ארכיון

Posts Tagged ‘אלי ישי’

הפיל שבחדר מתנער מרבצו

4 באוגוסט 2011 9 תגובות

אתמול כתבתי פוסט ארוך, מנומק וצודק ביחס לשאלה מדוע יש להכניס את סוגיות הכיבוש בשטחים ותקציב הביטחון לשיח של מחאת הדיור. טענתי, בקצרה, היתה שאם המחאה רוצה לשנות סדרי עדיפויות, היא צריכה לבחון את כל הסולם, כולל מה שבראשו, ולא רק שלבים נבחרים מתוכו. והיום התקבל חיזוק נוסף לעמדתי זו.

הועדה המחוזית לתכנון ובניה של מחוז ירושלים אישרה היום תכנית לבניית 930 דירות בשכונת הר חומה שמעבר לקו הירוק. שר הפנים, אלי ישי, הוציא הודעה לעיתונות לפיה "אנחנו ממשיכים לבנות בירושלים כמו בכל רחבי הארץ. מצוקת הנדל"ן חריפה ולא נעצור פרויקטים". בכך ישי מחרה-מחזיק אחרי המתנחלים שהגיעו לשדרות רוטשילד וטענו שהפתרון למשבר נמצא בבנייה בשומרון. מסתבר, אם כן, שלדבר על השטחים כעל חלק מהפתרון למשבר זה בסדר, אבל לדבר עליהם כעל חלק מהבעיה זה לא בסדר. ובכן, זה לא עובד ככה.

ולא אמרנו כלום על זה שבניה מסיבית עכשיו בשטחים יכולה להתפרש על ידי אנשים מסויימים (נניח, אני) כניצול ציני של גל המחאה על מנת לחזק עוד יותר את האחיזה הישראלית בשטחים, ולא על מנת לסייע בפתרון הבעיות שהוליכו למחאה.

וגם לא אמרנו כלום על זה שעל פניו נראה שתכנית הבנייה הזו היא תכנית מספיק גדולה, ואני לא אתפלא אם היא עומדת בכל תנאיו של חוק הוד"לים שעבר אתמול.

וגם לא אמרנו כלום על זה שמשום מה, שתי התכניות שאושרו השבוע לבניה היו האחת לחרדים בחריש והשניה מעבר לקו הירוק. חילונים? ערבים? הצחקתנו.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

ויהי זמן

עד שנת 1992, כך מסתבר, לא היה זמן ביקום. המחוקק הישראלי הנמרץ שם לב לבעיה הזו, ומכיוון שמציון תצא תורה – קם המחוקק וחוקק את "חוק קביעת הזמן, התשנ"ב-1992".  ומאז יש לנו כמה זמן שאנחנו רק רוצים.

-=-

סעיפיו של חוק קביעת הזמן הם, כמו שציין יפתח בעבר, סעיפים מד"ביים-משהו. הסעיף שעליו אני רוצה לדבר, ושבעטיו עולה החוק מפעם לפעם לדיון ציבורי, הוא סעיף 3, שזו לשונו:

3. הקדמת הזמן בישראל

בכל שנה, בין יום שישי האחרון שלפני יום 2 באפריל בשעה 02:00, לבין יום ראשון האחרון שלפני יום י' בתשרי, בשעה 02:00, יוקדם הזמן בישראל בשעה אחת נוספת, כך שיקדים את זמן יקום מתואם בשלוש שעות.

 וזו, קוראים יקרים, הדרך שבה מחלק המחוקק את השנה לשעון חורף ולשעון קיץ.

כפי שאתם רואים, בתחילת כל חודש אפריל מוסטים מחוגי השעון שעה אחת קדימה ומתחיל שעון הקיץ. אלא שלמרות שתחילתו של שעון קיץ היא עניין גריגוריאני, סופו הוא עניין יהודי. ולכן,קובע סעיף 3 כי שעון הקיץ יסתיים ביום א' האחרון שלפני יום הכיפורים. וכידוע, עניין זה מהווה נושא למרמור ציבורי מתון עד גבה גלי.

-=-

את כל זה אני מספר לכם כי הבוקר כינס שר הפנים אלי ישי מסיבת עיתונאים נרגשת ובה בישר לעם היושב בציון כי נענה לשוועתו, והחליט להאריך את משכו של שעון הקיץ. ועדה רצינית ישבה, מבשר לנו השר, והחליטה שמעתה והלאה, שעון הקיץ יהיה עניין גירגוריאני מתחילה ועד סיום. שעון הקיץ יחל ביום ו' שלפני יום א' האחרון של חודש מרץ ויסתיים ביום א' הראשון שלאחר ה-1 באוקטובר. שר הפנים הוסיף ואמר במאור פנים שהוא בחן את מסקנותיה של הועדה, מצא שהן ראויות והחליט לאמצן. ומכיוון שסוגיית שעון הקיץ מוסדרת בחוק, ואין שר הפנים יכול פשוט להחליט שלא למלא אחר הוראות החוק, מבטיח לנו השר כי ימהר ויפעל לתיקונו של החוק, עוד לפני חודש אוקטובר הקרוב, וזאת על מנת שהרפורמה המהפכנית הזו לא תתעכב ולו לקיץ אחד.

הרשיתי לעצמי לשלוף את לוח השנה. ובכן, מסתבר שיום הכיפורים הקרוב יחול לא רק ביום י' בחודש תשרי (כנהוג וכמקובל), אלא גם ביום 8 באוקטובר. מכאן, שיום א' האחרון שלפני יום הכיפורים יחול ב-2 באוקטובר. שהוא, בדרך פלא, גם יום א' הראשון שאחרי ה-1 באוקטובר. משום מה, אם כן, יוצא שהרפורמה הזו של אלי ישי בכלל לא רלוונטית למועד סיומו של שעון הקיץ הנוכחי. אז על מה כל ההתרגשות? ומדוע הבהילות להעביר את תיקון החוק עוד לפני חודש אוקטובר הקרוב?

האופטימיים יאמרו שזה שינוי חיובי, שמאריך את שעון הקיץ ועושה סדר בבלבול היהודו-גריגוריאני שבולבלו מועדי תחילתו וסיומו. אני אגיד שלדעתי, זה מסך עשן. אלי ישי, שלא נהנה מפופולריות רבה במיוחד, מוכר לציבור את הארכתו של שעון הקיץ הנוכחי כמשהו שהוא פרי עמלו כשר פנים. התאריך שנבחר על ידי הועדה המקצועית לא מתנגש במקרה עם תאריך המעבר חזרה לשעון חורף. הוא מתנגש איתו כי הוא נבחר בקפידה. שעון הקיץ הנוכחי ממילא היה צריך להיות ארוך יחסית, ואלי ישי מקווה שאיש לא ישים לב. זה לא מחייב אותו להתחיל במהלך של שינוי החוק, אבל זה כן מאפשר לו, איפשהו בפברואר הבא, להגיד לנו "התלוננתם על שעון הקיץ הקצר, אז עשינו ניסיון והארכנו אותו במיוחד בשבילכם. ועדה מקצועית שישבה ודנה בחודשים האחרונים הגיעה למסקנה שהניסיון הזה נכשל".

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

טריאומוויראט

27 בדצמבר 2010 8 תגובות

כולכם, בוודאי, מכירים את שלושת הקופים החכמים, אותם שלושה קופים שאחד מהם מכסה בידיו על אוזניו, השני מכסה על עיניו והשלישי על פיו. שלושת הקופים הללו מגלמים את העקרון של "אל תשמע רוע, אל תראה רוע ואל תדבר רוע", פתגם המשקף את אמונה יפנית עתיקת יומין, לפיה העיסוק ברוע יוצר רוע נוסף, ועל ידי הימנעות מהעיסוק ניתן למנוע את הרוע.

ולפעמים, שלושת הקופים מייצגים את זה שעושה את עצמו שאינו שומע את הרוע, את זה שעושה את עצמו שאינו רואה את הרוע ואת זה שלא עושה שום דבר ביחס לרוע, או ביחס לשני הקופים האחרים.

מלאכת קודש

5 בדצמבר 2010 13 תגובות

שריפת הענק המשתוללת מאז יום חמישי ביערות הכרמל הבהירה לכולם מה עגום הוא מצבם של שירותי הכיבוי בישראל. שירותי הכיבוי הללו מצויים, אני מניח שבשל סיבות היסטוריות, תחת סמכותו של משרד הפנים (ולא תחת סמכותו של המשרד לביטחון פנים). בראש  משרד הפנים עומד אלי ישי (שאלו מכם שמכירים את הבלוג יודעים שדעתי עליו נעה בין סתם שלילית לבין שלילית מאוד). שר הפנים שלכם (ולכו לכאן להסברים על השימוש בכינוי השייכות הזה) הוא אחד האחראים, אם כן, למצב שאליו הדרדרו שירותי הכיבוי. על אף שאינו האחראי הבלעדי, הוא לא עשה שום דבר בצורה שונה מהצורה שבה עשו דברים שרי פנים אחרים (וכמו שמזכיר לנו חיים הר-זהב, "אלי ישי" הוא שם יחסית נפוץ בקרב אוכלוסיית שרי הפנים) והקטסטרופה קרתה במשמרת שלו. כל זאת הופך את אלי ישי למטרה לגיטימית לחיצי הביקורת הציבורית, וטבעם של חיצים כאלה שלפעמים הם נורים גם לעבר היבטים בדמות המבוקרת שאינם רלוונטיים במיוחד לביקורת.

זו הסיבה שביום שישי לפנות ערב, זמן קצר לאחר כניסת השבת, פרסמתי בחשבונות הטוויטר והפייסבוק שלי, בלי לבדוק מה אלי ישי באמת עושה באותו זמן, את הסטטוס "מעניין מה עושה עכשיו שר הפנים שלכם, זה שממונה על שירותי הכבאות". כמובן, חשבתי לעצמי, יתכן שאני עושה לאיש עוול, ושהוא למעשה זוכר שפיקוח נפש דוחה את השבת וממשיך לעשות כל שלאל ידו על מנת לוודא ששירותי הכיבוי שהוא מופקד עליהם יוכלו להיאבק בשריפה כראוי. אולי, אמרתי לעצמי, לא יפה להתבדח על חשבון אמונתו של אדם, ועוד בשעה קשה זו. ניחמתי את עצמי בכך שכנראה יהיה ברור לכולם שזו רק בדיחה. שערו בנפשיכם את תדהמתי כשהתברר שבכלל לא בטוח שזו רק בדיחה, ושלמעשה חשדתי לחינם בכשרים. שהרי, אם פטרונו של ישי, הרב עובדיה יוסף, רומז שהשריפה הזו היא עונש על חילול שבת, וודאי שחובה על אלי ישי לשבות מכל מלאכה דווקא בשבת קשה זו, ובכך לסייע סיוע של ממש לכבאים המחרפים נפשם במלחמה באש.

ויש לציין לשבח גם את ראש הממשלה שלכם, בנימין נתניהו, שעל פי דברים ששמעתי היום במהדורת החדשות של ערוץ 10 עבד אמנם כל השבת קשה בשל השריפה, אבל דאג שאיש לא יצלם זאת. לא יעזור לו. אלוהים בוחן כליות ולב.

תועבה בימי כולירה

9 באוגוסט 2010 8 תגובות

עמדתי בנושא גירוש ילדי העובדים הזרים מתבססת במידה רבה על זה שבסופו של דבר אני סומך על האינטואיציה שלי שתדע לומר לי מה נכון ומה לא נכון, וכאן די ברור לי שההחלטה לגרש ילדים שישראל מן העולם היחיד שהם מכירים היא החלטה נוראה ואיומה. נכון, זו מדינתם של היהודים (אם כי זה אחד מאותם מקרים שבהם אנחנו שמים על זה דגש הרבה יותר מדי גדול). נכון, עובדים זרים באים הנה לפרק זמן מוגבל (אם כי זה כדי שיהיה תירוץ להביא הנה עוד עובדים זרים). נכון, יש עובדים זרים שהפרו את החוק ונשארו כאן ללא אשרה (אם כי על מידת האשם שלהם בעניין אפשר להתווכח). אלא שכל הדברים הנכונים האלה נדחים מפני ההחלטה הכל כך לא נכונה הזו של הממשלה.

בדיון שהתקיים היום בכנסת טען שר הפנים אלי ישי (שיתכן שכבר יצא לכם לקרוא מה אני חושב עליו) כי "צריך לבוא לילדים ולומר נגמר הטיול. מישהו מהילדים יקום ויבכה? תפסיקו לבלבל במוח". ישי גם הזכיר שהוא בעצם עושה טובה לכל הילדים האלה, שהרי בארצות מוצאם בוודאי יש להם סבא וסבתא שמתגעגעים אליהם. אני באמת מחזיק את עצמי שלא להתבטא בלשון מאוד לא מכובדת ביחס לדברים המתועבים האלה והאיש שאמר אותם. טיול? באמת? כנראה שלאיש בחליפת הארמאני שאמר את המשפטים האלה יש מושג קלוש מאוד איך נראה הטיול של אותם ילדים ושל הוריהם. ויתכן שהאיש הזה שוכח את החלק העצום שיש לו בארגון הטיול הזה (ובל נשכח את חברו של ישי, שלמה בניזרי, שהרשעתו בקבלת שוחד הראתה כי קיים קשר בין היכולת ללבוש חליפות של ארמאני ובין ארגונים של טיולים לוועדי עובדים).

אלי ישי גורם למדינת ישראל נזק בל ישוער, גדול מכל נזק שעשויה לגרום השארתם של ילדי העובדים הזרים (ושל הוריהם) בתחומי ישראל. אם כבר יש מישהו שזכאי שמדינת ישראל תרכוש עבורו כרטיס טיסה בכיוון אחד למדינת עולם שלישי אקראית, אלי ישי הוא האיש.

-=-

כאמור, זה פוסט שנכתב קצת מהבטן. אבל אם אתם חושבים שניתוח שכלתני יותר היה מביא למסקנות שונות, הפוסט הזה של שוקי גלילי יוכיח לכם שאתם טועים.

לא מאיימים על יונה ביין

בדרך כלל, כשאני מתעצבן על מישהו מש"ס אני מתעצבן על שלמה בניזרי. נראה לי שהגיע הזמן להגיד כמה מלים גם על אלי ישי.

-=-

אלי ישי רוצה לשלול את אזרחותה של חברת הכנסת חנין זועבי. הרעיון הזה הקפיץ לאסי עזר את הפיוז, אז אסי עזר אמר שלדעתו אלי ישי אוויל, בור וסותם פיות. אלי ישי החליט שזה יותר מדי עבורו, אז הוא פנה לבוס של אסי עזר, מנכ"ל קשת אבי ניר, ודרש ממנו לפטר את עזר (שהוא, כידוע, ממגישי התכנית "האח הגדול" ומה אירוני יותר מנושא משרה שלטונית שמבקש לפטר איש תקשורת המתפרנס דווקא מתכנית שזה שמה). לא העלבון האישי, חלילה, הוא שהנחה את השר ישי בפעולתו, אלא הטענה שהעמדה שהביע עזר היא עמדה שכמוה כשיתוף פעולה עם בגידתה של חברת הכנסת זועבי. אני מבקש לומר כמה דברים על העניין הזה, ואגב כך לבחון באופן מסודר, שלב שלב, את השאלה האם עזר צודק או לא (זהירות, ספוילר: הוא צודק).

נתחיל דווקא בחברת הכנסת זועבי. היא, טוען ישי, בוגדת. אלא ש"בגידה" היא מונח משפטי, המוגדר בסימן ב' לפרק ז' שבחלק ב' של חוק העונשין,תשל"ז-1977. הבגידה היא, אם כן, עבירה פלילית וכמו כל שאר העבירות הפליליות, גם ביחס אליה עומדת לאדם חזקת החפות כל עוד לא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר. כל עוד לא הרשיע בית משפט מוסמך את זועבי בבגידה (ואני לא חושב שהרשעה כזו, גם במנותק משאלת חסינותה הפרלמנטרית של זועבי, היא משהו שסביר להניח שיקרה), זועבי אינה "בוגדת". אלא שאלי ישי לא יודע את זה. אגב אורחא מסתבר, אם כן, שאסי עזר צדק: אלי ישי בור.

בתגובתו לציוציו של עזר, האשים אלי ישי את עזר שהוא אינו תומך בצה"ל. כמו שכתב בצדק אביעד קדרון (שאגב, היה מנומס הפעם מאוד בהתייחסותו לישי. וחבל שכך), זה פשוט לא רלוונטי. עזר לא הביע כל עמדה ביחס לפעולת צה"ל (ולמעשה אף העביר ביקורת על מעשיה "המחרידים", כלשונו, של חברת הכנסת זועבי). אבל את ישי זה לא מעניין. אם העבירו ביקורת עליו, הרי שהעבירו ביקורת על הצבא, ומי משעביר ביקורת על הצבא, ביחוד בימים אלו, הוא בוגד. המהלך הלוגי הזה כל כך עקום, עד שאין לנו אלא להסיק ששוב הוכח בפנינו שאסי עזר צדק: אלי ישי אוויל.

ניתן להשתיק אדם בכמה דרכים. אפשר למנוע ממנו, פיזית, את היכולת להביע את דעתו (באמצעות המתתו, כריתת לשונו וכיוצא באלה שיטות מרנינות). אפשר גם למנוע ממנו מלהביע את דעתו באופן שיגיע לאזניהם של אנשים אחרים, וזאת באמצעות בידודו באמצעים מאמצעים שונים (מאסר, הגלייה לאי בודד, השמה במעצר בית, הטלת הגבלות על שיחה עם העיתונות וכיוצא באלה שיטות שלמרדכי וענונו יש היכרות מיוחדת עמן). ואפשר לגרום לו לחשוב פעמיים לפני שהוא יחליט אם להביע את דעתו, על ידי מתן הבהרות ברורות ביחס למה שיש לאותו אדם להפסיד אם יאמר את דעתו. פנייתו של אלי ישי לאבי ניר היא ניסיון השתקה מהסוג השלישי. זה ניסיון להבהיר לעזר, ולאנשים אחרים המצויים בפוזיציה דומה לשל עזר, שפרנסתם תלויה בגחמותיהם של פוליטיקאים, ושעליהם לחשוב פעמיים בטרם יביעו דעות פוליטיות אשר אינן עולות בקנה אחד עם אלו של מקבלי ההחלטות. מתברר שגם כאן, ואני בטוח שאתם כבר לא מופתעים, אנו מגלים שאסי עזר צדק, ושאלי ישי הוא סותם פיות. יש לציין כי למרבה הצער, הפה שסותם אלי ישי אינו פיו-שלו.

-=-

ואת כל זאת אני אומר כמי שאיומיו של השר אלי ישי אינם יכולים להשפיע עליו. כמו שחלק מקוראי הבלוג יודע, לאחרונה מצאתי את עצמי במעגל מחפשי העבודה. אינני חושש שהשר אלי ישי ידרוש מהבוס שלי לפטר אותי, ולכן אני מרגיש חופשי לחלוטין לומר שלדעתי השר אלי ישי הוא אוויל, בור וסותם פיות, ושלו היו הדברים מתנהלים כפי שאני חושב שהם צריכים להתנהל, היתה המדינה עושה בו דין על איוולתו זו ושוללת ממנו, ולא מחברת הכנסת זועבי, את אזרחותו.

קשים נהלים לישראל כספח(ת)

לפני ארבעה חודשים עברנו, אשתי ואני, דירה. כבר כתבתי על זה כאן וגם כאן, ועתה צץ לו ספיח נוסף של הפרשה.

מקץ ארבעה חודשי מגורים בדירתנו החדשה, החלטנו לעשות מעשה ולשנות את כתובתנו בתעודת הזהות. מכיוון שהפעם האחרונה שבה עשינו דבר כזה היתה כשעברנו לדירתנו הקודמת, לפני למעלה מארבע וחצי שנים, לא זכרנו מה הפרוצדורות שיש למלא. אז נכנסו לאתר האינטרנט של משרד הפנים, והגענו לעמוד הזה. לשמחתנו, התחוור לנו שבהיותנו בני-זוג זו של זה, יכול כל אחד מאיתנו לטפל בשינוי הכתובת הן שלו והן של בן הזוג. כל שעליו לעשות הוא להגיש את הבקשה בלווית ספח תעודת הזהות הישן של בן הזוג. למעשה, אין אפילו צורך להגיע פיזית לסניפי משרד הפנים, וניתן להוריד מהאתר טופס, למלאו ולשלחו בדואר בלווית הספחים. למרות זאת, ומכיוון שאני עובד קרוב מאוד לסניפו התל-אביבי של משרד הפנים, הוחלט שאגיע לשם באחד הבקרים, מצויד בספחי תעודות הזהות של שנינו, ואטפל בעניין. וכך היה.

רועי: "בוקר טוב".

פקידה: "בוקר טוב".

רועי: "אני צריך לשנות את כתובת המגורים של אשתי ושלי, בבקשה".

פקידה: "אין בעיה. תעודות זהות בבקשה, שלך ושלה".

רועי: "תעודות זהות? כתוב באתר שלכם שדי בספחים".

פקידה: "לא, צריך תעודות זהות. אני לא יודעת מי אמר לך שמספיק להביא את הספחים".

רועי: "לא אמרו לי. זה מה שכתוב באתר שלכם".

פקידה: "לא, באתר כתוב שרק אם אתה עושה את השינוי בדואר אתה יכול להביא רק ספח".

רועי: "לא, באתר כתוב שבן הזוג יכול לעשות את זה עבור בן-זוגו, שאין צורך בהתייצבות אישית ושדי בהצגת הספחים."

פקידה: "לא יודעת. הנהלים שלי אומרים שאני צריכה שתציג בפני תעודות זהות של שניכם".

רועי: "כלומר, אם אני בא בעצמי ומתייצב כאן, אני צריך להביא תעודות זהות של שנינו, אבל אם אני שולח טופס בדואר אתם מוכנים להאמין לי?"

פקידה: "כן. אל תבקש ממני להסביר לך את ההגיון. את זה תבקש מאלי ישי".

מי שטורח בערב שבת אוכל בשבת

3 באוגוסט 2009 תגובה אחת

אחד הנושאים שרזי ברקאי עסק בהם הבוקר (3.8.09) בתכניתו "מה בוער" בגלי צה"ל היתה הטענה שהתגובה נפוצה, אצל אנשים רבים, לרצח במועדון בנחמני 28 היא האשמה קולקטיבית של חרדים ודתיים באחריות למעשה. העניין הזה עלה גם בכמה דיונים מקוונים, בין היתר בטוקבקים לפוסט הזה של ענת פרי ב'גלוב' ולפוסט הזה של אביעד קדרון. דיונים (אם אפשר לקרוא להם ככה) דומים התנהלו גם בטוקבקים לסיקור האירוע באתרי החדשות השונים (Ynet, הארץ). יש לציין שבעוד שהידיעות החדשותיות עצמן לא עסקו בהאשמה ישירה של ציבור כזה או אחר, הרי שנכתבו להן לא מעט טוקבקים שמאשימים באופן מפורש את החרדים, כקבוצה, באחריות לרצח (אותי הפתיע לגלות שבאתר הארץ הופיעו טוקבקים כאלה הרבה יותר מהר אחרי פרסום הידיעה מאשר ב-Ynet) ולא מעט טוקבקים אחרים שיוצאים נגד ההאשמה הזו (וכמובן, לא מעט טוקבקים אחרים, שיוצאים נגד הומואים).

מה שמשותף לדיונים האלה, הן בפוסטים שהפניתי אליהם והן באתרי החדשות, הוא שנראה שהדיון בהאשמת המגזר החרדי התחיל דווקא בטוקבקים, ולא בידיעות או בפוסטים עצמם, ותחילתו היא במגיב הקורא שלא להטיח האשמות גורפות בקבוצות ובמגזרים שלמים. את הבסיס לקפיצה האוטומטית הזו מצאו לא מעט מהמגיבים בהתייחסות (בפוסט/ידיעה או בטוקבקים אחרים) לאמירות הומופוביות, שחלקן הן אמירות שטנה של ממש, של גדולי דור כמו שלמה בניזרי, אלי ישי או נסים זאב. לדעתי, ברוב המקרים ההתלהמות הזו היתה מיותרת לחלוטין, ושימשה בעצם בסיס להסטת הדיון מהנושא המרכזי לעבר מחוזות של "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך" (מי אמר "רצח רבין" ולא קיבל?).

הזיהוי של קבוצות מסויימות עם הסתה הומופובית הוא כל-כך מוחלט, עד שגם כאשר אף אחד לא מאשים את הקבוצות הללו (להבדיל מפיגורות ציבוריות המשתייכות לקבוצות אלו) באחריות לרצח, קופצים המגינים שלהם אוטומטית וצועקים "מי אמר שיש קשר? אל תסיתו!". התגובה האוטומטית הזו מתעלמת מהעובדה שבאזכורים של בניזרי, ישי או זאב אין אלמנט של הסתה. יש כאן הפניית אצבע מאשימה כלפי אנשים שלהתבטאויותיהם יש קשר (גם אם לא קשר ישיר של סיבה ותוצאה) לרצח ביום שבת. אנשים כמו נסים זאב, אלי ישי ודומיהם, שמצווחים מעל כל במה אפשרית ובאוזני כל מי שרק מוכן לשמוע, במשך שנים, שההומואים הם אנשים חולים (אלי ישי), גרועים מבהמות (נסים זאב), טמאים (אלי ישי מכה שנית), שיש להדביר אותם כשם שמדבירים מגיפות (שוב פעם נסים זאב) – באמת שלא יכולים לבוא בטענות כאשר אירוע נורא כמו זה של יום שבת, שעולה ממנו ריח חזק של פשע-שנאה, מתקשר  אסוציאטיבית באופן אוטומטי לפועלם של אותם גדולי דור. אפילו אם לרצח בנחמני 28 אין קשר סיבתי ישיר לנסים זאב, הדה-לגיטימציה שזאב מנסה ליצור להומוסקסואליות פעלה את פעולתה. אפילו אם יסתבר שהרוצח לא מקבל הוראות מרבנים כאלה או אחרים, צריך לזכור שהתבטאויות שלהם, ובמיוחד בשים לב למעמדם הציבורי ולמשרות שהם אוחזים ואחזו בהם, נותנות לגיטימציה לתפיסה הזו של הומוסקסואליות כדבר רע, תפיסה שבמופע הקיצוני שלה מסתיימת בירי במועדון של בני נוער גאים.

זאב , ישי ובניזרי לא המציאו את ההומופוביה. ההומופוביה גם לא תמות איתם. אבל הם כמה מהדוברים הקולניים ביותר של ההומופוביה, וככאלה – הם מטרה פוטנציאלית ולגיטימית לחלוטין לכל אמירה אנטי-הומופובית שמישהו רוצה לומר. הרצח ביום שבת נותן, למרבה הצער, סיבה מספיק טובה לומר כמה אמירות אנטי-הומופוביות.

בשביל זה צריך ביצים

זה שניצן הורוביץ מזמין את אלי ישי לחתן זוגות חד-מיניים בסיום מצעד הגאווה זו באמת חוכמה קטנה מאוד. נראה אותו מוצא את האומץ להזמין את ח"כ נסים זאב להיות המוהל של הילדים של אותם זוגות (זהירות, פסק דין ארוך. די לכם בתחילתו של סיפור המעשה ובשורה התחתונה, בפסקה 23 לחוות דעתו של השופט מצא, תחת הכותרת "מן הכלל אל הפרט").

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.