פורסם על ידי: רועי רוטמן | 27 באפריל 2009

אסור להשוות

לכבוד יום השואה, ובאיחור קל, החלטתי להעתיק לבלוג הזה טקסט שכתבתי לפני כשנתיים וחצי. ערכתי אותו קצת כדי שיתאים לזמן ולאכסניה החדשה, והנה הוא פה.

=======

בנובמבר 2006 פסק בית המשפט העליון שאמנון דנקנר יצטרך לשלם שקל אחד לאיתמר בן-גביר כפיצוי על כך שקרא לו "נאצי קטן ומלוכלך". פסק הדין קצת ארוך מדי (103 עמודים, ירחם השם) מכדי שאקרא אותו לעומק, אז אסתפק בשאיבת מידע מסקירות עיתונאיות.

פסק הדין הזה עורר בי רגשות מעורבים. מצד אחד, זה נראה כאילו בית המשפט העליון החליט להשתעשע בבן-גביר ולעשות ממנו צחוק בפיצוי שהוא יפסוק לטובתו. התחושה הזו מודגשת עוד יותר באמצעות העובדה שדנקנר לא חויב לשלם את הוצאות המשפט של בן-גביר ושמנגד, ביום פרסום פסק הדין ראה בית המשפט לנכון לפרסם גם החלטה קודמת שניתנה בתיק, לפיה בן-גביר לא פטור מאגרה בגין הערעור שהגיש. זה, כמובן, משמח.

אבל זו נחמת עניים. בסופו של דבר, בית המשפט קבע שלכנות את בן-גביר "נאצי" זו פגיעה בשמו הטוב של בן-גביר, שאסור לעשות את זה ושמי שעושה את זה יצטרך לשלם. השופטת פרוקצ'יה אף קובעת כי כינויו של כל יהודי בישראל בכינוי "נאצי" הוא פגיעה בלתי סבירה, ועל כן אסורה, לאור המטען הכבד שהכינוי נושא עימו. בית המשפט, בעצם, משתמש בהתייחסות המוכרת בשיח הישראלי לשואה – "אסור להשוות". "נאצי", לדעת בית המשפט, הוא אך ורק מי שהוא נאצי במובן הפורמאלי של המילה, מי שהיה חבר במפלגה הנאצית. אבל כל דבר אחר, ולא משנה עד כמה הוא מתועב ועד כמה הוא הולך בתלם הרעיוני והתפיסתי של הנאציזם, אינו "נאצי".

זו, לדעתי, פרשנות מצומצמת ומצמצמת מדי. זו פרשנות שלמעשה מנתקת את הרעיון הנאצי המהותי מהמופע החזותי החיצוני שלו. המדים ופנקס החבר, לדעת בית המשפט, הם חזות הכל. אין צורך לבדוק מדוע כונה אדם "נאצי", אין צורך לבדוק מה הדעות שהביע, מה האידיאולוגיה המניעה אותו. אם יהודי-ישראלי מביע דעה שהיא נאצית במובהק, יגן עליו המשפט הישראלי מפני מי שיבוא להצביע על כך שמדובר בעמדה נאצית, וזאת בנימוק שמביע הדעה הוא לא "נאצי פורמלי". אם אדם מניח על שולחן הכנסת הצעת חוק למניעת נישואי תערובת של יהודים ולא יהודים ואף להפרדתם הכפויה של זוגות מעורבים שכבר נישאו, אסור לאחר להזכיר את חוקי נירנברג ולומר כי מדובר למעשה במהות זהה. אם אדם מביע תמיכה במי שהציע חוקים כאלו וברעיונותיו, אסור לאדם אחר להזכיר את ההמונים ש"עשו במלאכה" בגרמניה של שנות ה-30' של המאה שעברה.

אם יש משהו שהחברה הישראלית צריכה ללמוד מהשואה הרי זה שדווקא עלינו מוטלת החובה להשוות כל הזמן. דווקא עלינו מוטלת החובה לעמוד ולהתריע בכל פעם שמישהו, ויהיה זה יורג היידר, ז'אן-מארי לה-פן או מאיר כהנא, הם ותומכיהם, מביע דעות שמזכירות דעות של נאצים, יותר או פחות. לא משנה אם הדעה הזו מופנית כלפי תורכים, שחורים, יהודים או ערבים. מי שאומר שיש לאסור בחוק נישואי תערובת עם קבוצה אתנית מסויימת, שיש ליישב את קבוצת האוכלוסיה הזו במקומות מהם אסור יהיה להם לצאת, שיש להרחיקם מכל מוקד של השפעה ושיש "לנקות" את הטריטוריה שלו מאותה קבוצה מביע דעות נאציות כלפי הקבוצה הזו. נכון, הנאצים האורגינלים לקחו את האמירות האלה צעד אחד, גדול מאוד, קדימה, אבל החובה להתריע כנגד הדברים האלה צריכה להיות לפני שלב מחנות הריכוז, לא אחריו ואפילו לא במהלכו. אסור לחכות לרגע האחרון.

ההגנה מפני ההשוואה לשואה ולנאציזם צריכה לחול במקרים בהם מדובר בהשוואות טפשיות שאין בינן לבין המציאות דבר ושכל מטרתן היא לעשות שימוש ב"נשק יום הדין" של אי-תרבות הויכוח. ההתנתקות אינה שואה. רבין לא היה נאצי (אם כבר מדברים על הקשר בין כהניסטים להשוואות, מן הראוי להזכיר גם את זה). השלטון הישראלי בשטחים הכבושים אינו שקול לשלטון הכיבוש הנאצי. מנגד, התייחסות לערבים, להומואים או לכל חברי קבוצה אתנית-מגדרית-חברתית אחרת כאל תתי אדם או חיות בהחלט שקולה, בעיני, לשלטים בנוסח "אין כניסה ליהודים וכלבים" בגרמניה של שנות ה-30'. השאלה שיש לשאול היא איך היינו מתייחסים לדעה מסויימת אם היא היתה מובעת כלפי יהודים על ידי מי שאינו יהודי, ולגזור מכך גזירה שווה.

=========

עד כאן הקופי-פייסט. מכאן הדיסקליימר: זה כמובן לא ניתוח משפטי מעמיק ומקצועי של פסק הדין. פסק הדין היה למעשה רק הטריגר להעלאה על הכתב של דעה שרק חיפשה אירוע שיצדיק את הבעתה.

שלא תהיינה טעויות – השוואה לנאציזם היא עניין בעייתי. אני לא טוען שקל לומר מתי היא לגיטימית ומתי היא לא. יש כמובן מקרי קיצון קלים אבל רוב הסקאלה היא התחום האפור. במיוחד אני לא חושב שראוי לשלוף אמירות כמו "אתה נאצי קטן ומלוכלך" מהמותן, מכיוון שאפילו אם מהותית, הן מחזיקות מים, הן מביאות לרידוד של הדיון.


Responses

  1. […] את גרמניה מכנה מעוז "הרייך הרביעי". בכך, כמובן, הוא רומז לכך שגרמניה של ימינו, זו שמקובל לכנותה "האחרת", אינה כל כך אחרת מכפי שאנחנו (והגרמנים) היינו רוצים לחשוב. מעניין, אגב, לשים לב לעובדה שמעוז, בן לעם היהודי, מצביע על כך שהגרמנים, בכוח תכונות האופי שבהן ניחן הגזע שלהם, משתלטים על כלכלת אירופה. מעניין גם לציין שקולות שניתן לומר עליהם שהם לא עוינים לחלוטין את רעיון מרחב המחיה, גם אם יישומו של רעיון זה יעשה באמצעים של תוקפנות, הם קולות שנשמעים תדיר לא בגרמניה, אלא בישראל (ולא רק בשוליים הסהרוריים של השיח הפוליטי הישראלי). אבל כמובן, אסור להשוות. […]

  2. […] והשוליה שלו, איתמר בן-גביר (שפסיקת בית המשפט העליון אסרה לכנותו "נאצי", ועל כן לא אכנה אותו כך), הגיעו שלשום אחר הצהריים לבריכת […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: