקית מאהדתי למנצ'סטר יונייטד (את חיפה אני אוהד מסביבות 1990, ואילו אהדתי ליונייטד החלה לרקום עור וגידים בעונת 1995-1996). התקשיתי מאוד להחליט מי מהשתיים תקבל את תמיכתי במפגש ביניהם, ובסופו של דבר החלטתי שהפז"מ והלוקאל-פטריוטיות גוברים, ושאני בעד חיפה.

חמוש בהחלטה נחושה זה, התיישבתי לראות את המשחק. בדקה השביעית כבש יניב קטן שער והעלה את חיפה ליתרון 1:0. יציעי אולד טראפורד נדמו. גם אני נדמתי. באותו רגע מכונן הסתבר לי באחת שכל ההחלטות הנחושות שבעולם לא תעזורנה, ושאני קודם כל אוהד של יונייטד. את שער השיוויון של גיגס, שלוש דקות מאוחר יותר, עוד חגגתי באיפוק, שעדיין הושפע משרידיה של ההחלטה הנחושה. אבל כשסולשיאר העלה את יונייטד ליתרון בדקה ה-35, כבר לא היה גבול לשמחתי.

בסיום, כידוע, ניצחנו 5:2.

דובר הוותיקן שומר על הגחלת

מלשכתו של הכס הקדוש נמסר כי הרגליו העמומים של הוד קדושתו אינם אלא ביטוייה המעשי של החובה שרואה לעצמו הוד קדושתו ללכת בנתיב שהתווה קודמו בתפקיד. אווה מריה.

שלדים בארון

לאחר הרצח במועדון הבר-נוער, התעוררו מעל במות שונות דיונים בשאלת הוצאתן מן הארון של דמויות ציבוריות, שנטייתן המינית היא בבחינת סוד גלוי. הויכוח, עד כמה שהבנתי אותו, היה בין הגורסים כי נטייתו המינית של אדם היא עניינו הפרטי וזכותו לשמור עליה בדל"ת אמותיו, לבין אלו הטוענים כי לא ניתן לנתק את הנטייה המינית מהשאלות הפוליטיות הכרוכות בה, וכי המאבק על זכויותיהם של חברי הקהילה הגאה גובר על זכותם של הומואים ולסביות מפורסמים להישאר בארון. אותם אלו המצדדים באאוטינג הפומבי זרקו לחלל האוויר שמות ורמזים לשמות של אנשים מוכרים, שידוע לכל (או, לפחות, שידוע ליודעי ח"ן) שהם הומואים או לסביות בארון, תוך שהם מביעים את כעסם על העובדה שאותם אנשים אינם רותמים את מעמדם הציבורי לשירותה של הקהילה הגאה.

נדמה לי שהצלחת מסע האאוטינג הפומבי לא היתה גדולה כפי שקיוו אלו שצידדו בו. זו, כנראה, הסיבה שמובילי הקמפיין החליטו שלא די בהוצאתם מהארון של סלבריטאים מקומיים, ושיש לעבור לתותחים הכבדים באמת, ולא להירתע מהעובדה שהארון ממנו יש להוציאם הוא ארון שבו הם נמצאים זה כמעט 500 שנה.