פרופורציות

ביום ראשון התקיים המחזור האחרון של עונת 2011/12 בפרמיירליג. כל משחקי המחזור התקיימו במקביל, ובדקה ה-91 שלהם ניצבה מנצ'סטר יונייטד בראש הטבלה. דקה לאחר מכן הבקיעה מנצ'סטר סיטי, קבוצת הנובורישים המחורבנים, שער ניצחון מול קווינס פארק ריינג'רס וזכתה באליפות דרמטית (והיסטורית. רוב האנשים שזוכרים את האליפות הקודמת של הסיטי, ב-1968, כבר מתו). לכאורה, סיטואציה מדכאת מאין כמותה. אלא שתמיד יש לשמור על פרופורציות.

-=-

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

כבר לא יכול להיגמל מזה

אך לפני ארבעה חודשים דורגה מנצ'סטר יונייטד במקום השני בטבלת הפרמיירליג, כשהיא מפגרת בשמונה נקודות אחרי יריבתה העירונית, קבוצתם של הנובורישים המחורבנים. הנובורישים, כזכור, גם הביסו את יונייטד בדרבי שנערך בשלביה המוקדמים של העונה, והעניינים נראו די גמורים. אלא שהיום ניצחה מנצ'סטר יונייטד את קווינס פארק ריינג'רס 2:0. במקביל, הפסידו הנובורישים המחורבנים לארסנל 1:0. שילוב שתי התוצאות האלה הביא לכך שיונייטד מוליכה את טבלת הפרמיירליג בפער של שמונה נקודות מהיריבה העירונית שבמקום השני.

לפני 16 שנה לא ידעתי הרבה על הליגה האנגלית וחשבתי שהכדורגל מתחיל  בבלומפילד ונגמר בקריית אליעזר (טוב, נו. היו גם קצת שידורים מהליגה האיטלקית). ואז התחלתי, לא זוכר למה, לקרוא גם את הדיווחים על כדורגל אירופאי במדור הספורט של "הארץ" ושם ראיתי טבלה של איזו ליגה מאיזה אי נידח בצפון מערב אירופה. מוליכת הליגה הזו היתה ניוקאסל יונייטד, ובמקום השני דורגה קבוצה בשם מנצ'סטר יונייטד. הפער היה גדול, איזה 10-12 נקודות, ואני אמרתי לעצמי שאני חייב לבחור באנדרדוגית (כאמור, לא ידעתי כלום). ואז ראיתי את האנדרדוגית מצמקת לאט לאט את הפער הלכאורה בלתי אפשרי הזה, ובסוף העונה זוכה באליפות. זה הסיפור שנמצא בבסיס האהדה שלי ליונייטד, ולכן העונה הזו כל כך יפה בעיני. נזכה או לא נזכה בסוף באליפות, זה היה מסוג הפייטים שבגללו ילדים מתחילים לאהוד קבוצות.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

שאלות חשובות

יונייטד מוצאת את עצמה השנה בסיטואציה מוזרה. לראשונה מזה קרוב ל-45 שנה, הנובורישים המחורבנים של מנצ'סטר סיטי קרובים יותר לזכיה באליפות אנגליה מאשר יונייטד. העובדה שהסיטי הביסה את יונייטד לפני חמישה חודשים, ועוד באולד טראפורד, לא מסייעת יותר מדי. פתאום נראה שהשאלה הגדולה שעמה יצטרכו יונייטד ואוהדיה להתמודד, הן בעונה הנוכחית והן בשנתיים-שלוש הבאות, היא האם יכולה הקבוצה לשמור על דומיננטיות גם למול התחרות החדשה הזו.

-=-

ראיין גיגס הופיע היום במדיה של מנצ'סטר יונייטד בפעם ה-900, מול נוריץ'. את הופעתו זו הוא חגג בכיבוש שער ניצחון דרמטי בדקה ה-92, שער שהשאיר את יונייטד במירוץ האליפות.  ולפתע נדמה שהשאלה הגדולה שצריכה להעסיק את מנצ'סטר יונייטד ואוהדיה היא האם נזכה לראות את ראיין גיגס מופיע במדי הקבוצה גם בפעם ה-1,000.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

כדורגל, לכל הרוחות

מנצ'סטר יונייטד סיימה לפני זמן קצר לחטוף שישייה, בבית, ממנצ'סטר סיטי. התגובה הראשונית, כמובן היא הלם. התגובה השניה נסמכת על הציטוט המפורסם של סר אלכס אודות ימים בודדים בהיסטוריה הארוכה של מנצ'סטר יונייטד. והתגובה השלישית נזכרת במשפט שאמר אותו סר אלכס מיד בסיום גמר ליגת האלופות ב-1999: "!Football, bloody hell".

וזו התגובה שאיתה אני נשאר אחרי המשחק הזה. אני אוהד את מנצ'סטר יונייטד כי היא משחקת כדורגל, ומשחקים כמו זה ששוחק היום באולד טראפורד הם משחקים שמהם עשויה האהבה לכדורגל. הקבוצה שאני אוהד היא קבוצה שהתמזל מזלה להשתתף בלא מעט משחקים מהסוג הזה לאורך ההיסטוריה הארוכה שלה (וההיסטוריה הקצרה שלי כאוהד). לא הייתי מחליף את המשחק של היום, בעד שום הון שבעולם, בהפיכתה של יונייטד לקבוצה שלעולם לא מובסת ושתמיד-תמיד זוכה בסוף בבחורה. אם לא יודעים לרצות שיהיו, פה ושם, גם משחקים מהסוג הזה, כל העוקץ יוצא מהסיפור (שהוא, כמובן, האליפות ה-20 שאת הזכיה בה נחגוג בסוף העונה).

את המשחק הזה אני אזכור גם בעוד 30 שנה. את הניצחון על הסיטי במשחק מגן הקהילה בתחילת העונה אני כנראה אשכח עוד שלושה חודשים. במקום להתעצב יותר מדי על ההפסד הזה, מוטב אולי שאזכור שיש אוהדים אומללים ממני.

ואולי גם זו חלק מהסיבה שאני כבר לא עוקב אחרי משחקיה של ברצלונה.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

עניין לציבור

אחד הדברים המייחדים את השיח המשפטי הישראלי הוא בכבוד המיוחד הניתן בו למי שמנהל את הדיון. לאותו אדם יקרא בעברית "שופט", ואין ספק שכינוי זה נבחר על מנת להבהיר לציבור המתדיינים שעליהם לייחס ליושב בדין את אותו הכבוד והיקר שהם מייחסים למי שמנהל משחק כדורגל.

את ההבחנה שפתחה את הפוסט הזה אני לא יכול לנכס לעצמי. הגשש החיוור כבר עסק בה בהרחבה לפני למעלה משנות דור במערכון "אופסייד סטורי" (שבשל גחמות של האינטרנט, אני לא יכול לקשר אליו). גם יפתח כתב על הנושא, והעמיק עוד קצת אל ההקבלה שבין עולם הכדורגל ועולם המשפט. אני רוצה להוסיף משהו על הדיון שערך יפתח.

-=-

יתכן שאתם לא יודעים את זה (ואיך תדעו? עד כה התעלמתי מהנושא), אבל לפני כשבועיים נפתחה עונת 2011-12 בפרמיירליג. כמו שאתם זוכרים, העונה הקודמת הסתיימה בזכייתה של מנצ'סטר יונייטד באליפות מס' 19, וזאת על אף שהציגה כדורגל, איך לומר זאת בעדינות, לא משהו. גם הרכש שביצעה יונייטד בקיץ (ויותר מכך – השחקנים שעזבו אותה) לא גרם לי, כאוהד, לחשוב שנראה העונה משהו טוב יותר. כשמוסיפים לכך את העובדה שיונייטד מגלה לאורך השנים נטייה לפתוח רע את העונה, אין פלא שלפני שהתחיל אתמול משחקה של יונייטד מול ארסנל הייתי קצת מודאג.

הדאגה הזו לא החזיקה הרבה זמן.

-=-

במספר שיחות שקיימתי בעבר עם יפתח, הוא העלה את האפשרות של הענקת שיקול דעת לשופט לסיים משחק כדורגל לפני חלוף 90 הדקות, כאשר ברור שהמשחק איבד את העניין שבו. כשם שבית משפט לא יזקק להליך שאין אינטרס אמיתי לקיים אותו, כך לא יוארך שלא לצורך משחק שאין כל אינטרס להמשיך בו, כי הוא איבד את ערכו הספורטיבי. הבוקר הזכיר לי יפתח את הרעיון הזה שלו, אגב דיון בשערים שהבקיעה יונייטד (הוא חושב שרק השערים שהובקעו במחצית הראשונה היו יפים). לכאורה, יש קסם בטענה הזו. הרי מאי נפקא מינה אם יונייטד ניצחה 3:1 (כתוצאת המחצית הראשונה), 5:1 (התוצאה בדקה ה-65) או 8:2? שלוש הנקודות הן אותן שלוש הנקודות והשפלת היריב היא אותה השפלה. אלא שזו ראיה צרה מאוד, המתייחסת למשחק הספציפי כאל עולם ומלואו, ומתעלמת מהעובדה שיש גם הקשרים רחבים יותר.

כידוע, הטבלה אינה משקרת. אליפות אינה דבר שזוכה בו הקבוצה שהבקיעה הכי הרבה שערים מול ארסנל, אלא הקבוצה שנמצאת בראש הטבלה. וככל שמגיעים מוקדם יותר בעונה לראשות הטבלה כך טוב יותר (למה? ככה. אקסיומה). רצה הגורל, ומנצ'סטר סיטי (נובורישים מחורבנים שמוציאים שם רע לנובורישים המחורבנים) ניצחה אתמול את טוטנהאם בתוצאה 5:1, תוצאה שהציבה אותה בראש הטבלה, כשהיא עוקפת את יונייטד בשל הפרש שערים טוב יותר. זה היה המצב בדקה ה-79 של המשחק בין יונייטד לארסנל. באותה דקה הובילה יונייטד 6:2, והפרש השערים שלה היה נחות בשער אחד מזה של הסיטי. בדקה ה-80 כבש ויין רוני את השער השביעי של יונייטד, והציב את שתי הקבוצות בשיוויון סטטיסטי מוחלט בראש הטבלה (לשתי הקבוצות 9 נקודות, 12 שערים זכות ושלושה שערי חובה). במצב הזה, ובהיעדר שובר שיוויון ספורטיבי (יונייטד וסיטי טרם שיחקו ביניהן בליגה), היו פרנסי הפרמיירשיפ מציבים את יונייטד במקום השני, כי הם מאמינים גדולים בסידור אלפביתי (כן, כן. קשה להאמין, אבל לפני שבועיים ויומיים, שניות לפני שריקת הפתיחה של המשחק הראשון העונה, ניצבה ארסנל במקום הראשון). ואז הגיע שערו השני של אשלי יאנג, בדקה ה-91. השער הזה שבר את השיוויון בין יונייטד לסיטי, וקבע שיונייטד תעלה לראש הטבלה. כלומר, המהלך האחרון של המשחק היה בעל עניין וערך ספורטיבי, ועל אף שלא היתה לו השפעה אמיתית על המשחק, נודעה לו השפעה על הליגה. וזו הסיבה שאין מקום לתת לשופט סמכות לקצר משחק מחמת חוסר עניין לציבור. הציבור הוא לא רק הצדדים להליך. הציבור (ותאמינו לי, כואב לי הלב להגיד את זה) הוא גם שאר המועדונים בליגה (אפילו מנצ'סטר סיטי וליברפול), וצריך לבחון האם להמשך המשחק תהיה השלכה ספורטיבית גם על שאר הציבור, לפני שמחליטים לסיימו מחוסר עניין.

וזה המקום להזכיר, שבעונה שעברה לקח ליונייטד כמה שבועות להגיע למקום הראשון, אבל מרגע שהגיעה אליו – שוב לא שמטה אותו.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

הג'ינג'י עם המפתחות

כששירה נולדה, הגיעו יחד איתה הרבה מאוד צעצועים. אחד מאותם צעצועים, שאני באמת לא זוכר אם קנינו בעצמנו, קיבלנו במתנה או ירשנו מילד שכבר גדל, היה ג'ירף ג'ינג'י חמוד למראה, שנועד להתחבר על מסגרת העגלה או הסל-קל של שירה ולספק לה עניין בחיים. מכיוון שהוא היה קטן וג'ינג'י, ומכיוון ששירה היא אוהדת נלהבת של קבוצת הכדורגל של מנצ'סטר יונייטד, הוא זכה מיד לשם "סקולס". ביום שבת האחרון פנתה אלי אחת שיודעת ואמרה לי: "רועי, אתה יודע את מי מזמן לא ראיתי? את סקולס". ניסינו שנינו לפשפש בזכרוננו, ולא הצלחנו להיזכר מתי ואיפה ראינו אותו לאחרונה. משכנו בכתפינו והודינו שסקולס אבד לנו לנצח. התנחמתי בעובדה שהבובה אולי אבדה, אך השחקן עדיין חי ובועט.

-=-

היום התפרסם שפול סקולס הודיע על פרישה מכדורגל. מסתבר שמשחק הגמר של ליגת האלופות, בו נטל סקולס חלק כמחליף שעות ספורות בלבד לאחר שאחת שיודעת תהתה לאן נעלמה הבובה, היה משחקו הרשמי האחרון. ועכשיו, אין לנו יותר נחמה.

טוב, זה לא מדויק. אנחנו מתנחמים בעובדה שסקולס הודיע על פרישה כשבוע לאחר משחק ההוקרה שהתקיים לכבוד שחקן אחר של יונייטד שפרש העונה, גארי נוויל. שהרי, עובדה זו נותנת לבלוג לגיטימיציה להזכיר לכם את הפוסט הזה.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

תשע עשרה

הידעת את הדרך אל בית אהובתי?
הסלולה היא או בפרך אכבשנה בעצמי?
הבהר היא או בעמק
השמשית היא או מעוננת
אחפש, אמשיך ללכת
עד שאמצאנה.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

טיפ של אלופים

אני מניח שחלק ניכר מקוראי הבלוג הזה צפו בסרט המצחיק "מבצע סבתא", וזוכרים את הטיפ שנותן קרמבו, בגילומו של רמי הויברגר, באשר לדרך היחידה לשחות מאה מטר על מנת לזכות במדליה:

Can Manchester United score? They alwyas score!

אני הייתי רוצה להתווכח עם הטענה הזו של קרמבו.

-=-

מנצ'סטר יונייטד לא משחקת השנה טוב במיוחד. ועם זאת, לאחר ששוחקו כשלושה רבעים ממשחקי הליגה מצאה עצמה יונייטד במקום הראשון, כשהיא מארחת את בולטון, במשחק שהוכיח עצמו כמשל לעונה כולה. יונייטד, למרות שפתחה את המשחק רע מאוד, הצליחה לנצח משער שכבש דימיטאר ברבאטוב בדקה ה-88. אם כן, ובניגוד לטיפ של קרמבו, לעתים גם אם מתחילים רחוק מאוד מההכי מהר, הגברה איטית של הקצב יכולה להביא בעקבותיה אליפות.

השמאל המאוחד

את מוצאי השבת שעברה העברתי בשתי פעילויות עיקריות. בשעות אחר הצהריים צפיתי במשחקה של מנצ'סטר יונייטד מול ווסט ברומיץ' אלביון (הפסדנו 2:2) ולאחר מכן הלכתי להפגנת השמאל שנקבעה לאותו ערב. וכמובן, יש קשר בין הדברים.

במאי 1999 פרסם עלי מוהר את אחת הרשימות הזכורות ביותר שלו בטורו "בשער", בה יצר זיקה בין אהדתו לקבוצות הכדורגל של מנצ'סטר יונייטד והפועל תל אביב לבין משאלתו כי אהוד ברק ינצח בבחירות שנערכו באותו חודש. הזיקה הזו, בין אהדה ליונייטד ובין השקפת עולם פוליטית, נוצרה גם אצלי (על אף שברור לי שאין כל הגיון מאחוריה). אני לא מבין איך אדם שאוהד את מנצ'סטר יונייטד יכול להיות אדם שאוהד גם את בית"ר ירושלים או מחזיק בדעות שממקמות אותו בצדה הימני של המפה הפוליטית. וכמובן, זה עובד גם לכיוון השני: כשאני פוגש אדם שאני מעריך את השקפת עולמו הפוליטית, אני לא מצליח להבין איך זה שהוא אוהד דווקא את ארסנל.

מנצ'סטר יונייטד משחקת השנה נורא ואיום. באמת. פשוט זוועה. צפיה במשחק של יונייטד זה עסק מאוד לא נעים, שמעורר געגועים למשחקים נבחרים בליגה השישית בטיבה באירופה. הקבוצה נראית כמו צל חיוור של הקבוצה הגדולה שחלקנו זוכרים אך מהשנים האחרונות. פלא שזה מזכיר לי את השמאל הישראלי? וכמו השמאל, שכבר 15 שנה מתבוסס לו ברצח רבין כבמעין תירוץ לקיפאון שלו, כך גם מנצ'סטר יונייטד נתלית בבעיותיה הכלכליות כבתירוץ לסתמיות שאחזה בה מאוגוסט האחרון. וכמובן, הן השמאל והן יונייטד מנסים לתלות בפרסונות שונות ומשונות תקוות לעתיד טוב יותר, גם אם הפרסונות האלה לא ממש שוות את האמון. אם כבר הזכרנו את אותו טור של עלי מוהר, כולנו יודעים מה עלה בגורלה של ההבטחה שנשא עמו אהוד ברק (ואחריה באו גם ההבטחה המגומגמת של עמרם מצנע והפלופ האדיר של עמיר פרץ). נכון שביונייטד מושלך היהב בעיקר על סר אלכס, ולאיש יש קבלות מכאן ועד קאמפ נואו, אבל משהו באמון העיוור שהאוהדים נותנים בו מתחיל קצת לצרום. ועכשיו מתחיל לעלות בי החשש שהקבוצה תתייחס להחתמתו של ויין רוני על חוזה חדש כעל קרש הקפיצה לעתיד טוב יותר. ברור לי שזה לא יהיה ככה. ויין רוני הוא ההצלה של יונייטד ממש כמו שאהוד ברק הוא ההצלה של השמאל הישראלי. אבל הציבור מטומטם, והציבור משלם.

ובדרך מקרה נתקלתי השבוע בפוסט הזה של אבנר עפרת, שמלמד אותנו שמנצ'סטר היא אכן ערש הולדתו של השמאל.