חשבתי שזו בדיחה מצחיקה למדי, אבל אז אחת שיודעת פתחה את הספר, החלה לעלעל בו וגילתה שזו בכלל לא בדיחה. אלונה פרנקל הלכה וכתבה ספר שואה לפעוטות. ישבנו שלושתינו בסלון, קראנו בספר בצחוק נדהם ובתדהמה מבודחת, ומקץ כמה דקות תהתה אחת שיודעת באימה: "אבל מי מקריא את זה לילד בן שנתיים לפני השינה?"

-=-

לפני כמה חודשים צילמתי את התמונה הבאה בסניף של רשת חנויות ספרים גדולה בדיזנגוף סנטר. אלונה פרנקל, מסתבר, היא חלק מז'אנר.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

ויש, כמובן, את האזהרה החשובה מכולן, שלא פלא שהיא מגיעה באדום בוהק:

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

-=-

טוליק יושב לו בשקט בחול
יושב ומביט על הים הכחול
העיניים של טוליק שני כוכבים
ואוכל הוא בנחת אשכול ענבים.

מלח הארץ, טוליק. זה הרי ברור שהוא ילד יפה, בהיר שיער ותכול עיניים. ארבע השורות הראשונות של השיר עושות עבודה טובה, ובלי להגיד את זה במפורש מבהירות לנו שטוליק נמצא מעלינו. הוא טוב מאיתנו, על אף שהוא רק ילד (באמת? איפה כתוב שהוא ילד?), וכשהוא יהיה גדול הוא יהיה הרבה יותר טוב מאיתנו. טוליק הוא מושא להערצה ולקנאה, מישהו שהיינו רוצים לראות בו מודל לחיקוי אבל לאמיתו של דבר – אנחנו יודעים שלעולם לא נהיה כמותו.

-=-

טוליק, הי טוליק, תן לי עינב
אך טוליק שותק, כמעט נעלב
העינב הוא של טוליק כל האשכול
רק לו, לו לטוליק, מותר לאכול.

בשלב הזה אנחנו לא יודעים מי מבקש את העינב מטוליק. כל שאנחנו יודעים הוא שלטוליק יש משהו שאין למבקש: רכוש. טוליק שולט בשוק הענבים המקומי. בעצם, זה לא מדויק. אנחנו יודעים עוד משהו על טוליק. אנחנו יודעים שטוליק יודע את כל מה שאנחנו הבנו עליו בבית הראשון של השיר, ושהידיעה הזו גורמת לו לחשוב שהוא באמת יותר טוב מהסובבים אותו, ושיש לו זכות טבעית לשלוט בשוק הענבים המקומי. אם מישהו מנסה לערער על הזכות הזו, הוא לא רק פוגע בקניינו של טוליק: הוא ממש מעליב אותו! איך מעז אותו פונה אלמוני לבקש עינב? הוא לא יודע מה טוליק עשה בשביל מדינה?

-=-

טוליק יושב לו בשקט בחול
יושב ומביט על הים הכחול
בעיניים של טוליק דמעות עגולות
כי רינה הלכה לה לבד בחולות.

ועכשיו נכנסת לתמונה רינה. אפשר להניח במידה גבוהה של ביטחון שרינה היא זו שרצתה שטוליק יחלוק איתה את אשכול הענבים שלו. לרינה, מסתבר, יש כבוד עצמי. אם טוליק לא רוצה להיות נחמד אליה, מדוע לה לבזבז את זמנה בחברתו? היא תלך ותסתדר בלעדיו. אומרת, ועושה. אבל ראו את טוליק, הוא פשוט לא מבין מה רינה חושבת שהיא עושה. כשם שהוא נעלב מעצם הרעיון שאולי ראוי לחלוק את עושרו ואת מזלו הטוב עם הזולת, כך הוא נעלב מכך שהזולת – שאותו דחה טוליק – לא מוכן לשבת ולחשוב שמה שיורד עליו הוא גשם. ולא סתם זולת, ילדה! היום היא לא רוצה לשחק עם מי שלא נותן לה ענבים, ועוד עשר שנים היא לא תרצה לשכב עם מי שלא קונה לה תכשיטים! איזה מין דבר זה? היא לא יודעת שהיא צריכה להגיד תודה על עצם זה שטוליק חפץ בחברתה?

-=-

אני חושב שאני יודע מי עושה יחסי ציבור לטוליק.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

-=-

מכובדיי,

שמי רועי רוטמן, וב-16 השנים האחרונות לערך, החל ממערכת הבחירות הראשונה שבה השתתפתי כמצביע, אני מקפיד לשלשל לקלפי, בכל מערכת בחירות, פתק ועליו האותיות "מרצ". מרצ, הן כתנועה פוליטית והן כסיעה פרלמנטרית, נתפשה בעיני מאז ומתמיד כתנועה המקדשת את ערכי הדמוקרטיה ומסיבה זו ראיתי, ואני עדיין רואה בה, את ביתי הפוליטי. אלא שהצעת התיקון לחוק יסוד נשיא המדינה שהנחתם על שולחן הכנסת (יחד עם חברי הכנסת יצחק הרצוג ואיתן כבל) מהווה מבחינתי קו שבר ערכי שאני מתקשה מאד להשלים עימו (בין היתר, ככל הנראה, בשל ההפתעה שהצעה כזו מגיעה דווקא ממרצ). מדובר בהצעה רעה ולא דמוקרטית, שתפגע הן במעמדה של הכנסת, הן בכוחה של האופוזיציה בה והן במעמדו של מוסד נשיא המדינה.

הצעת החוק תהפוך את משרת נשיא המדינה ממשרה טקסית וייצוגית למשרה פוליטית מובהקת, שלמחזיק בה יש יכולת למרר את חייה של הכנסת. גם אם ההצעה מבקשת למרר את חייה של הקואליציה עם הצעת החוק הזו, יש לזכור דבר אחד. לקואליציה, כמעט מעצם טיבה, יש יותר מ-61 ח"כים התומכים בה. לאופוזיציה, לחלוטין מעצם טיבה, יש לכל היותר 60 ח"כים החברים בה. בנוסף, הקואליציה היא זו שיש יותר סיכוי שתבחר את הנשיא (וגם יש לה יותר סיכוי להצליח במהלך של הדחת נשיא שלא יתיישר עם הקו הפוליטי של הכנסת). משמעות מתן סמכות וטו לנשיא היא מתן אפשרות להשתיק את האופוזיציה לחלוטין, גם אם במקרה היא הצליחה לגייס רוב מקרי ולהעביר איזה חוק בתוצאה של 15-10 ושלושה נמנעים. הסמכות הזו תהפוך את איוש משרת הנשיא לסוגיה קריטית במערכת הפוליטית הישראלית, ואני חושד שנתחיל למצוא בתפקיד הזה יותר ויותר אנשים כמו משה קצב – פוליטיקאים קטנים שמקבלים עצם מראשי המפלגה שלהם, ושעליהם ניתן יהיה לסמוך שידעו להחזיר את הטובה. בהקשר זה אומר שבדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי הביקורת השיפוטית שהעביר בית המשפט העליון על חקיקת הכנסת פגעה באמון שרוחש הציבור לבית המשפט ובנכונותו של הציבור לראות את בית המשפט כגוף אובייקטיבי. אני לא רואה כיצד יהיה גורלו של מוסד נשיאות המדינה שונה, באם תתקבל הצעת החוק.

הצעת החוק הזו היא, בעיני, הצעה מבישה ורעה שטוב היה לולא באה לעולם. אני, אישית, הייתי מצפה מהצעות כאלה להגיע מלשכותיהם של חברי כנסת דוגמת יריב לוין או אופיר אקוניס, ולא ממפלגה שחרטה על דגלה את עקרונות הדמוקרטיה.

לצערי, לא אוכל להצביע למפלגה שמניחה הצעות חוק דוגמת זו על שולחן הכנסת. המטרה של עצירת החקיקה האנטי-דמוקרטית שמובילה הקואליציה הנוכחית אינה מקדשת, עדיין, את כל האמצעים.

תקוותי היא שמכתבי זה ילקח לתשומת לבכם, ושהצעת החוק הרעה הזו תוסר מעל סדר יומה של הכנסת ותיגנז.

בכבוד רב,

רועי רוטמן

נ.ב.

את הביקורת שלי על החוק פרסמתי, בנוסח שונה מעט, גם בבלוג האישי שלי, ואני מצרף לינק לפוסט.

-=-

רועי שלום,

קודם כל, תודה שכתבת לי ושבחרת להשמיע את הביקורת שלך ולהעביר אותה אלי ישירות. קראתי את הטענות שהעלית בעיון, ואני רוצה להתייחס אליהן כאן:

בראש ובראשונה, ההצעה אינה נותנת לנשיא סמכות וטו. חשוב לי להבהיר את הנקודה הזאת מכיוון שהיא מרכזית בביקורת שלך. ההצעה מציעה לתת לנשיא את הסמכות להורות לכנסת לקיים דיון נוסף בהצעת חוק – ושים לב שמדובר רק בכזו שמשנה באופן מהותי סדרי עולם בשיטת המשטר הישראלי (השיטה הדמוקרטית, הפרדת רשויות) – ולחייב את הכנסת להעביר את ההצעה בקריאה רביעית, ברוב של חברי הכנסת. אם הכנסת דוחה את ביקורתו של הנשיא היא יכולה לחוקק את החוק ולנשיא אין שום יכולת למנוע זאת, ואם היא בוחרת שלא, הרי שהיא קיבלה את דעת הנשיא ומוותרת על החוק.

במהות, אם כן, ההצעה מבקשת לתת לנשיא את האפשרות 'להדליק אור אדום' בפני הכנסת כשהיא מקדמת חקיקה נחפזת מבחינה פרוצדורלית ודרמטית מבחינת שינוי סדרי המשטר. זוהי אינה סמכות וטו בשום אופן וצורה. יתר על כן, אם לקואליציה, כפי שאתה מציין, יש תמיד רוב של 61 ח"כים ומעלה, הרי שהיא תוכל להעביר חקיקה כזו ללא שום בעיה גם בקריאה הרביעית, אך למצער, היא תצטרך לקיים דיון אמיתי, ולוודא שהדבר נעשה על דעת רוב חבריה – ולא ברוב מקרי או חלקי, שמאפיין את החקיקה הרעה שקיימת כיום בכנסת. לדעתי זהו צעד מדוד וזהיר, והוא נעשה לאחר מחשבה רבה על האופן הנכון לשנות את המצב הקיים.

הטענה לגבי הסכנה שהתיקון יהפוך את הנשיא ממשרה טקסית וייצוגית אינה עומדת במבחן המציאות – הנשיא הוא דמות פוליטית מובהקת בערך מאז הבחירות של שנת 1977. מוסד נשיא המדינה הוא תפקיד פוליטי, ומה שהופך את הנשיא לתפקיד פוליטי היא העובדה שהנשיא מחליט מי ירכיב את הממשלה. זו סמכותו החשובה ביותר, והיא זו שמובילה למערכות בחירות פוליטיות מובהקות לנשיאות, כמו זו שניהל פרס מול קצב או זו שניהל מול ריבלין, וגם קודמות. כמובן שהעובדה שגם פרס, גם קצב וגם נשיאים אחרים הגיעו לתפקיד לאחר קריירה בכנסת ובממשלה מחדדת את המציאות הזו. אני לא טוענת שיש להפוך את תפקיד הנשיא לפוליטי יותר ממה שהוא כבר כיום, אלא שהתיקון המוצע לא יגדיל כהוא זה את הפוליטיזציה העמוקה של תפקיד הנשיא, מכיוון שבהקשר הזה, הסמכות שהוא מוסיף הינה שולית ביחס לאלה הקיימות בידיו כבר כיום.

כנקודה אחרונה חשוב לי להוסיף אמירה לגבי הצורך בתיקון בעת הזאת: בכנסת הנוכחית, ובפרט בקואליציה בכנסת הזו, חברי הכנסת כל כך לא מרוסנים, כל כך חסרי מעצורים ערכיים, ונעדרי כל הבנה לגבי ההבדל בין שלטון הרוב לבין עריצות הרוב, שבעיני חובה עלינו לנסות לקדם מנגנון האטה וריסון כלשהו על הליך החקיקה – לא כזה שישלול את כוחם של חברי הכנסת או ישנה את מעמדם, אלא כזה שלפחות יחייב אותם בדיון נוסף – סוג של איתות מגוף חיצוני, טרם קבלת הליך חקיקה נחפז. אני כותבת את הדברים האלה מתוך חרדה עמוקה לעתיד הדמוקרטיה שלנו ועל רקע מה שאני רואה יום יום בכנסת.

ועל אף כל מה שכתבתי עד כאן, אני אקח בחשבון את הדברים החשובים שכתבת, ואני אשקול לאורם ולאור דברים ששמעתי מגורמים אחרים אם להמשיך לקדם את הצעת החוק.

מילה אחרונה לסיום: אני מקווה שההחלטות שתקבל על הצבעה בבחירות לא יקומו ויפלו על הצעת חוק אחת. אני מקווה שבלי קשר לדעתך על הצעת החוק הזו, לא תתעלם מרקורד הפעילות השלם של מרצ, מהעשיה של חברי הכנסת שלה, ומהעובדה שהדיון שאנחנו מנהלים כאן מתקיים כולו בתוך מסגרת ערכית ומוסרית שלא נוכחת באף מפלגה אחרת בכנסת.

שוב תודה על הדברים שכתבת,

זהבה

-=-

ח"כ גלאון שלום,

ראשית, אומר שאני מעריך מאוד את תשובתך הארוכה והעניינית (שמגיעה בשעה שבה אפשר בהחלט לסלוח לאנשים אם לא יעסקו בה בענייני עבודה). אני חולק על הרבה מהדברים שכתבת בתשובתך, אבל הנכונות להיכנס לדיאלוג בהחלט ראויה לכבוד.

ולגופם של דברים.

 אני עדיין חושב שמדובר כאן בסמכות וטו. ניתן להשוות זאת לשיטת המשטר האמריקאית, המעניקה לנשיא סמכות להטיל וטו על חקיקה של בית הנבחרים, אבל מאפשרת גם לבית הנבחרים להתגבר על הוטו הזה.

 הצעת חוק היסוד אינה מדברת רק על שינויים מהותיים בסדרי השלטון והמשפט. היא מדברת גם על סמכות לפסול חקיקה שבהליכי קבלתה נפלו פגמים אתיים. אני מודה, לא ברור לי מהם אותם פגמים אתיים, אבל בהחלט ברור לי שזה עניין הרבה יותר אמורפי מפגיעה בדמוקרטיה, וגם הרבה פחות קרדינלי. בנוסף, גם השאלה מהי פגיעה בדמוקרטיה היא שאלה מאוד לא פשוטה, שהתשובה עליה עשויה להשתנות מאדם לאדם. למעשה, גם אותו אדם עשוי לתת תשובה שונה לשאלה הזו בנסיבות שונות (החוק שנועד לאפשר את כהונתו כנשיא בית המשפט העליון של השופט גרוניס הוא דוגמה לכך – בהתעלם משטף הצעות החוק הרעות שמהווה רקע לחוק גרוניס, אין לי שום בעיה עם חוק שמבטל את הגבלת אופק הכהונה).

 לפחות חלק מהחקיקה הרעה שקיימת היום עברה ברוב שהוא קרוב מאוד ל-61. נדמה לי שאני זוכר לפחות שני מקרים שבהם היו 55 או 57 ח"כים בעד הצעות החוק בקריאה השלישית. זה לחלוטין לא רוב מקרי או חלקי. זה מספיק קרוב לרוב מיוחס של 61 כדי שלא אייחס את זה לנסיבות מקריות.

 אני לא בטוח שאני מסכים גם לאמירה שהקריאה הרביעית משמעותה, בהכרח, דיון מעמיק יותר מזה שהתקיים בועדה הרלוונטית בדיון שלפני הקריאות השניה והשלישית (תסלחי לי אם אתעלם לעניין זה מהקריאה הראשונה). למעשה, אני חושש ממצב שבו התערבות של הנשיא תביא דווקא לרצון של הקואליציה להבהיר מי קובע את כללי המשחק ולהטלת משמעת קואליציונית שתביא להצבע כגוש אחד של כל חבריה, מבלי שיהיה בכלל טעם לערוך דיון מעמיק יותר.

אני מסכים שמשרת הנשיא נגועה כבר בפוליטיזציה. אלא שהפוליטיזציה הזו היא בעיקר עניין של קמפיין הבחירות לנשיאות, כפי שציינת, ופחות עניין של עבודתו השוטפת של הנשיא. הצעת החוק הזו תכניס את הנשיא לעימותים עם הכנסת על בסיס קבוע, כשם שהכנסת מוצאת את עצמה מתעמתת עם בית המשפט העליון בקרב שאינו מוסיף כבוד או יוקרה  לא לרשות המחוקקת ולא לרשות השופטת. פניות תקופתיות של ח"כים לנשיא להימנע מאישרור חוקים תהפוכנה לעניין שבשגרה, והשתלחויות של ח"כים בנשיא אם זה יפעיל, חלילה, את הסמכות שהצעת חוק היסוד מבקשת להקנות לו תהפוכנה אף הן לעניין שבשגרה. אני בהחלט חושש ממצב שבו ימונה למשרת הנשיא אדם שאינו ראוי לשאת בכבוד הזה, ושמעלתו היחידה היא יכולתו להתכופף בפני לחצים פוליטיים שיופעלו עליו מכיוון לשכת ראש הממשלה.

לסיום, ברור לי שכוונת הצעת החוק היא טובה. אני מבין שהמוטיבציה היא להילחם בתועבות (ואני מצטער על השפה הבוטה) שהקואליציה מעבירה בחודשים האחרונים. אלא שאני לא בטוח ששיטת הלחימה צריכה להיות על ידי שינוי כללי המשחק בצורה כל כך מסוכנת שעלולה – חס וחלילה – לשחק דווקא לידי אותם גורמים אנטי-דמוקרטיים. כלים מהסוג שהצעת חוק היסוד הזו מבקשת ליצור הם כלים שקל מאוד להשתמש בהם לרעה, ואני חושש מאוד שיבואו ימים שבהם שימוש לרעה שכזה אכן ייעשה. כשבבית הנשיא יושב אדם כשמעון פרס קל מאוד לבטוח בו ולתת בידיו סמכות כה מרחיקת לכת. השאלה היא האם היית מוכנה לתת סמכות כזו גם בידיו של אדם כמשה קצב, שבבחירתו לנשיאות גילם הרבה מאוד מהרעות החולות של הפוליטיקה הישראלית (ואני מבקש להדגיש: זה משפט שהייתי כותב גם אם לא הייתי יודע איך הסתיימה כהונתו של קצב).

אני מבקש את רשותך לפרסם את ההתכתבות בינינו בהמשך לפוסט בבלוג האישי שלי שעסק בהצעת החוק. קוראיי מעטים, אך מתאפיינים במודעות פוליטית גבוהה יחסית. אני סמוך ובטוח שהתייחסותך לדברים תעניין אותם מאוד.

תודה, שוב, על התייחסותך המפורטת,

רועי.

 -=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

ח"כ זהבה גלאון (יחד עם חברה לסיעה אילן גילאון ויחד עם חברי הכנסת יצחק הרצוג ואיתן כבל ממפלגת העבודה) הניחה על שולחן הכנסת הצעת חוק (זהירות, וורד) לפיה נשיא המדינה יוכל לסרב לחתום על חוקים שאישרה הכנסת בשלוש קריאות, אם יסבור שמדובר בחוקים הפוגעים בדמוקרטיה או בהפרדת הרשויות או שיש בהם אלמנטים גזעניים או אם נפלו בהליכי חקיקתם פגמים אתיים או פרוצדורליים. חוק שהנשיא סירב לחתום עליו, יוחזר אל הכנסת לקריאה רביעית ורק אם ישיג את תמיכתם של 61 מחברי הבית יכנס לספר החוקים. משמעות הצעת החוק היא הענקת סמכות וטו לנשיא המדינה על חקיקת הכנסת, אקט שאין לראותו אלא כשינוי מהותי של העקרונות הקונסטיטוציוניים עליהם מונחת שיטת המשטר הישראלית. את השינוי החוקתי הזה שולפת גלאון מהשרוול כדי להתמודד עם העובדה שהיא אינה מצליחה לגייס רוב לעמדות אותן היא מייצגת במליאת הכנסת, ומסתירה מאחורי . מדובר, אם כן, בהצעה אנטי-דמוקרטית ממדרגה ראשונה, הצעה שהייתי מצפה שתונח על שולחן הכנסת על ידי אנשים כמו מיכאל בן ארי, דני דנון, יריב לוין או זאב אלקין.

הצעת החוק תהפוך את משרת נשיא המדינה ממשרה טקסית וייצוגית למשרה פוליטית מובהקת, שלמחזיק בה יש יכולת למרר את חייה של הכנסת. ויש להדגיש – גלאון מבקשת אמנם למרר את חייה של הקואליציה עם הצעת החוק המבישה הזו, אבל עליה לזכור דבר אחד. לקואליציה, כמעט מעצם טיבה, יש יותר מ-61 ח"כים התומכים בה. לאופוזיציה, לחלוטין מעצם טיבה, יש לכל היותר 60 ח"כים החברים בה. בנוסף, הקואליציה היא זו שיש יותר סיכוי שתבחר את הנשיא (וגם יש לה יותר סיכוי להצליח במהלך של הדחת נשיא). משמעות מתן סמכות וטו לנשיא היא מתן אפשרות להשתיק את האופוזיציה לחלוטין, גם אם במקרה היא הצליחה לגייס רוב מקרי ולהעביר איזה חוק בתוצאה של 15-10 ושלושה נמנעים. הסמכות הזו תהפוך את איוש משרת הנשיא לסוגיה קריטית במערכת הפוליטית הישראלית, ואני חושד שנתחיל למצוא בתפקיד הזה יותר ויותר אנשים כמו משה קצב – פוליטיקאים קטנים שמקבלים עצם מראשי המפלגה שלהם, ושעליהם ניתן יהיה לסמוך שידעו להחזיר את הטובה. בהקשר זה אומר שבדברי ההסבר להצעת החוק כותבים המציעים כי הביקורת השיפוטית שהעביר בית המשפט העליון על חקיקת הכנסת פגעה באמון שרוחש הציבור לבית המשפט ובנכונותו של הציבור לראות את בית המשפט כגוף אובייקטיבי. אני לא רואה כיצד יהיה גורלו של מוסד נשיאות המדינה שונה, באם תתקבל הצעת החוק.

הצעת החוק הזו מגיעה מהמפלגה שקיבלה פעם אחר פעם את אמוני בקלפי. ובכן, לא עוד. ההצעה הזו מהווה מבחינתי קו שבר שאיני יכול להתגבר עליו. אני לא מתכוון להצביע למפלגה שעומדת מאחורי הצעת חוק כזו, שמעניקה לאדם סמכות לפסול חוק של הכנסת על בסיס גחמה אישית שלו, סתם כך כי החוק אינו נראה לו.

ותודה ל@שאילתא, @סתםתג, @יובל_וי ו@יפתח

-=-

לינק לפוסט נשלח במייל אל חברי הכנסת גלאון וגילאון. ככל שאשמע מהם, אעדכן גם את קוראי הבלוג.

עדכון 7.1.2012: ח"כ גלאון השיבה לפנייתי אליה תשובה ארוכה ומפורטת. ההתכתבות בינינו פורסמה בפוסט נפרד, שאותו אפשר לקרוא כאן.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו. אבל לא ככה.

-=-

לפני כשנתיים פרסמתי את הפוסט הזה, שבו תיארתי שיחת טלפון שניהלתי עם אסנת מחברת "יס". היום קיבלתי שיחה דומה (מטלפון שמספרו 073-7055562), והפעם זו היתה גברת בשם אורלי, שהזדהתה כנציגה של "יס" וטענה שבפניה יש מידע לפיו אני לקוח של חברת "הוט". כשביקשתי מאורלי לדעת איך היא יודעת שאני לקוח של "הוט", היא גמגמה וניסתה להתחמק. משום מה, החלטתי שלא לוותר וביקשתי לדבר עם האחראי על אותה אורלי. אורלי, בתגובה, טרקה את הטלפון בפרצופי. שתי דקות לאחר מכן, התקשרה אורלי שוב, מאותו מספר. היא החלה את השיחה כאילו לא קרה דבר, ותוך כחצי דקה הבנתי שהיא שכחה לסמן לעצמה שאלי היא כבר התקשרה, ופשוט חייגה בשנית. אמרתי לה שהיא כבר דיברה איתי, ושכשביקשתי לדבר עם האחראי עליה היא ניתקה את הטלפון  בפרצופי. בתגובה, ניתקה אורלי את הטלפון בפרצופי.

אחרי ששחררתי קצת קיטור בטוויטר, השארתי הודעה בעמוד הפייסבוק של "יס" (יש  גם צילומסך, למקרה שהם יחליטו למחוק את ההודעה שלי). תוך מספר דקות שלחה אלי מישהי בשם מיכל הודעה פרטית, וביקשה לדעת אם יש בידי פרטים נוספים על השיחה שקיבלתי. ציינתי בפניה את מועדי השיחה, את מספר הטלפון שממנו התקשרו אלי ואת מספר הטלפון שלי. עוד אמרתי שאני מבקש שלא יעשה במספר הטלפון שלי כל שימוש שאינו דרוש לבירור תלונתי. בתשובה, טענה מיכל כי המידע שעל בסיסו פונים אלי הוא מידע הנמצא במאגרים פומביים דוגמת ספרי טלפונים ואתרי אינטרנט. כל ניסיון שלי להבהיר למיכל שהבעיה שלי היא לא בכך ש"יס" מכירה את מספר הטלפון שלי (הייתי בעבר לקוח שלהם) ולא בכך שהיא פונה אלי, אלא בכך שהיא יודעת שאני מנוי של "הוט" (מידע שאני לא סיפקתי ל"יס" מעולם ושאני בספק אם ניתן למצוא אותו בספרי הטלפונים) נתקלו בקיר אטום. כשהתעקשתי קצת יותר, החליטה מיכל לטעון שמקורה של השיחה אינה בחברת "יס", ושאולי מדובר במשווק חיצוני. על השילוב בין שתי הטענות האלה חזרה מיכל שוב ושוב, הן בפייסבוק והן בשיחה טלפונית, תוך שהיא מתעקשת להתעלם מבקשתי לדעת מי המשווק  החיצוני שבו מדובר ותוך שהיא דוחה בבוז את בקשתי לקבל את תוצאות הבירור שיעשה הן ב"יס" והן אצל המשווקים החיצוניים ואומרת "זו התשובה שלנו, והיא לא תשתנה".

למען הגילוי הנאות אומר שדבריה אלו של מיכל, היכולת שלה לדקלם אותם פעם אחר פעם והזלזול והבוז ששידרה, גרמו לי לאבד את סבלנותי ולדבר אליה בחוסר נימוס משווע, ועל כך אני מצר.

בעבר, כאמור, אכן הייתי לקוח של "יס". כשטסנו, אחת שיודעת ואני, לטיול הגדול שלנו בדרום מזרח אסיה, ביטלנו את המנוי. כששבנו לארץ לא ראינו הצדקה כלכלית לחדשו ומאז, זה קרוב לשלוש שנים, אנחנו מסתדרים בלי טלוויזיה רב ערוצית. עכשיו, מסתבר, מתווספים לשיקולים הכלכליים כנגד הצטרפות ל"יס" גם שיקולים של תודעת שירות לקויה וזלזול בזכותם של אנשים, לקוחות ושאינם לקוחות, לפרטיות.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

אחד הדברים שהשתנו בעקבות הולדתה של שירה הוא המוזיקה המושמעת בבית. אנחנו אמנם משתדלים להקפיד ששירה תשמע גם את המוזיקה שאנחנו אוהבים, אבל בכל זאת מתנגנת אצלנו יותר ויותר מוזיקה שקהל היעד המוצהר שלה  הוא ילדים קטנים. רובה של המוזיקה הזו מורכבת מקלאסיקות שאני כמובן מכיר, ומיעוטה משירים שמעולם לא שמעתי בעבר. וישנם גם פה ושם שירים ששמעתי כילד, ושכחתי מהם לגמרי. אחד מהם התחיל להתנגן אצלנו בבית לפני מספר שבועות, תוך שהוא מפעיל את בלוטות הנוסטלגיה שלי בצורה שאין בה שום היגיון, בהתחשב בעובדה שלא זכרתי כלל את דבר קיומו של השיר ושאני עדיין לא זוכר מהיכן אני מכיר אותו. כל שאני יודע הוא שאני מכיר אותו, למרות שאני לא חושב ששמעתי אותו ב-20 ומשהו השנים האחרונות.

-=-

ואם עוסקים כבר בחלומות, נסיים במנטרה הרגילה: מלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

-=-

אחרי שצפיתי לראשונה בקטע, מיהרתי להתייעץ עם עמיתיי העורכים באתר "המדרון החלקלק" ולשאול האם לדעתם הדברים ראויים לפוסט במדרון. כצפוי, תשובתם היתה שלילית. למעשה, תשובתם היתה שלילית מסיבה טובה מאד. המדרון החלקלק עוסק בתיעוד אירועים קונקרטיים יותר. אנחנו מתעדים חקיקה לא דמוקרטית, תופעות של גזענות ואלימות, כפיה דתית, אפליה ועוד ועוד. הנאום שהושם בפיו של דן כנר אינו אף אחד מאלה, ועל כן אין מקומו במדרון החלקלק. אבל עם זאת, הנאום הזה, שמיטב הרפובליקות הדמוקרטיות העממיות בעולם היו יכולות להתהדר בשכמותו, הוא בהחלט נאום שמעיד על מצבה העגום של הדמוקרטיה הישראלית. רוח המפקד, הצייט-גייסט שנושב מלשכתו של בנימין נתניהו, קרם עור וגידים והתגלם בגופו של דן כנר. לא לעתים קרובות אנחנו זוכים להצצות מעוררות יראה שכאלה אל זרם התודעה של המנהיג האהוב.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

- יתכן – אמרתי לאזרח האובייקטיבי – אבל אינני יכול לסבול סרטים גרמניים בישראל. הם מעוררים בי בחילה.

- רגע אחד! גם הסרטים האוסטרים?

- גם הם.

- ובכן, אתה דוגל ברעיון הלאומנות.

- לא.

- אתה יודע, שהרצל נאם בגרמנית?

- אני יודע.

- האם גיטה אחראי למעשי הנאצים?

- לא אחראי.

- אתה מודה בכך, שהיו גרמנים טובים שחרפו את נפשם כדי להציל יהודים?

- אני מודה בכך.

- הידוע לך, שגרמניה משלמת שילומים ופיצויים אישיים בדייקנות ובהגינות?

- ידוע לי.

- גרמניה המערבית היא אחת המדינות המועטות התומכות בנו בזירה הבינלאומית.

- נכון.

- אנו זקוקים לעזרתם, לא כן?

- בהחלט זקוקים.

- כלום אפשר לשנוא עם שלם לעולמים?

- אי-אפשר.

- אם כן, הגד לי עכשיו את עמדתך לגבי הסרטים הגרמניים.

- אינני יכול לסבול אותם. הם מעוררים בי בחילה.

- איפה ההגיון שלך?

- נשרף באושוויץ.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.