הרשות הפלסטינית התקבלה השבוע כחברה מלאה באונסק"ו, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם. כידוע, אונסק"ו אחראי בין היתר על שימורם של אתרי מורשת עולמית (נניח, "העיר הלבנה" בתל אביב). בתגובה להחלטת אונסק"ו לקבל את הרשות הפלסטינית לשורותיו, החליטה ממשלת ישראל להעניש את הפלסטינים (טוב, וגם את ישראל) ולאשר בנייתן של 2,000 יחידות דיור בירושלים, בגוש עציון ובמעלה אדומים. למערכת התחקירים העמלנית של הבלוג נודע כי מיזמי הבניה יתוכננו באופן שיבהיר את דעתה של ישראל הן על הפלסטינים והן על אונסק"ו.
-=-
ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו
Like this:
היה הראשון שאוהב את הpost.
לידי מחלקת התחקירים העמלנית של הבלוג התגלגל תמליל של שיחת טלפון טרנס-אטלנטית מפתיעה:
אריקה: "הר ויזל?"
הר ויזל: "מדבר"
אריקה: "שלום, הר ויזל. מדברת אריקה ממשרד האוצר הגרמני"
הר ויזל: "שלום, אריקה"
אריקה: "רציתי לבשר לך, הר ויזל, שזכית ברנטה".
הר ויזל: "וואו! אני לא מאמין!"
ציוצים ממוחזרים
Like this:
היה הראשון שאוהב את הpost.
לידי מחלקת התחקירים העמלנית של הבלוג הגיע מידע על המגעים בין ישראל לארצות הברית בסוגיית הקפאת הבנייה בהתנחלויות:
ארה"ב לישראל: אני מציעה שלושה חודשי הקפאה תמורת חבילת תמריצים.
ישראל לארה"ב: מאיפה אני אביא עכשיו 38 ש"ח לשחרר את החבילה מהדואר?
Like this:
היה הראשון שאוהב את הpost.
לפני כחצי שנה רעש-געש לו עולם הכדורגל. קבוצת הכדורגל של אינטר מילאנו, תחת ניצוחו של המאמן ז'וזה מוריניו, הדיחה את קבוצת הכדורגל של ברצלונה בשלב חצי הגמר של ליגת האלופות, תוך שהיא מפגינה כדורגל הגנתי שנועד לחנוק כל ניסיון של ברצלונה להפגין את המשחק היפה המאפיין אותה. היו מי שטענו שהכדורגל שאינטר שיחקה הוא, אם תרצו, כרסום יסוד הכדורגל, שיש להוקיע אותו ולבודד אותו. זו, טענו אותם אנשים, אינה דרכו של הכדורגל. והתמונה הבאה מוכיחה שהקישור הזה בין הדברים אינו בהכרח מופרך.
קליק להגדלה
אכן, קבוצה היא תבנית נוף אוהדיה. וכמובן, לעתים קבוצה ראויה למי שתומך בה.
Like this:
היה הראשון שאוהב את הpost.
לאחרונה החליטה מערכת הבלוג שלא להסתפק עוד במערכת תחקירים עמלנית, אלא להיכנס לשיתוף פעולה של ממש עם כלי תקשורת מובילים בעולם. במסגרת שיתוף פעולה זה, מובא כאן מאמר המערכת שפורסם הבוקר בעיתון הסורי "אלתשרין". מערכת הבלוג מבקשת להביע את תקוותה ששיתוף פעולה זה הוא רק ראשיתה של ידידות מופלאה, ושבקרוב יודפסו פוסטים נבחרים מהבלוג על דפיו של העיתון המכובד הזה.
-=-
היום לפני 15 שנה נורה למוות מנהיג, איש חזון אמיתי ששאף לשנות את פניו של המזרח התיכון ולהצעיד את עמו, ואת האיזור כולו, אל עתיד טוב יותר. למרות שאין מחלוקת באשר לשאלה ידו של מי במעל, עדיין קיימת אי בהירות מסויימת ביחס לזהות המתנקש ולמניעיו, מה שהיווה כר פורה לתיאוריות קונספירציה שונות ומשונות, אשר למרבה השמחה לא קנו להן שביתה אמיתית בלבבות.
בשנים שחלפו מאז מותו הטראגי, ניסו לא מעט אנשים להיכנס לנעליו של המנהיג הדגול. כל אחד מהם טען שהוא-הוא ממשיך דרכו האמיתי, אך למעשה טרם נמצא לו מחליף ראוי, שאליו יכולים בני העם לשאת את עיניהם ושבו הם יכולים לשים את מבטחם. משבר ההנהגה הזה, שהוחמר עוד יותר בשל סכסוכים פנימיים קטנוניים, הביא להתדרדרות, חומרית ומוסרית, של התנועה שבראשה עמד והפך אותה לגרורה של כוחות חזקים ממנה (במקרה הטוב) או פשוט לגוף לא רלוונטי שאבד עליו כלח (במקרה הרע).
לזכרו של אותו מנהיג, נתכנס ביום שבת בכיכר העיר בעצרת המונים שתוכיח לכולי עלמא שדרך וחזון לא ניתן לעצור בכדורי מתנקש, ושלעולם לא נשכח את מורשת שקאקי.
صاحبك راح
Like this:
היה הראשון שאוהב את הpost.
הוא מאוד חכם, אבישי ברוורמן. וחד אבחנה. לא פלא שהוא פרופסור.
Like this:
היה הראשון שאוהב את הpost.
בחודשים האחרונים שקטה מערכת התחקירים העמלנית של הבלוג. למעשה, במסדרונות הבלוג התעוררה התחושה שהעומד בראש מחלקת התחקירים מנצל לרעה את קביעותו ואת הידיעה שלא ניתן להעבירו מתפקידו מבלי שתהיינה לעניין השלכות חמורות על קיומו של הבלוג כולו, ושעל כן הוא כבר לא כל כך עמלני כבעבר. הנהלת הבלוג לא יכולה היתה לעבור על התנהגות זו בשתיקה, וראש מחלקת התחקירים ננזף חמורות. נראה כי שיחת הניעור שנערכה עימו הועילה, וזמן קצר אחריה החלה המחלקה לעבוד במרץ על התחקיר שמתפרסם כעת.
-=-
בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת היה הנוער בישראל מרותק (נניח) אל מסך הטלוויזיה ושתה בצמא (שוב, נניח) את עלילותיו של הילד הרופא ד"ר דוגי האוזר. ילד הפלא, שבגיל 14 כבר הוסמך כרופא, ריתק אליו בני נוער שחלמו להיות חכמים ומוכשרים כמותו, ולהיפטר מעולו המעיק של בית הספר בשלב מוקדם מאוד. אלא שבשלב מסויים נעלם ד"ר האוזר מן המרקע וצופיו הנאמנים איבדו את הקשר עימו. למרבה השמחה, מחלקת התחקירים העמלנית של הבלוג הצליחה לאתר את ד"ר האוזר, שפרש לחיי פרקטיקה שקטים ומרוחקים מאור הזרקורים, בתל אביב.
Like this:
היה הראשון שאוהב את הpost.
בכל שנה, מיד לאחר צאת ראש השנה, מתחיל עם ישראל בהכנות לקראת יום הכיפורים. מאז יום הכיפורים תשל"ה, עומדות הכנות אלו של העם היושב בסימן ציון זכרה של מלחמת יום הכיפורים. כשהייתי ילד, לא ממש הבנתי מדוע דווקא זכרה של המלחמה הזו זכה ליחסי ציבור כה מוצלחים. בתשרי 1993, ואני בן 15 וחצי, אף הבעתי תרעומת בפני אבי על כך שמיד בצאת ראש השנה, נדמה שלוחות השידורים ודפי העיתונים מופקעים לטובת תכניות וכתבות על המלחמה, ואמרתי לו משהו כמו "אוקיי, מלחמה קשה והכל. אבל עברו 20 שנה, אפשר להתקדם הלאה". את העלבון והכעס שגרמתי אז לאבי אני מתקשה לשכוח. אני לא זוכר את המלים המדויקות שהוא השתמש בהן, אבל רוח הדברים היתה "חתיכת אידיוט, פישער קטן שכמותך, עוף לחדר שלך ואל תצא משם עד הגיוס". רק כשגדלתי קצת התחלתי להבין שעבור בני דורם של הורי, מלחמת יום הכיפורים היא טראומה מטלטלת. התחלתי גם להבין שמלחמת יום הכיפורים היא אירוע שבצדק גרם לטראומה הזו. מאוחר יותר החלה גם לחלחל ההבנה שמלחמת יום הכיפורים היא מהחשובות שבאבני הדרך שעברה מדינת ישראל בשנות קיומה, ושהשפעתה על חיינו ועל האופן שבו אנחנו תופשים את עצמנו עד היום, 37 שנים אחרי שפרצה, היא עצומה. ואחרי כל ההקדמה הזו, אומר בדחילו שלעתים, בכל זאת, יש הגזמות קלות.
-=-
אתמול פורסם על סבב מינויים חדש במטכ"ל, לקראת חילופי הגברי בלשכת הרמטכ"ל בעוד כחמישה חודשים. כבכל סבב מינויים כזה, תמיד נמצא לנו עורך באחד מכלי התקשורת שאינו יכול להתאפק ובודק מה עשו הממונים הטריים במלחמת יום כיפור. אלא שהשנים חולפות, והנה הגענו אל העת שבה זה כבר לא רלוונטי. אבל מכיוון שקשה להיפטר מהרגלים ישנים (מה עוד שסבב המינויים הנוכחי סמוך מאוד ליום הכיפורים), מחליטים לספר לנו שבזמן מלחמת יום הכיפורים היה אלוף פיקוד הדרום המיועד, במקום לדאוג לביצורי קו בר-לב, עסוק בלפוצץ חצ'קונים ושראש אמ"ן המיועד, במקום לחזות במדויק את פרוץ המלחמה, עלה בדיוק לכיתה גימ"ל.
לא רק הפרינט מת.
Like this:
היה הראשון שאוהב את הpost.
כבר לפני למעלה מחצי שנה חשף אתר האינטרנט של עיתון "הארץ" את הידיעה המדהימה הזו. היום מתפרסמת בעיתון הרחבה של אותה ידיעה, המבהירה שראש הממשלה שלנו אינו פסיבי כמו שהיינו רוצים לחשוב.
אק/פס?
Like this:
היה הראשון שאוהב את הpost.
כיכר העיר