פורסם על ידי: רועי בר-און רוטמן | 21 במאי 2013

לא טוב היות האדם לבדו

מי שצפה בסדרת הטלוויזיה (המוצלחת) "בוסטון ליגל" זוכר בוודאי את מערכת היחסים של דני קריין ואלן שור. השניים, עורכי דין מצליחים שכשלושה עשורים מפרידים ביניהם, הם גברים סטרייטים שביניהם שוררת חברות עזה. אחד מקווי העלילה השזורים לאורך כל חמש עונותיה של הסדרה עוסק בהדרדרותו הקוגנטיבית של דני, המבוגר מבין השניים. דני סובל מאלצהיימר בשלביו הראשונים (עובדה שהוא מדחיק, תוך שהוא מעדיף לטעון שהוא סובל מ"הפרה המשוגעת"), עניין שמוליך להרבה מאוד מהסצינות המצחיקות בסדרה, אך גם לרגעיה היותר סנטימנטליים וטעונים.

בעונתה האחרונה של הסדרה, מצבו של דני ממשיך להדרדר והוא מבין שלא ירחק היום והוא לא יוכל עוד לקבל החלטות בנוגע לחייו. דני פונה לאלן ומציע לו נישואין כדי שאלן ירכוש את הזכות החוקית לקבל החלטות ביחס לדני כשדני לא יוכל עוד לעשות כן (שהרי, הסדרה מתרחשת בבוסטון שבמדינת מסצ'וסטס, המכירה בנישואין חד מיניים). דני ואלן נרשמים לנישואין, ואז עותר ארגון זכויות הומוסקסואלי כזה או אחר, שלדעתו נישואיהם של שני גברים סטרייטים זה לזה הוא בבחינת זילות של המאבק ההומוסקסואלי להכרה בנישואין בין בני זוג מאותו מין, לקבל צו שימנע את הנישואין. אלן טוען בבית המשפט נגד הצו, ומסביר בלהט שנישואין אינם רק שאלה של משיכה מינית. מעורבים בה גם חברות בין בני הזוג, אמון הדדי, רצון לקבל יחד החלטות הרות גורל וכמובן – הרצון הפשוט להיות ביחד ולא להיות לבד. אלן טוען את כל הטענות האלה, ומנצח. תסריטאי הסדרה אף התחכמו והביאו לכך שמכל האנשים שבעולם, שופט בית המשפט העליון אנטונין סקאליה יהיה זה שישיא את דני ואלן.

-=-

שופט אחר של בית משפט עליון אחר, סלים ג'ובראן, פרסם השבוע החלטה בה דחה בקשה של בני זוג, אזרחית ישראלית ואזרח תורכי, שלא להרחיק מישראל את בן הזוג עד להכרעה בערעור שהגישו כנגד החלטת משרד הפנים שלא להכיר בהם כזוג נשוי. ג'ובראן דוחה את הבקשה וכותב, בין היתר, את הדברים הבאים:

בתוך כך, ספק אם ניתן ללמוד מהיות הנישואין לצורך הפגת בדידות כי הם בהכרח פיקטיביים.

אלא שג'ובראן רואה את הדברים הפוך. נישואין אינם רק קיומם הסדיר של יחסי מין. נישואין אינם רק קשר שמטרתו להביא להולדת ילדים. נישואין הם, או לפחות צריכים להיות, בראש ובראשונה ביטוי לרצון לנהל חיים משותפים, תהא הסיבה לכך אשר תהא. מי אמר שנישואין שבהם חדר המיטות רוחש פעילות אך הסלון והמטבח מלאים בשתיקה מעיקה עדיפים על המצב ההפוך? לו היה השופט ג'ובראן מסתכל נכונה על הדברים, היה עליו לומר "נישואין לצורך הפגת בדידות אינם נישואין פיקטיביים, אלא אם הוכח אחרת".

-=-

נפתלי בנט, שבין שלל תאריו נושא גם במשרת השר לשירותי דת, מקדם רפורמה שאמורה להקל על זוגות ולאפשר להם להירשם לנישואין לא רק באיזור מגוריהם, אלא בכל מקום בארץ. או, כמו שאמר אחד מחבריי בטוויטר: "בנט הכריז על מהפכה בנישואין: מעתה זוגות <הטרוסקסואלים בלבד> יוכלו לבחור כל אזור בארץ (!) ולהתחתן ב<חתונה דתית בלבד> בין <בני אותה דת בלבד>". לאור המהפכה המרגשת הזו, טוב  לראות שיש מקומות בהם, כפי שעולה מהחלטתו של השופט ג'ובראן, דברים נשארו כפי שהיו תמיד.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.


תגובות

  1. בכלמיני מקרים הניסיון להגדיר נישואין פיקטיביים הוא בעייתי.
    היה קייס, לפני שנה-שנתיים, נדמה לי (לא זוכרת את השם ועצלה מכדי לבדוק את הפרטים) הוא היה גבר מבוגר יחסית, היא המטפלת שלו ואזרחית זרה, לא בטוח כמה אהבה רומנטית הייתה שם, אבל כן היה רצון לחיות בזוגיות, או לפחות לנצל זה-את-זו למשך פרק זמן משמעותי. היו שם כלמיני התפלפלויות והתחפרויות על האם כן או לא נישואי תועלת, והאם נישואי תועלת נחשבים (אפשר לחשוב שאין נישואים תקפים בין אזרחי אותה מדינה שיש בהם מרכיב של תועלת-לא-קאנטיאנית…).

    המבחן לנישואים פיקטיביים צריך להיות משו הרבה הרבה יותר צר. אם הם מתחתנים כדי להערים על המדינה, פיקטיבי. כל השאר, לא משנה למדינה *למה*, לא משנה כמה אהבה יש או אין שם ומאיזה סוג, תקפים.

    • איך יודעים אם מישהו מתחתן כדי להערים על המדינה?

    • הילה, כמו שמעין אמרה – זה באמת מאוד קשה. אני מניח שצריך לצאת מתוך הנחה שאיש לא מנסה להערים על המדינה, גם כאשר לא מדובר בנישואין של שני הטרוסקסואלים יהודים. בעולם מושלם, השאלה היחידה שצריכה להישאל היא האם לבני הזוג יש אינטרס בקשר שהוא מעבר לרצון לקבל הטבות כלשהן מהמדינה. אני מסכים שלא קל לאתר את המקרים האלה, ולכן צריך – בעולם המושלם הזה שאני מדבר עליו – להטיל על המדינה נטל ראייתי כבד למדי כדי להצדיק אי הכרה בנישואין. אבל זו, כמובן, אוטופיה.

  2. אני קורא שוב ושוב את המשפט ומבין ממנו ההיפך ממך. אבל זה אולי כי אני לא עו"ד

    • עדו,
      מה שג'ובראן אומר זה שנישואי הפגת בדידות הם לא תנאי מספיק לשם הקביעה שנישואין הם פיקטיביים. מה שאני אומר זה שנישואי הפגת בדידות הם תנאי מספיק לשם הקביעה שנישואין הם אמיתיים. מעמדתו של ג'ובראן נובע שאם מוסיפים חיזוק כלשהו להוכחת היותם של נישואין נישואי הפגת בדידות, יתכן שדי בכך כדי להוליך לקביעה שהנישואין הן פיקטיביים. עמדתי היא שהעובדה שנישואין הם נישואי הפגת בדידות יכולה לסתור ראיות אחרות שיצביעו שנישואין הם פיקטיביים.


כתיבת תגובה

קטגוריות