פרופורציות

ביום ראשון התקיים המחזור האחרון של עונת 2011/12 בפרמיירליג. כל משחקי המחזור התקיימו במקביל, ובדקה ה-91 שלהם ניצבה מנצ'סטר יונייטד בראש הטבלה. דקה לאחר מכן הבקיעה מנצ'סטר סיטי, קבוצת הנובורישים המחורבנים, שער ניצחון מול קווינס פארק ריינג'רס וזכתה באליפות דרמטית (והיסטורית. רוב האנשים שזוכרים את האליפות הקודמת של הסיטי, ב-1968, כבר מתו). לכאורה, סיטואציה מדכאת מאין כמותה. אלא שתמיד יש לשמור על פרופורציות.

-=-

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

כבר לא יכול להיגמל מזה

אך לפני ארבעה חודשים דורגה מנצ'סטר יונייטד במקום השני בטבלת הפרמיירליג, כשהיא מפגרת בשמונה נקודות אחרי יריבתה העירונית, קבוצתם של הנובורישים המחורבנים. הנובורישים, כזכור, גם הביסו את יונייטד בדרבי שנערך בשלביה המוקדמים של העונה, והעניינים נראו די גמורים. אלא שהיום ניצחה מנצ'סטר יונייטד את קווינס פארק ריינג'רס 2:0. במקביל, הפסידו הנובורישים המחורבנים לארסנל 1:0. שילוב שתי התוצאות האלה הביא לכך שיונייטד מוליכה את טבלת הפרמיירליג בפער של שמונה נקודות מהיריבה העירונית שבמקום השני.

לפני 16 שנה לא ידעתי הרבה על הליגה האנגלית וחשבתי שהכדורגל מתחיל  בבלומפילד ונגמר בקריית אליעזר (טוב, נו. היו גם קצת שידורים מהליגה האיטלקית). ואז התחלתי, לא זוכר למה, לקרוא גם את הדיווחים על כדורגל אירופאי במדור הספורט של "הארץ" ושם ראיתי טבלה של איזו ליגה מאיזה אי נידח בצפון מערב אירופה. מוליכת הליגה הזו היתה ניוקאסל יונייטד, ובמקום השני דורגה קבוצה בשם מנצ'סטר יונייטד. הפער היה גדול, איזה 10-12 נקודות, ואני אמרתי לעצמי שאני חייב לבחור באנדרדוגית (כאמור, לא ידעתי כלום). ואז ראיתי את האנדרדוגית מצמקת לאט לאט את הפער הלכאורה בלתי אפשרי הזה, ובסוף העונה זוכה באליפות. זה הסיפור שנמצא בבסיס האהדה שלי ליונייטד, ולכן העונה הזו כל כך יפה בעיני. נזכה או לא נזכה בסוף באליפות, זה היה מסוג הפייטים שבגללו ילדים מתחילים לאהוד קבוצות.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

שאלות חשובות

יונייטד מוצאת את עצמה השנה בסיטואציה מוזרה. לראשונה מזה קרוב ל-45 שנה, הנובורישים המחורבנים של מנצ'סטר סיטי קרובים יותר לזכיה באליפות אנגליה מאשר יונייטד. העובדה שהסיטי הביסה את יונייטד לפני חמישה חודשים, ועוד באולד טראפורד, לא מסייעת יותר מדי. פתאום נראה שהשאלה הגדולה שעמה יצטרכו יונייטד ואוהדיה להתמודד, הן בעונה הנוכחית והן בשנתיים-שלוש הבאות, היא האם יכולה הקבוצה לשמור על דומיננטיות גם למול התחרות החדשה הזו.

-=-

ראיין גיגס הופיע היום במדיה של מנצ'סטר יונייטד בפעם ה-900, מול נוריץ'. את הופעתו זו הוא חגג בכיבוש שער ניצחון דרמטי בדקה ה-92, שער שהשאיר את יונייטד במירוץ האליפות.  ולפתע נדמה שהשאלה הגדולה שצריכה להעסיק את מנצ'סטר יונייטד ואוהדיה היא האם נזכה לראות את ראיין גיגס מופיע במדי הקבוצה גם בפעם ה-1,000.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

כדורגל, לכל הרוחות

מנצ'סטר יונייטד סיימה לפני זמן קצר לחטוף שישייה, בבית, ממנצ'סטר סיטי. התגובה הראשונית, כמובן היא הלם. התגובה השניה נסמכת על הציטוט המפורסם של סר אלכס אודות ימים בודדים בהיסטוריה הארוכה של מנצ'סטר יונייטד. והתגובה השלישית נזכרת במשפט שאמר אותו סר אלכס מיד בסיום גמר ליגת האלופות ב-1999: "!Football, bloody hell".

וזו התגובה שאיתה אני נשאר אחרי המשחק הזה. אני אוהד את מנצ'סטר יונייטד כי היא משחקת כדורגל, ומשחקים כמו זה ששוחק היום באולד טראפורד הם משחקים שמהם עשויה האהבה לכדורגל. הקבוצה שאני אוהד היא קבוצה שהתמזל מזלה להשתתף בלא מעט משחקים מהסוג הזה לאורך ההיסטוריה הארוכה שלה (וההיסטוריה הקצרה שלי כאוהד). לא הייתי מחליף את המשחק של היום, בעד שום הון שבעולם, בהפיכתה של יונייטד לקבוצה שלעולם לא מובסת ושתמיד-תמיד זוכה בסוף בבחורה. אם לא יודעים לרצות שיהיו, פה ושם, גם משחקים מהסוג הזה, כל העוקץ יוצא מהסיפור (שהוא, כמובן, האליפות ה-20 שאת הזכיה בה נחגוג בסוף העונה).

את המשחק הזה אני אזכור גם בעוד 30 שנה. את הניצחון על הסיטי במשחק מגן הקהילה בתחילת העונה אני כנראה אשכח עוד שלושה חודשים. במקום להתעצב יותר מדי על ההפסד הזה, מוטב אולי שאזכור שיש אוהדים אומללים ממני.

ואולי גם זו חלק מהסיבה שאני כבר לא עוקב אחרי משחקיה של ברצלונה.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

עניין לציבור

אחד הדברים המייחדים את השיח המשפטי הישראלי הוא בכבוד המיוחד הניתן בו למי שמנהל את הדיון. לאותו אדם יקרא בעברית "שופט", ואין ספק שכינוי זה נבחר על מנת להבהיר לציבור המתדיינים שעליהם לייחס ליושב בדין את אותו הכבוד והיקר שהם מייחסים למי שמנהל משחק כדורגל.

את ההבחנה שפתחה את הפוסט הזה אני לא יכול לנכס לעצמי. הגשש החיוור כבר עסק בה בהרחבה לפני למעלה משנות דור במערכון "אופסייד סטורי" (שבשל גחמות של האינטרנט, אני לא יכול לקשר אליו). גם יפתח כתב על הנושא, והעמיק עוד קצת אל ההקבלה שבין עולם הכדורגל ועולם המשפט. אני רוצה להוסיף משהו על הדיון שערך יפתח.

-=-

יתכן שאתם לא יודעים את זה (ואיך תדעו? עד כה התעלמתי מהנושא), אבל לפני כשבועיים נפתחה עונת 2011-12 בפרמיירליג. כמו שאתם זוכרים, העונה הקודמת הסתיימה בזכייתה של מנצ'סטר יונייטד באליפות מס' 19, וזאת על אף שהציגה כדורגל, איך לומר זאת בעדינות, לא משהו. גם הרכש שביצעה יונייטד בקיץ (ויותר מכך – השחקנים שעזבו אותה) לא גרם לי, כאוהד, לחשוב שנראה העונה משהו טוב יותר. כשמוסיפים לכך את העובדה שיונייטד מגלה לאורך השנים נטייה לפתוח רע את העונה, אין פלא שלפני שהתחיל אתמול משחקה של יונייטד מול ארסנל הייתי קצת מודאג.

הדאגה הזו לא החזיקה הרבה זמן.

-=-

במספר שיחות שקיימתי בעבר עם יפתח, הוא העלה את האפשרות של הענקת שיקול דעת לשופט לסיים משחק כדורגל לפני חלוף 90 הדקות, כאשר ברור שהמשחק איבד את העניין שבו. כשם שבית משפט לא יזקק להליך שאין אינטרס אמיתי לקיים אותו, כך לא יוארך שלא לצורך משחק שאין כל אינטרס להמשיך בו, כי הוא איבד את ערכו הספורטיבי. הבוקר הזכיר לי יפתח את הרעיון הזה שלו, אגב דיון בשערים שהבקיעה יונייטד (הוא חושב שרק השערים שהובקעו במחצית הראשונה היו יפים). לכאורה, יש קסם בטענה הזו. הרי מאי נפקא מינה אם יונייטד ניצחה 3:1 (כתוצאת המחצית הראשונה), 5:1 (התוצאה בדקה ה-65) או 8:2? שלוש הנקודות הן אותן שלוש הנקודות והשפלת היריב היא אותה השפלה. אלא שזו ראיה צרה מאוד, המתייחסת למשחק הספציפי כאל עולם ומלואו, ומתעלמת מהעובדה שיש גם הקשרים רחבים יותר.

כידוע, הטבלה אינה משקרת. אליפות אינה דבר שזוכה בו הקבוצה שהבקיעה הכי הרבה שערים מול ארסנל, אלא הקבוצה שנמצאת בראש הטבלה. וככל שמגיעים מוקדם יותר בעונה לראשות הטבלה כך טוב יותר (למה? ככה. אקסיומה). רצה הגורל, ומנצ'סטר סיטי (נובורישים מחורבנים שמוציאים שם רע לנובורישים המחורבנים) ניצחה אתמול את טוטנהאם בתוצאה 5:1, תוצאה שהציבה אותה בראש הטבלה, כשהיא עוקפת את יונייטד בשל הפרש שערים טוב יותר. זה היה המצב בדקה ה-79 של המשחק בין יונייטד לארסנל. באותה דקה הובילה יונייטד 6:2, והפרש השערים שלה היה נחות בשער אחד מזה של הסיטי. בדקה ה-80 כבש ויין רוני את השער השביעי של יונייטד, והציב את שתי הקבוצות בשיוויון סטטיסטי מוחלט בראש הטבלה (לשתי הקבוצות 9 נקודות, 12 שערים זכות ושלושה שערי חובה). במצב הזה, ובהיעדר שובר שיוויון ספורטיבי (יונייטד וסיטי טרם שיחקו ביניהן בליגה), היו פרנסי הפרמיירשיפ מציבים את יונייטד במקום השני, כי הם מאמינים גדולים בסידור אלפביתי (כן, כן. קשה להאמין, אבל לפני שבועיים ויומיים, שניות לפני שריקת הפתיחה של המשחק הראשון העונה, ניצבה ארסנל במקום הראשון). ואז הגיע שערו השני של אשלי יאנג, בדקה ה-91. השער הזה שבר את השיוויון בין יונייטד לסיטי, וקבע שיונייטד תעלה לראש הטבלה. כלומר, המהלך האחרון של המשחק היה בעל עניין וערך ספורטיבי, ועל אף שלא היתה לו השפעה אמיתית על המשחק, נודעה לו השפעה על הליגה. וזו הסיבה שאין מקום לתת לשופט סמכות לקצר משחק מחמת חוסר עניין לציבור. הציבור הוא לא רק הצדדים להליך. הציבור (ותאמינו לי, כואב לי הלב להגיד את זה) הוא גם שאר המועדונים בליגה (אפילו מנצ'סטר סיטי וליברפול), וצריך לבחון האם להמשך המשחק תהיה השלכה ספורטיבית גם על שאר הציבור, לפני שמחליטים לסיימו מחוסר עניין.

וזה המקום להזכיר, שבעונה שעברה לקח ליונייטד כמה שבועות להגיע למקום הראשון, אבל מרגע שהגיעה אליו – שוב לא שמטה אותו.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

פוסט לא קוהרנטי על כדורגל

כשאהיה גדול וילדיי ישאלו אותי "אבא, איזה שחקן כדורגל גדול אתה ראית משחק?", אני חושש ששמותיהם של מסי, רונאלדו (השמן), זידאן וכריסטיאנו רונאלדו לא יעלו כלל במוחי. אני אגיד ישר "רונאלדיניו".

-=-

לידתו של צאצא גורמת למבוגר האחראי עליו לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות שלו בחיים. פתאום יש פחות זמן, וצריך לחשוב טוב יותר מה לעשות בו. אצלי, באופן טבעי ובלי שהקדשתי לזה מחשבה מודעת, הצטמצמה מאוד צריכת הכדורגל שלי. עד ששירה נולדה עקבתי די באדיקות אחר משחקיה של יונייטד (כמובן) ואחרי חלק ניכר ממשחקי הליגה של ברצלונה (ואחרי משחקי ליגת האלופות שלה, כשהם לא התנגשו עם משחקיה של יונייטד). אחרי ששירה נולדה החלטתי, בלי שנתבקשתי, להישאר אך ורק עם יונייטד ולנטוש כמעט לחלוטין את בארסה (להוציא מפגשים מול ריאל מדריד ואת שלבי הנוק-אאוט בליגת האלופות, ככל שאינם מתנגשים באלה של יונייטד). מבחינתי, אם כן, בארסה היא עדיין הקבוצה של דקו, אטו וכמובן, רונאלדיניו.

-=-

אנשים מתלהבים בשנתיים-שלוש האחרונות מהאופן שבו משחקת ברצלונה כדורגל. מסירות קצרות, נגיעה אחת, אסתטיקה. וכמובן, הישגים. אלא שאני אישית לא מתרשם. הקבוצה הנוכחית של ברצלונה היא באמת קבוצה טובה. יש שיגידו, הקבוצה הכי טובה כיום. יש שיגזימו ויגידו "הכי טובה מאז ומעולם" (אבל הם כנראה עובדים בערוץ הספורט, אז נתעלם מהם). ראיתי העונה כ-10 משחקים שלה, ולמרות שאני מסכים שמדובר בקבוצה טובה מאוד, מצויינת אפילו, שיודעת לעשות דברים מאוד יפים, אני פשוט לא מצליח לפתח רצון לראות אותה יותר מפעם בחודש. אבל כשרונאלדיניו שיחק שם, הצלחתי לפתח רצון, אחרי משחק אחד בלבד שבו צפיתי בקבוצה, לראות אותו ואותם שוב ושוב ושוב ושוב.

-=-

כמעט בכל קבוצת כדורגל גדולה, היכולת האישית של השחקנים השונים משועבדת לטובת המשחק הקבוצתי. אלא שקבוצות רבות יודעות לאפשר לאלו משחקניהן שהתברכו בכשרון רב במיוחד לשבור, מפעם לפעם, את התבנית הקבוצתית ולעשות משהו שרק הם יכולים לעשות. מנצ'סטר יונייטד של כריסטיאנו רונאלדו (ואולי גם ויין רוני) היא דוגמא לכך. גם ברצלונה של רונאלדיניו היא דוגמא לכך. ברצלונה, כמו שחלקכם אולי יודעים, מקפידה שכל קבוצות המועדון, מילדים ועד בוגרים, ישחקו באותה שיטת משחק. השיטה מאוד חשובה למועדון, ובכל זאת רונאלדיניו קיבל את האישור לעשות מה שהוא רוצה על המגרש. כמובן, פה ושם יש קבוצות שבהן אין לשחקנים שום חופש, ושבהן תוכנית המשחק הקבוצתית היא בבחינת תורה מסיני. בשנים האחרונות נתקלתי בשלוש קבוצות כאלה: צ'לסי, אינטר וריאל מדריד. המשותף לשלושתן הוא, כמובן, ז'וזה מוריניו. בשנתיים האחרונות נדמה שיש גם קבוצה רביעית כזו, ברצלונה.

-=-

הפוסט הזה נכתב, ומפורסם, לפני משחק גמר ליגת האלופות הערב. הפוסט הזה גם מתעלם מהעובדה שיש עוד שחקן, להוציא רונאלדיניו, שעליו אספר בעיניים מלאות פליאה לצאצאיי. נקווה שהוא ינצח היום.

-=-

אכן, לא קוהרנטי. אבל זה כדורגל, לכל הרוחות.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

קומץ קטן

לפני כחצי שנה רעש-געש לו עולם הכדורגל. קבוצת הכדורגל של אינטר מילאנו, תחת ניצוחו של המאמן ז'וזה מוריניו, הדיחה את קבוצת הכדורגל של ברצלונה בשלב חצי הגמר של ליגת האלופות, תוך שהיא מפגינה כדורגל הגנתי שנועד לחנוק כל ניסיון של ברצלונה להפגין את המשחק היפה המאפיין אותה. היו מי שטענו שהכדורגל שאינטר שיחקה הוא, אם תרצו, כרסום יסוד הכדורגל, שיש להוקיע אותו ולבודד אותו. זו, טענו אותם אנשים, אינה דרכו של הכדורגל. והתמונה הבאה מוכיחה שהקישור הזה בין הדברים אינו בהכרח מופרך.

 

קליק להגדלה

 

אכן, קבוצה היא תבנית נוף אוהדיה. וכמובן, לעתים קבוצה ראויה למי שתומך בה.

בעירי היו שתי עלמות

כידוע, נוהג הבלוג לתת מפעם לפעם סימנים בשחקניה של מנצ'סטר יונייטד. לעתים, נועדו סימנים אלו להסביר לאוהדיה של יונייטד את הסיבה להחתמתו של שחקן זה או אחר. פעמים אחרות המטרה היא לסייע לאוהדים הנאמנים לזהות את השחקנים. הפוסט הזה משתייך לקטגוריה השניה, והוא נועד לאפשר לקהל הקוראים לא רק לזהות שחקנים של יונייטד, אלא אף להבדיל בין שחקן אחד למשנהו.

-=-

לפני כשנתיים הצטרפו ליונייטד התאומים פאביו ורפאל דה-סילבה. השניים כה דומים זה לזה, עד שרק העובדה שהראשון קיבל את החולצה מספר 20 ומשחק כמגן שמאלי ואילו השני קיבל את החולצה מספר 21 ומשחק כמגן ימני מאפשרת, כך נדמה, להבחין בין השניים. אלא שחולצות אפשר תמיד לפשוט ותפקידים על כר הדשא אפשר תמיד להחליף, ולכן נראה כי בכל זאת יש מקום להבהיר כיצד ניתן להבחין בין שני האחים.

ובכן, זהו פאביו:

-=-

-=-

ולהבדיל, זהו רפאל:

צם-צמים-צמי הנינג'ה

מקווה שעזרתי.

התחזית, 2010-2011

חייו של אוהד כדורגל, או לפחות חיי כאוהד כדורגל, נעים בין אופטימיזם ורוד ואווילי לבין פסימיזם שחור משחור. בתחילת כל קמפיין, ותהא זו הליגה, ליגת האלופות או אחד ממפעלי הגביע, ברור לי שמנצ'סטר יונייטד היא הקבוצה הטובה ביותר המשתתפת באותו מפעל והמועמדת הראויה ביותר לזכיה. לפני כל משחק, ויהא זה משחק מול נמושות הליגה או אריות אירופה, ברור לי שעלי מוהר ידע על מה הוא מדבר ושנפרק אותם. אלא שאז מגיעה השטות הראשונה של ווס בראון, והיריב זוכה בכדור קרן. מאותו רגע, על אף כל האופטימיות האווילית שלי, ברור לי רק דבר אחד: כדור הקרן יוגבה לרחבה, יפגוש בראשו של שחקן יריב ויכנס לשער. כשם שהיה לי ברור לפני המשחק שננצח, כך ברור לי עתה שכדור הקרן ימצא איכשהו את דרכו אל השער. וזה לא נגמר בכך. כמה דקות לאחר כדור הקרן הזה, יוכשל ויין רוני בלב רחבת ה-16 של היריב. השופט יעשה מלאכתו נאמנה ויורה על בעיטת עונשין מאחד עשר מטר. רוני עצמו יציב את הכדור על הנקודה הלבנה, ילך כמה צעדים לאחור, ירוץ לעבר הכדור ויבעט. את כל זה הוא יעשה כשאני יודע, כשם אני יודע שמחר בבוקר תזרח השמש, שהבעיטה תוחמץ. אני לא מצליח להחליט אם השוער או הקורה יבלמו את הבעיטה, או שזו תשלח את הכדור מלכתחילה אל היציעים. כל שאני יודע הוא שאין אפס קצהו של סיכוי שהכדור הזה יכנס לרשת. וכמובן, שתי הסיטואציות שתיארתי כרגע לא פוגמות במאומה באמונה הבסיסית שבסופן של תשעים הדקות תהיה ידה של יונייטד על העליונה.

-=-

ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי בסוף השבוע הקרוב פותחת הליגה האנגלית הבכירה עונת כדורגל חדשה. סגנית האלופה היוצאת והאלופה שבדרך, מנצ'סטר יונייטד, פותחת את משחקיה ביום שני, במשחק בית מסקרן במיוחד מול העולה החדשה, ניוקאסל. נפרק אותם.