כלבי השמירה של הדמוקרטיה

רציתי לכתוב משהו על הבולמוס החקיקתי של השבועות האחרונים. בראשי התרוצצו כמה רעיונות שיבהירו מה אני חושב על החוקים הרעים שמחוקקים נבחרי הציבור שאתם בחרתם כשאני סובבתי לרגע אחד את הגב, אבל לא הצלחתי לגבשם לכדי פוסט קוהרנטי. ואז נזכרתי בספר הנפלא "שלושה בסירה אחת", והחלטתי לקרוא שוב לעזרתו של ג'רום ק' ג'רום, שיואיל ויכתוב לי פוסט אורח. ג'רום לא נמצא במצב שבו הוא יכול לסרב להצעות שכאלה, והנה אנו מוצאים את עצמנו עם טקסט על חבורת כלבים. הטקסט הזה, אעיר בטרם אעביר את המקלדת לאורחנו המכובד, הוא טקסט שעובר לי בראש בכל פעם שאני חושב על הקלות הבלתי נסבלת שבה אנשים מציגים את פעולותיהם הבלתי-דמוקרטיות ככאלה שמקיימות את כללי המשחק.

תבלו.

-=-

הייתי יום אחד בכניסה של חנות כלבו גדולה ועל כל סביבותי היו כלבים שחיכו לאדוניהם שעסקו בפנים בקניות. היו שם מסטיף וקולי אחד או שניים, וסן ברנרד וכמה רטריוורים וניופאונדלנדים, כלב ציד ופודל צרפתי עם שפע של שיער על הראש אבל קצת קירח ומצורע על הגב, בולדוג, כמה יצורים מוזרים בגודל חולדות ושני יורקשירים.

הם ישבו להם סבלניים, מאופקים ומהורהרים. רוגע מפוכח שרר בלובי, אוירת שלווה וקבלת דין נוגה עטפה את החדר.

אז נכנסה עלמה צעירה וחביבה והשאירה שם פוקס טרייר קטן שנראה טוב וכנוע, קשור בשרשרת בין הבולדוג והפודל. הוא ישב לו והסתכל סביבו לרגע, אז נשא עיניו לתקרה, ועל פי מבע פניו אפשר היה לחשוב שהוא מהרהר באמא שלו, ואז פיהק. הוא הסתכל בשאר הכלבים, שכולם שקטים, רציניים ומעוררי כבוד. הוא הביט בבולדוג שרבץ תם וישר לימינו, הוא הביט בפודל הדרוך והממושמע, ואז בלי מילה של אזהרה, בלי צל של התגרות, הוא נשך את הפודל הזה ברגלו הקדמית ויבבה של כאב הדהדה בכל מרחביו השלווים של הלובי הרוגע.

תוצאות הניסוי הקט נראו לו משביעות רצון ביותר ועתה היה החלטי בנסיונו להמשיך ולהחיות את האוירה הכללית. הוא דילג מעל הפודל ותקף באלימות את הקולי, והקולי התעורר והתחיל מיד במאבק עז ורעשני עם הפודל. עתה שב פוקסי שלנו למקומו ותפס את הבולדוג באוזן מנסה לתלוש אותה ממקומה. הבולדוג, בדרכו ההוגנת והלא מפלה, התנפל על כל דבר אפשרי, כולל הסבל, וזהאיפשר לטרייר הקטן והחמוד להנות מהתכתשות רצופה משלו עם יורקשירי נלהב לא פחות.

כל מי שמכיר את הטבע הכלבי יודע שעכשיו כל שאר הכלבים שם נלחמו בשצף קצף כאילו חייהם וביתם תלויים בתוצאות הקרב הזה. הכלבים הגדולים נלחמו אלה באלה ללא הבחנה, ושאר הכלבים נלחמו בינם לבין עצמם, ואת זמנם החופשי מילאו בלנשוך את רגלי הכלבים הגדולים.

כל הלובי הפך למהומת אלוהים והרעש היה ממש מטריף. קהל התאסף בחוץ ליד החנות והתעניין לדעת אם זאת אסיפת בחירות, ואם לא, אז את מי רוצחים. אנשים באו עם מקלות וחבלים וניסו להפריד בין הכלבים, והמשטרה נקראה לעזרה.

ובלב כל זה, בתוך כל המהומה הנוראה, באה העלמה הצעירה והחביבה, חטפה את כלבלבה הקט והמתוק (הוא השכיב את היורקשירי במיטה לחודש, ועכשיו רבץ לו ועל פניו הבעה של שה בן יומו), לקחה אותו בזרועותיה, נישקה אותו ושאלה אותו אם לא נרצח, ומה כל הכלבים הגדולים והרעים האלה עשו לו. והוא התרפק עליה ונשא עיניו אליה במבט שכמו אומר: הו, אני כה שמח שבאת לקחתני משדי השאול הנבלים האלה.

היא אמרה שלאחראים על החנות אין שום זכות להרשות ליצורים גדולים ופראיים כמו כל הכלבים האלה להיות בחור אחד עם כלבים אנושיים ומהוגנים, ושהיא באמת חושבת ללכת לתבוע מישהו על זה.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.