פורסם על ידי: רועי רוטמן | 7 ביוני 2009

שירים ליואל

אתמול בערב היינו במופע "שירים ליואל" של רונה קינן. היה כיף גדול, עד כמה שמופע שיש בו כל כך הרבה תוגה יכול להיות כיפי. מכיוון שלא הכרתי אף אחד משירי האלבום, הייתי עסוק בעיקר בלהקשיב ופחות בלזמזם או לשיר, ואני חושב שזה מה שגרם לי ליהנות כל כך מהמופע ולהצליח להעריך את הייחוד של היצירה הזו של קינן.

וכאן מגיעה הנקודה המפתיעה, מבחינתי. בדרך כלל, כשאני הולך להופעה, מידת ההנאה שלי עולה ביחס ישר לשיעור השירים שאני מכיר מתוך כלל השירים שנכנסו להופעה. לכן היו בי מעט חששות מהמופע של אתמול, כי הנחתי שהשיר היחיד שאכיר יהיה "אתה מתעורר" שמתנגן בשבועות האחרונים ברדיו. תיארתי לעצמי שבגלל ש"שירים ליואל" הוא יצירה שיש לשמוע בשלמות ולפי סדר חלקיה, קינן לא תכניס למופע את השירים המוכרים שלה, כדי שלא לשבור את המבנה. ואכן, חלקו הראשון של המופע כלל אך ורק את "שירים ליואל". ולמרות זאת, זה היה החלק הטוב ביותר של המופע. השעה הראשונה של המופע עברה מהר מאוד, אולי מהר מדי, וכשהסתיים החלק הזה, וקינן ונגניה ירדו מהבמה, הרגשתי שקיבלתי תמורה שהיא הרבה יותר מהולמת לכרטיס. כשקינן חזרה להדרן, שכלל 4 שירים מוכרים מאוד ("עיניים זרות", "My prison by the sea", "הריקוד המוזר של הלב" ו"מבול") ועוד ביצוע חוזר לאחד משירי "שירים ליואל", הרגשתי שאין באמת צורך בהדרן הזה. לא שאני מתלונן – ההדרן היה גם הוא כיפי מאוד ("עיניים זרות" הוא לא רק שיר יפהפה, אלא שלדעתי הוא גם בעל פוטנציאל להפוך לקלאסיקה). אני פשוט מנסה לומר ש"שירים ליואל" היא יצירה כל-כך מוצלחת, עד שהדרן של הלהיטים הגדולים של קינן היה החלק החלש, באופן יחסי, במופע (כוכבית קטנה: מעניין איזה חלק מהתחושה הזו נובע מכך שהסיפור שמאחורי "שירים ליואל" גלוי במידה מסויימת, אבל הסיפור שמאחורי, נניח, "עיניים זרות" עלום מבחינתי).

דבר נוסף שחשבתי עליו הוא שקיים סיכוי טוב שללא המופע האלבום הזה לא היה זוכה אצלי להערכה שהוא ראוי לה. העובדה שהייתי "קהל שבוי", שלמשך שעה וחצי ניטלו ממני הסחות הדעת שיש מחוץ לאולם, חייבה אותי להקשיב באמת למלים ולמוזיקה, באופן שאולי לא הייתי מקשיב אם הייתי מסתפק ברכישת האלבום והאזנה לו בבית. זה, כמובן, כשל אישי שלי – אני משום מה כבר לא מקדיש להאזנה למוזיקה את הזמן ואת הכבוד שהקדשתי לכך בעבר. קצת חשבון נפש אישי, אם ככה.


Responses

  1. […] איכשהו, יוצא שאני לא מאזין למוזיקה עכשווית. מאז "שירים ליואל" של רונה קינן לא שמעתי אלבום חדש שהצליח לתפוס אותי […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: