פורסם על ידי: רועי רוטמן | 23 בספטמבר 2009

נסיבות מקילות

רק שלשום כתבתי כאן על זה שהצבא שלנו הוא הכי דבש בעולם, וכבר באה המציאות ודואגת להבהיר לנו למה הכוונה. חיילי השריון מחטיבה 188 שהואשמו בהתעללות בחבריהם הורשעו במסגרת עסקת טיעון. שניים מתוך הנאשמים הודו, ובתמורה הושת עליהם עונש מופחת. בנוסף, צה"ל יודה שהיתה מסורת של התעללויות בחטיבה. עסקת הטיעון הזו זכתה לקיתונות של רותחין מהנאשמים ומשפחותיהם.

אני לא בטוח שמובנת לי הטענה לפיה הודאה של צה"ל כי ההתעללויות האלה היו עניין של מסורת יש  בה כדי להשפיע על חומרת העונש. הבה ונניח שאכן מדובר במסורת. הבה ונניח, אפילו, שהמתעללים קיבלו פקודה ישירה להתעלל. האם זה הופך את מעשיהם לפחות חמורים? האם זה מצדיק הקלה בעונש? לטעמי, לא. יש דברים שחיילים, בני אדם, אינם אמורים לעשות, גם אם הנורמה מסביבם היא לעשות דברים כאלה וגם אם הם קיבלו פקודה ישירה לעשותם. הדברים נכונים הן כאשר מדובר במישור שבין חייל לאויבו והן כאשר מדובר במישור שבין חייל לחברו. דגלי אי חוקיות שחורים צריכים להתנוסס לא רק מעל פקודות לירות באזרחים חסרי ישע, אלא גם מעל פקודות, או נורמות, של התעללות בחברים לנשק. חייל שהתעלל בחברו לא יוכל להגיד "כולם עשו את זה" או "אני רק מילאתי פקודות". אם מצפונו של החייל לא עצר בעדו, יתכבד החייל, ישב בכלא ויפסיק להתבכיין. ואם אחותו של אותו חייל לא תרצה בגלל זה לשלוח את ילדיה לצבא, יתכן שהרווח כולו שלנו.


Responses

  1. נכון, אבל ראוי שיתקיים ניקוי אורוות רציני בגדוד הראשון ליהודה. בכלל, תופעת ה-"אנחנו קרביים אז מותר לנו הכל" היא אחת הרעות החולות של המיליטריזם הישראלי.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: