מנגנוני סינון, או שבוע אחד במרץ

את אשתי הכרתי באינטרנט. פניתי אליה באתר היכרויות וקיבלתי בתגובה את מספר הטלפון שלה. הופתעתי מההיענות המהירה, והתקשרתי למחרת היום בשעות אחר הצהריים. מכיוון שחייגתי במועד שבו לא היה נוח לגברת לנהל שיחה, התבקשתי להתקשר שוב בערב. כך עשיתי. אחרי כמה דקות של אקספוזיציה, הגיעה השיחה, באופן טבעי לחלוטין, לויכוח לוהט וקולני בשאלה "פוסט-ציונות: בעד ונגד". נראה ששנינו עברנו את הסינון בהצלחה, כי בסיכומה של השיחה החלטנו שיש לנו עתיד ושאפשר להיפגש לדייט. באותו סוף שבוע נפגשנו לראשונה, והשאר יסופר בדברי הימים.

-=-

את יפתח הכרתי בצבא, ומאוחר יותר המשיכה הכרותנו אל הקמפוס של אוניברסיטת תל אביב. חמישה ימים לאחר שנפגשתי לראשונה עם מי שברבות הזמן תהיה אשתי, נדברתי להיפגש עם יפתח ולאכול איתו ארוחת צהריים באוניברסיטה, בשעה שבה שנינו נהנינו מחלונות, איש-איש במערכת השעות שלו. מיד עם הגיענו לנקודת המפגש שקבענו, התפתחה בינינו השיחה הקצרה הבאה:

יפתח: "אולי כדאי שתדע, אני הומו".

רועי: "נחמד מאוד, אבל אני רעב. בוא לאכול."

אני חשבתי שהתגובה שלי היא תגובה הולמת, שמעידה על זה שהעדפותיו המיניות של יפתח אינן מעלות ואינן מורידות בעיני. בוודאי שלא חשבתי שהעובדה שהוא החליט שהוא הומו משמעה שאני צריך להפסיק להעמיד את עצמי במרכז. רק לאחר שנים חשבתי שאולי התשובה הזו לא היתה מופת לעידון ולטקט.

-=-

אשתי לעתיד הכירה את יפתח ממש באותה ארוחת צהריים שעליה סיפרתי זה עתה. פגישה זו נמחקה כליל מזכרוני, ולמעשה, לולא הייתי שואל את רשותו של יפתח לספר את הסיפור אודות יציאתו מהארון וכניסתי אל המזווה, הוא לא היה מזכיר את העניין, ופרט מידע חשוב זה היה חומק מהכרתי (יש לציין כי גם לאחר שיפתח הזכיר את הסיפור, אני עדיין לא מצליח להיזכר בחלק זה של האירוע). בדיעבד, מסתבר שלהיכרות ראשונית זו בין אשתי ליפתח, ולסמיכות התאריכים בינה לבין היכרותי עם אשתי, נודעת חשיבות רבה. יפתח, בכל פעם שאני מרגיז אותו בנוכחות אשתי, פונה אליה ושואל אותה בקול שהוא בעת ובעונה אחת מלא כעס עלי ומלא רחמים כלפיה: "תגידי לי, בשביל מה התחתנת איתו?". מסתבר שנוח לו להתעלם מהעובדה שהוא יכול היה להזהיר אותה כבר בהתחלה.