חברת הכנסת מירי רגב חושבת (ואני מזכיר שבהקשר של ח"כ רגב, יש לפרש את הביטוי "חושבת" פרשנות מרחיבה) שישנן עבירות מסויימות שכאשר הן מבוצעות על ידי חיילים, יש לתת להם הנחות בכל הקשור להשלכות של רישום הרשעתם במרשם הפלילי. ומכיוון שח"כ רגב היא מחוקקת נמרצת, היא ניסחה את מחשבותיה בצורת הצעת חוק, והצליחה לשכנע את מליאת הכנסת לאשרה בקריאה ראשונה, ואת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת להעבירה לקריאה שניה ושלישית.
הצעת החוק של רגב מדברת על כך שנאשמים שיורשעו בעבירה שעיקר החומרה בביצועה נעוץ בפגיעה במשמעת הצבאית, יהיה בית הדין הצבאי שהרשיע אותם מוסמך להורות שהרשעתם לא תרשם כלל במרשם הפלילי. עוד מבקשת הצעת החוק להסמיך את בית הדין להורות שאם כבר נרשמה ההרשעה במרשם הפלילי, מידע על כך לא ימסר לגורמים שונים המפורטים בתוספת לחוק המרשם הפלילי. לקביעה הזו יש פועל יוצא, בדמות קיצור פרק הזמן שבו ישאר הרישום הפלילי על כנו לחמש שנים בלבד. סעיפי הצעת החוק עצמם אינם מסבירים מהן "עבירות שעיקר החומרה בביצוען נעוץ בפגיעה במשמעת הצבאית", ולכן יש לבחון את דברי ההסבר ולראות האם שם טמון הפתרון.
בדברי ההסבר, מבהירה רגב את האנומליה המשפטית שהביאה אותה להציע את הצעת החוק הזו. מסתבר, שלבתי הדין הצבאיים לא מוקנית סמכות חשובה, המוקנית לבתי המשפט האזרחיים, והיא הסמכות להורות על "ענישה ללא הרשעה". סמכות זו מאפשרת לבית משפט אזרחי להימנע מלהרשיע אדם שהוכח כי ביצע עבירה, ולהסתפק בהטלת עונש. מטרתה של הסמכות הזו היא למזער פגיעה בזכויותיהם של מי שעברו עבירות קלות, שהן בבחינת מעידה חד פעמית. אלא שלבתי הדין הצבאיים לא הוענקה סמכות דומה, ועל כן נוצר מצב שבו חייל שעומד לדין בפני בית דין צבאי בגין עבירה שביצע בזמן שירותו הצבאי (אפילו אם ביצע אותה בזמן חופשה מהצבא) מופלה לרעה לעומת אזרח שביצע את אותה עבירה ממש, אך נשפט בפני בית משפט אזרחי. רגב אף מציגה בהצעת החוק פסקי דין, הן של בית הדין הצבאי של פיקוד מרכז והן של בית המשפט העליון, המביעים חוסר שביעות רצון מרובה מהמצב המשפטי המוזר הזה. פסקי הדין האלה, באופן מפתיע, עוסקים בעבירות של שימוש בסמים קלים. אם הייתי יכול לעצור כאן, הייתי עוצר ואומר שמדובר בהצעה שיש לתמוך בה. למרבה הצער, אין ביכולתי לעצור כאן, ואני ממשיך לגלוש במדרון החלקלק.
הבעייתיות שבהצעת החוק של רגב נעוצה באופן המסורבל והעקום שבו היא מנסה להגשים את מטרותיה המוצהרות. במקום לעשות מהלך פשוט של "שאיבת" ההוראות הרלוונטיות ממערכת השפיטה האזרחית אל מערכת השפיטה הצבאית (מהלך שהיה אפשר לעשות באמצעות האמצעי הטכנולוגי המתקדם הידוע, על פי מקורות זרים, בשם הקוד "קופי-פייסט"), רגב מסתבכת עם הגדרות מוזרות שאי אפשר להבין מהן מה מטרתה של הצעת החוק. ומכיוון שאני לא חושב שרגב בעצמה ניסחה את הצעת החוק, אלא שהיא הלכה וקיבלה ייעוץ ממשפטנים ששמעו ממנה מה היא רוצה להשיג וחשבו איך לנסח את זה הכי טוב, אני מתחיל לחשוד שמדובר במסך עשן. ואז מגיעה הסטטיסטיקה שהצעת החוק מביאה, ומסתבר שלמרות שהדוגמאות ששלפה רגב הן דוגמאות מעסקי הסמים המסוכנים, הרי שעיקר העבירות שההצעה באה לטפל בהן הן עבירות של היעדרות משירות. עבירות נוספות מסוג זה הן עבירות של שימוש בנשק בחוסר סמכות. עכשיו, עבירות מהסוגים האלה אינן עבירות שאזרחים נוטים לעמוד בגינן לדין, והמסקנה היא שלא מדובר ברצון להשוות את מעמדם של חיילים שנאשמים בעבירות מסויימות למעמדם של אזרחים שמואשמים בעבירות דומות. לאט לאט אני מתחיל לחשוב שאם החוק הזה יאושר בקריאה שניה ושלישית, אנחנו ניתקל ביישום שלו כשכל מיני חיילים יעמדו לדין על פעולות "תג מחיר" שהם ביצעו, בין אם בלובשם מדים ובין כפעילות העשרה על חשבון זמנם החופשי, לשם שמיים בלבד ושלא על מנת לקבל שכר.
-=-
הפוסט הזה נכתב בהשראת ידיעה שהופיעה ב"מדרון חלקלק" ובהשראת "פרוייקט 300" הנוכחי של יוסי גורביץ.
-=-
ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.
Like this:
היה הראשון שאוהב את הpost.
כיכר העיר