פרופורציות

ביום ראשון התקיים המחזור האחרון של עונת 2011/12 בפרמיירליג. כל משחקי המחזור התקיימו במקביל, ובדקה ה-91 שלהם ניצבה מנצ'סטר יונייטד בראש הטבלה. דקה לאחר מכן הבקיעה מנצ'סטר סיטי, קבוצת הנובורישים המחורבנים, שער ניצחון מול קווינס פארק ריינג'רס וזכתה באליפות דרמטית (והיסטורית. רוב האנשים שזוכרים את האליפות הקודמת של הסיטי, ב-1968, כבר מתו). לכאורה, סיטואציה מדכאת מאין כמותה. אלא שתמיד יש לשמור על פרופורציות.

-=-

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

כבר לא יכול להיגמל מזה

אך לפני ארבעה חודשים דורגה מנצ'סטר יונייטד במקום השני בטבלת הפרמיירליג, כשהיא מפגרת בשמונה נקודות אחרי יריבתה העירונית, קבוצתם של הנובורישים המחורבנים. הנובורישים, כזכור, גם הביסו את יונייטד בדרבי שנערך בשלביה המוקדמים של העונה, והעניינים נראו די גמורים. אלא שהיום ניצחה מנצ'סטר יונייטד את קווינס פארק ריינג'רס 2:0. במקביל, הפסידו הנובורישים המחורבנים לארסנל 1:0. שילוב שתי התוצאות האלה הביא לכך שיונייטד מוליכה את טבלת הפרמיירליג בפער של שמונה נקודות מהיריבה העירונית שבמקום השני.

לפני 16 שנה לא ידעתי הרבה על הליגה האנגלית וחשבתי שהכדורגל מתחיל  בבלומפילד ונגמר בקריית אליעזר (טוב, נו. היו גם קצת שידורים מהליגה האיטלקית). ואז התחלתי, לא זוכר למה, לקרוא גם את הדיווחים על כדורגל אירופאי במדור הספורט של "הארץ" ושם ראיתי טבלה של איזו ליגה מאיזה אי נידח בצפון מערב אירופה. מוליכת הליגה הזו היתה ניוקאסל יונייטד, ובמקום השני דורגה קבוצה בשם מנצ'סטר יונייטד. הפער היה גדול, איזה 10-12 נקודות, ואני אמרתי לעצמי שאני חייב לבחור באנדרדוגית (כאמור, לא ידעתי כלום). ואז ראיתי את האנדרדוגית מצמקת לאט לאט את הפער הלכאורה בלתי אפשרי הזה, ובסוף העונה זוכה באליפות. זה הסיפור שנמצא בבסיס האהדה שלי ליונייטד, ולכן העונה הזו כל כך יפה בעיני. נזכה או לא נזכה בסוף באליפות, זה היה מסוג הפייטים שבגללו ילדים מתחילים לאהוד קבוצות.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

שאלות חשובות

יונייטד מוצאת את עצמה השנה בסיטואציה מוזרה. לראשונה מזה קרוב ל-45 שנה, הנובורישים המחורבנים של מנצ'סטר סיטי קרובים יותר לזכיה באליפות אנגליה מאשר יונייטד. העובדה שהסיטי הביסה את יונייטד לפני חמישה חודשים, ועוד באולד טראפורד, לא מסייעת יותר מדי. פתאום נראה שהשאלה הגדולה שעמה יצטרכו יונייטד ואוהדיה להתמודד, הן בעונה הנוכחית והן בשנתיים-שלוש הבאות, היא האם יכולה הקבוצה לשמור על דומיננטיות גם למול התחרות החדשה הזו.

-=-

ראיין גיגס הופיע היום במדיה של מנצ'סטר יונייטד בפעם ה-900, מול נוריץ'. את הופעתו זו הוא חגג בכיבוש שער ניצחון דרמטי בדקה ה-92, שער שהשאיר את יונייטד במירוץ האליפות.  ולפתע נדמה שהשאלה הגדולה שצריכה להעסיק את מנצ'סטר יונייטד ואוהדיה היא האם נזכה לראות את ראיין גיגס מופיע במדי הקבוצה גם בפעם ה-1,000.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

כדורגל, לכל הרוחות

מנצ'סטר יונייטד סיימה לפני זמן קצר לחטוף שישייה, בבית, ממנצ'סטר סיטי. התגובה הראשונית, כמובן היא הלם. התגובה השניה נסמכת על הציטוט המפורסם של סר אלכס אודות ימים בודדים בהיסטוריה הארוכה של מנצ'סטר יונייטד. והתגובה השלישית נזכרת במשפט שאמר אותו סר אלכס מיד בסיום גמר ליגת האלופות ב-1999: "!Football, bloody hell".

וזו התגובה שאיתה אני נשאר אחרי המשחק הזה. אני אוהד את מנצ'סטר יונייטד כי היא משחקת כדורגל, ומשחקים כמו זה ששוחק היום באולד טראפורד הם משחקים שמהם עשויה האהבה לכדורגל. הקבוצה שאני אוהד היא קבוצה שהתמזל מזלה להשתתף בלא מעט משחקים מהסוג הזה לאורך ההיסטוריה הארוכה שלה (וההיסטוריה הקצרה שלי כאוהד). לא הייתי מחליף את המשחק של היום, בעד שום הון שבעולם, בהפיכתה של יונייטד לקבוצה שלעולם לא מובסת ושתמיד-תמיד זוכה בסוף בבחורה. אם לא יודעים לרצות שיהיו, פה ושם, גם משחקים מהסוג הזה, כל העוקץ יוצא מהסיפור (שהוא, כמובן, האליפות ה-20 שאת הזכיה בה נחגוג בסוף העונה).

את המשחק הזה אני אזכור גם בעוד 30 שנה. את הניצחון על הסיטי במשחק מגן הקהילה בתחילת העונה אני כנראה אשכח עוד שלושה חודשים. במקום להתעצב יותר מדי על ההפסד הזה, מוטב אולי שאזכור שיש אוהדים אומללים ממני.

ואולי גם זו חלק מהסיבה שאני כבר לא עוקב אחרי משחקיה של ברצלונה.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

פוסט לא קוהרנטי על כדורגל

כשאהיה גדול וילדיי ישאלו אותי "אבא, איזה שחקן כדורגל גדול אתה ראית משחק?", אני חושש ששמותיהם של מסי, רונאלדו (השמן), זידאן וכריסטיאנו רונאלדו לא יעלו כלל במוחי. אני אגיד ישר "רונאלדיניו".

-=-

לידתו של צאצא גורמת למבוגר האחראי עליו לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות שלו בחיים. פתאום יש פחות זמן, וצריך לחשוב טוב יותר מה לעשות בו. אצלי, באופן טבעי ובלי שהקדשתי לזה מחשבה מודעת, הצטמצמה מאוד צריכת הכדורגל שלי. עד ששירה נולדה עקבתי די באדיקות אחר משחקיה של יונייטד (כמובן) ואחרי חלק ניכר ממשחקי הליגה של ברצלונה (ואחרי משחקי ליגת האלופות שלה, כשהם לא התנגשו עם משחקיה של יונייטד). אחרי ששירה נולדה החלטתי, בלי שנתבקשתי, להישאר אך ורק עם יונייטד ולנטוש כמעט לחלוטין את בארסה (להוציא מפגשים מול ריאל מדריד ואת שלבי הנוק-אאוט בליגת האלופות, ככל שאינם מתנגשים באלה של יונייטד). מבחינתי, אם כן, בארסה היא עדיין הקבוצה של דקו, אטו וכמובן, רונאלדיניו.

-=-

אנשים מתלהבים בשנתיים-שלוש האחרונות מהאופן שבו משחקת ברצלונה כדורגל. מסירות קצרות, נגיעה אחת, אסתטיקה. וכמובן, הישגים. אלא שאני אישית לא מתרשם. הקבוצה הנוכחית של ברצלונה היא באמת קבוצה טובה. יש שיגידו, הקבוצה הכי טובה כיום. יש שיגזימו ויגידו "הכי טובה מאז ומעולם" (אבל הם כנראה עובדים בערוץ הספורט, אז נתעלם מהם). ראיתי העונה כ-10 משחקים שלה, ולמרות שאני מסכים שמדובר בקבוצה טובה מאוד, מצויינת אפילו, שיודעת לעשות דברים מאוד יפים, אני פשוט לא מצליח לפתח רצון לראות אותה יותר מפעם בחודש. אבל כשרונאלדיניו שיחק שם, הצלחתי לפתח רצון, אחרי משחק אחד בלבד שבו צפיתי בקבוצה, לראות אותו ואותם שוב ושוב ושוב ושוב.

-=-

כמעט בכל קבוצת כדורגל גדולה, היכולת האישית של השחקנים השונים משועבדת לטובת המשחק הקבוצתי. אלא שקבוצות רבות יודעות לאפשר לאלו משחקניהן שהתברכו בכשרון רב במיוחד לשבור, מפעם לפעם, את התבנית הקבוצתית ולעשות משהו שרק הם יכולים לעשות. מנצ'סטר יונייטד של כריסטיאנו רונאלדו (ואולי גם ויין רוני) היא דוגמא לכך. גם ברצלונה של רונאלדיניו היא דוגמא לכך. ברצלונה, כמו שחלקכם אולי יודעים, מקפידה שכל קבוצות המועדון, מילדים ועד בוגרים, ישחקו באותה שיטת משחק. השיטה מאוד חשובה למועדון, ובכל זאת רונאלדיניו קיבל את האישור לעשות מה שהוא רוצה על המגרש. כמובן, פה ושם יש קבוצות שבהן אין לשחקנים שום חופש, ושבהן תוכנית המשחק הקבוצתית היא בבחינת תורה מסיני. בשנים האחרונות נתקלתי בשלוש קבוצות כאלה: צ'לסי, אינטר וריאל מדריד. המשותף לשלושתן הוא, כמובן, ז'וזה מוריניו. בשנתיים האחרונות נדמה שיש גם קבוצה רביעית כזו, ברצלונה.

-=-

הפוסט הזה נכתב, ומפורסם, לפני משחק גמר ליגת האלופות הערב. הפוסט הזה גם מתעלם מהעובדה שיש עוד שחקן, להוציא רונאלדיניו, שעליו אספר בעיניים מלאות פליאה לצאצאיי. נקווה שהוא ינצח היום.

-=-

אכן, לא קוהרנטי. אבל זה כדורגל, לכל הרוחות.

-=-

ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

קומץ קטן

לפני כחצי שנה רעש-געש לו עולם הכדורגל. קבוצת הכדורגל של אינטר מילאנו, תחת ניצוחו של המאמן ז'וזה מוריניו, הדיחה את קבוצת הכדורגל של ברצלונה בשלב חצי הגמר של ליגת האלופות, תוך שהיא מפגינה כדורגל הגנתי שנועד לחנוק כל ניסיון של ברצלונה להפגין את המשחק היפה המאפיין אותה. היו מי שטענו שהכדורגל שאינטר שיחקה הוא, אם תרצו, כרסום יסוד הכדורגל, שיש להוקיע אותו ולבודד אותו. זו, טענו אותם אנשים, אינה דרכו של הכדורגל. והתמונה הבאה מוכיחה שהקישור הזה בין הדברים אינו בהכרח מופרך.

 

קליק להגדלה

 

אכן, קבוצה היא תבנית נוף אוהדיה. וכמובן, לעתים קבוצה ראויה למי שתומך בה.

בעירי היו שתי עלמות

כידוע, נוהג הבלוג לתת מפעם לפעם סימנים בשחקניה של מנצ'סטר יונייטד. לעתים, נועדו סימנים אלו להסביר לאוהדיה של יונייטד את הסיבה להחתמתו של שחקן זה או אחר. פעמים אחרות המטרה היא לסייע לאוהדים הנאמנים לזהות את השחקנים. הפוסט הזה משתייך לקטגוריה השניה, והוא נועד לאפשר לקהל הקוראים לא רק לזהות שחקנים של יונייטד, אלא אף להבדיל בין שחקן אחד למשנהו.

-=-

לפני כשנתיים הצטרפו ליונייטד התאומים פאביו ורפאל דה-סילבה. השניים כה דומים זה לזה, עד שרק העובדה שהראשון קיבל את החולצה מספר 20 ומשחק כמגן שמאלי ואילו השני קיבל את החולצה מספר 21 ומשחק כמגן ימני מאפשרת, כך נדמה, להבחין בין השניים. אלא שחולצות אפשר תמיד לפשוט ותפקידים על כר הדשא אפשר תמיד להחליף, ולכן נראה כי בכל זאת יש מקום להבהיר כיצד ניתן להבחין בין שני האחים.

ובכן, זהו פאביו:

-=-

-=-

ולהבדיל, זהו רפאל:

צם-צמים-צמי הנינג'ה

מקווה שעזרתי.

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא

עד לפני כמה חודשים, היתה ענקית הביטוח AIG נותנת החסות של מנצ'סטר יונייטד. הלוגו של החברה התנוסס בגאון על חולצותיהם של שחקני יונייטד וכל ילד בכפר הגלובלי הקטן שלנו למד לקשר בין חברת הביטוח לבין קבוצת הכדורגל. ואכן, נראה שהתקשרות שכזו בין שני גופים היושבים על פסגת העולם היא דבר מובן וטבעי.

איגרא רמא

כמו שכולכם בוודאי יודעים, המשבר הכלכלי הגדול שפקד את שווקי העולם לפני כשנתיים הותיר את AIG חבולה קשות. החברה נאלצה לקבל סיוע בהיקף של כ-85 מיליארד(!) דולר מהממשל האמריקאי, מה שלמעשה הלאים את החברה. אלא שגם לאחר שהדרדרה לבירא עמיקתא, דבר אחד נשאר לה, ל-AIG:  ההקפדה על קיומו של קשר הגיוני בין מצבה של החברה ובין החסות שהיא נותנת לקבוצות כדורגל.

פוסט של קדם-עונה (באנגלית זה נשמע יותר טוב)

אני עובד עכשיו במקביל על 3-4 פוסטים ועל כמה שינויים מינוריים בבלוג. זה די הרבה עבודה, ולא חשבתי שאתפנה לכתוב על המשחק היום. אבל מה לעשות, יונייטד ניצחה את צ'לסי וזכתה במגן הצדקה, אז חייבים להתייחס. אם כן, בקצרה.

-=-

מנצ'סטר יונייטד לא נראתה כל כך טוב היום. זה לא הפריע לה לנצח את הקבוצה השניה בטיבה באנגליה בתוצאה המשכנעת 3:1, תוך שהיא מפגינה יכולת מרשימה של עמידה בלחץ היריב. צ'לסי שיחקה טוב יותר, החזיקה יותר בכדור, הגיע למצבים מסוכנים שגרמו לדפיקות לב ואיכשהו, פשוט לא כבשה: כמה החמצות מסמרות שיער של צ'לסי, כמה רגעים של בלאגן מביך בהגנה של יונייטד ושתיים-שלוש הצלות אדירות של אדווין ואן-דר-סאר. מנגד, עשו בחורינו באדום-לבן את המוטל עליהם וכבשו שלושה שערים, שאחד מתוכם שנראה כאילו הוא לקוח ממערכון המשרד להליכות מטופשות של מונטי פייתון:

וכמובן, יש להריע לאיש שעשה את ההבדל בין יונייטד לצ'לסי, הלא הוא פול סקולס. הג'ינג'י שיחק מצוין, ולמרות שלא הוא כבש ולא הוא בישל, הוא אחראי לשער הראשון של יונייטד ובאופן כללי, לכמעט כל התקפה מסודרת ומסוכנת של יונייטד במשחק. סקולס, פרדוקסלית, הוא גם מה שמייצג את הבעיה של יונייטד – ההסתמכות על הזקנים. לא סקולס, לא גיגס ולא ואן-דר-סאר יהיו באולד טראפורד בעוד שנה (ככל הנראה), ובינתיים נראה שסר אלכס, בצורה לא אופיינית, עדיין לא איתר את מי שימלא את מקומם.

אבל, כשזוכרים שיונייטד נוטה להתחיל לאט ולהגביר קצב ככל שנמשכת העונה, בוודאי שמקבלים סיבות לאופטימיזם אווילי (שעליו ארחיב קצת לקראת תחילת הליגה).

-=-

ולמי בכלל אכפת עכשיו מהמונדיאל?