פורסם על ידי: רועי רוטמן | 8 בספטמבר 2009

אתנוסנטריות

לפני כמה חודשים הודעתי שאני יותר לא קונה ב-AM:PM. מאז לא נכנסתי ולו פעם אחת לסניף של הרשת. אבל, כמו שכתבתי באותו פוסט, זו לא חוכמה גדולה. יש לי מספיק אלטרנטיבות באיזור מגורי, אם אני ממש צריך קרטון חלב ב-23:00, ויש בי מספיק עצלנות טבעית כדי לדחות את רוב הצרכים הפתאומיים האלה שנולדים ב-23:00 לבוקר המחרת. עכשיו מגיע סיפור יותר מורכב מבחינתי, שדורש שאעשה ביני לביני חשבון נפש נוקב יותר ושאגלה מידה גבוהה יותר של משמעת עצמית.

את דיזנגוף סנטר אני מאוד אוהב, עוד מהתקופה שעבדתי בו, בין 1995 ל-1997. הסנטר, בלא צל של ספק, הוא הקניון החביב עלי. אני אוהב את זה שהוא מלוכלך, את זה שקשה להתמצא בו ואת זה שהוא לא נראה כמו אף קניון אחר. אבל הסיפור הזה פשוט נורא ואיום (דרך הבלוג של יובל סער). לקרוא ולא להאמין. אז האם אני צריך להחליט שהם לא יראו ממני שקל? ומה זו אשמת קולנוע "לב" או "דיסק סנטר" שהסנטר מנוהל על ידי גזען?

אה, וחשוב להזכיר: יש חוק נגד הדברים האלה – החוק לאיסור הפליה במוצרים, בשירותים  ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: