לא טעים, לא קונה
כמה ימים לפני החתונה שלנו, הסתבר לנו לפתע שרשימת האורחים שיגיעו מצומצמת משחשבנו. המדובר היה לא באורח או שניים, אלא בכמות נכבדה של אנשים, ומשמעות הדבר היתה שנשלם עבור מנות שיוגשו לאנשים שאינם יושבים אל השולחן ונהנים מהן. התקשרנו, לחוצים קמעא, אל רונן, איש הקשר הנחמד שלנו בחברת הקייטרינג וסיפרנו לו. "מצטער", הוא השיב, "אבל בכזו התרעה קצרה יהיה לי מאוד קשה לבטל מנות ולעדכן את החיוב שתחויבו". הבטנו בשפופרת הטלפון חפויי ראש. כנראה שהטלפונים של היום יודעים להעביר מחוות ויזואליות שכאלה, כי רונן ישר קלט את הדכדוך הקל, והוסיף: "אבל אני לא רוצה שתתבאסו. זה בכל זאת היום השמח שלכם. נראה מה אני יכול לעשות". מעודדים, המשכנו בהכנות (שכללו מריבה רבתי עם אמא-של-רועי. לא משנה).
כמה ימים לאחר מכן, התקשר אלי רונן ואמר משהו כזה: "תראה, להחזיר לכם כסף אני לא יכול. אבל אני אסדר לכם איזו הפתעה או שתיים במקום. נוסיף לכם איזו מנה ראשונה ואיזה קינוח, ואולי עוד משהו". בלית ברירה, שהרי חתמנו על חוזה, הסכמנו.
כשהגענו אל גן האירועים ביום החתונה, פגש בנו רונן. "זוכרים שהבטחתי לכם עוד הפתעה או שתיים חוץ מהמנות הנוספות?" הוא שאל. "כן", השבנו, "זוכרים". "יופי", אמר רונן והצביע על השולחנות, "כמו שאתם רואים, החלטנו להוסיף לכם בקבוק יין על חשבוננו לכל שולחן. וכמובן, כל פעם שבקבוק יגמר, המלצרים ידאגו להביא חדש. שיהיה לחיים".
היין היה יין מתוצרת יקבי ברקן. באותה תקופה הייתי קצת פחות אנין טעם. היום אני יודע שמדובר ביין לא טעים, ומהסיבה הזו בלבד אני קורא לכם שלא לצרוך אותו.
-=-
יקבי ברקן הם דוגמה שבמקרה מסתדרת עם הסיפור של החתונה שלי, שהוא סיפור אמיתי לגמרי. אני יודע שיש דוגמאות מובהקות יותר למאכלים לא טעימים, אבל הבלוג הזה הוא בלוג שיש לו ליצנציה פואטיקה.
עוד יצויין, למען הסדר הטוב, שאחרי שהסתיימה החתונה, התיישבנו עם רונן כדי להסדיר את יתרת התשלום. או-אז הסתבר שהוא שיקר לנו במצח נחושה כשהוא אמר שהוא לא יכול להחזיר לנו כסף.
-=-
ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.
באמת יין מחורבן.
כשמאלנית תל אביבית ממוצעת, אין לי אלא להודות, שלפעמים אנחנו השמאלנים טרחנים וצדקנים ומעייפים. גם כשאחנו (כלומר אתה) שנונים. שלום, הלכתי לישון.