עובדי קבלן הם עובדים שנמצאים, יחסית, בסיכון גבוה למצוא את עצמם ללא זכויות עובדים בסיסיות כמו הקפדה על תשלום שכר מינימום, שעות נוספות, פיצויי פיטורין וכו'. הבעיה הגדולה של עובדי הקבלן היא כפילות המעסיקים – מצד אחד נמצא קבלן כוח האדם ומהצד השני נמצא המעביד בפועל, ועובדי הקבלן נופלים בין הכיסאות האלה. הכפילות הזו הקשתה מאוד על עובדי קבלן לממש את זכותם לקבל פיצויי פיטורין: המעסיק בפועל "פיטר" אותם, אבל מכיוון שלמעשה הם לא היו עובדים שלו, אלא של קבלן כוח האדם, הם לא באמת "פוטרו" ועל כן, לא היו זכאים לפיצויים. על מנת להתמודד עם הבעיה הזו, החליט המחוקק, לפני קצת יותר מ-9 שנים, לתקן את חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, ולהוסיף לו סעיף חדש, סעיף 12א. הסעיף הזה קובע שעובד קבלן שמועסק על ידי אותו מעסיק בפועל תקופה העולה על 9 חודשים, הופך להיות עובד מן המניין של המעסיק בפועל, ויזכה לכל הזכויות הנובעות לעובד מסוגו ובוותק שלו אצל אותו מעביד. אלא אם כן, כמובן, העובד הזה הוא עובד זר.
לפני כחודשיים עבר בכנסת תיקון נוסף לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. התיקון הזה קובע שסעיף 12א לא יחול על עובד זר המועסק באחד הענפים הכלולים ברשימה שצורפה כתוספת לחוק. כיום כלול ברשימה זו רק ענף הבניין, אבל לשר התעשיה, המסחר והתעסוקה יש סמכות לשנות את הרשימה הזו (להוסיף ולגרוע ממנה ענפים) בצו, ובתנאי שיקבל את אישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. כלומר, התוספת לחוק יכולה, בכל עת, להתנפח באופן משמעותי, וזאת כמעט ללא בקרה. אין צורך בהעברת תיקון נוסף לחוק בשלוש קריאות, אלא די בכך ששר התמ"ת יחתום על צו ושועדת העבודה, הרווחה והבריאות תאשר את זה. הכלי הזה של "תוספות לחוק" הוא כלי שנעשה בו שימוש בסדרה ארוכה של חוקים. בדרך כלל, מדובר בטפסים שונים הנלווים לחוק, בהוראות פרוצדורליות כאלה ואחרות וכו'. נדיר למצוא הוראות מהותיות בתוספת, ובוודאי שנדיר למצוא הוראות מהותיות, השוללות זכויות מבני אדם, בתוספת. עוד יותר נדיר למצוא הוראות כאלה בתוספת שניתן לשנות בהליך שאינו הליך חקיקה.
אם לא די בכך, התיקון הזה הוא תיקון שחל רטרואקטיבית. הוראות המעבר של התיקון קובעת שעובדים זרים שהשלימו העסקה רציפה של 9 חודשים ויותר אצל מעסיק אחד החל מה-1.10.2008, ושלפי נוסחו החדש של החוק נחשבים לעובדים של המעסיק בפועל, מאבדים את מעמדם זה וחוזרים להיות עובדים של קבלן כוח האדם. מה שמתחבא בתוך הסעיף הזה, חוץ משלילת הזכויות הרטרואקטיבית, הוא העובדה שמי שהסעיף הזה מכוון כנגדו אינו עובד זר בלתי חוקי, אלא דווקא עובדים זרים המועסקים כדין, בלוויית כל האישורים המתאימים. זה משלים יפה מאוד את מה שקורה בחודשים האחרונים בהתייחסות של המדינה לפליטים ולמהגרי עבודה (והתייחסתי לזה גם כאן).
אז מה היה לנו כאן? חקיקה השוללת זכויות מעובדים זרים, גם רטרואקטיבית, ושאת תחולתה אפשר להרחיב בלי להיזקק להליכי חקיקה מסורבלים. כנראה שגם זה מחירה של דמוקרטיה.
Like this:
היה הראשון שאוהב את הpost.
כיכר העיר