פורסם על ידי: רועי רוטמן | 27 בספטמבר 2009

חשבון נפש ספורטיבי

בפוסט המיוחד שלו לרגל יום הכיפורים, הזמין רונן דורפן את קוראי הבלוג שלו לענות על שאלון. מכיוון שהשאלון מעניין מספיק, ומכיוון שפורמט של טוקבק לא באמת מאפשר לי לכתוב כל מה שאני רוצה בתשובה, אני עונה בקצרה אצל דורפן ומרחיב כאן.

נתחיל בהצגת השאלות שהציב דורפן:

1. מה הייתם עושים בפרשת קסטר סמניה על פי העובדות הידועות (יש לה אברי מין נשיים אבל רמת הורמון גברי גבוהה כתוצאה ממצב מולד ולא רמאות)? האפשרויות: פוסלים אותה, משאירים לה את המדליה ופוסלים את השתתפותה בעתיד או מתירים לה להשתתף

2. האם אתם מסכימים עם העונש של מייקל ויק, שהורחק לשני משחקים אחרי שישב בכלא על התעללות בחיות?

3. האם בזימון לנבחרת ישראל צריכים להתחשב בשירות צבאי?

4. האם יש משהו בלתי מוסרי בסכומי הכסף שכדורגלנים מרוויחים ושקבוצות מוציאות על רכישת שחקנים?

5. נהג מרוצים מת. האם צריך לקיים את המרוץ למחרת?

6. האם הכדורגלנים האיראנים צריכים לקבל עונש כי עירבו פוליטיקה בספורט. ואם לא, אז מה ההבדל בין מי שלמשל מזהה עם ילדים פלשתינאים עם כתובת במגרש?

7. האם ספורטאים שחורים מקדמים או עוצרים את התקדמות השחורים בחברה האמריקאית?

8. האם יש צורך בחקיקה לקידום “שחקני בית” בכדורגל?

9. מי האשם העיקרי בכך שאין שחקן ערבי בבית”ר ירושלים?

10. האם צריך לשחק כדורגל בשבתות בישראל?

ולתשובות שלי:

  1. שאלה מצוינת. האינטואיציה הראשונית שלי אומרת שיש להשאיר בידיה את המדליה ויש לאפשר לה להתחרות בעתיד. אבל ככל שאני חושב על זה יותר, אני נתקל בהיסוסים. נכון שיש לאפשר לאנשים להתחרות למרות שונותם, שהרי אם לא כן נמצא עצמנו, שוב, בעולם שבו שחורים לא יכולים להתחרות בלבנים. אולם, יש מקומות שבהם השונות היא מסוג שמונע תחרות. כך, למשל, אנחנו מפרידים בין תחרויות נשים לתחרויות גברים ובין המשחקים האולימפיים למשחקים הפאראלימפיים. השאלה היא איפה עובר הקו בין שונות שמצדיקה הפרדה לשונות שאינה מצדיקה הפרדה. האם זו רק השאלה האם יהיה לשונה מקום אחר להתחרות בו (ואז יש לאפשר לסמניה להתחרות, כי אין לה מסגרת אחרת)? ואולי יש אנשים שיש להם מגבלה פיזית מסוג שמונע ממנו להתחרות? לא יודע. אז נחזור לאינטואיציה הראשונית, וניתן לה להתחרות.
  2. המעשים של ויק אינם קשורים להיותו ספורטאי. הוא לא מכר או קנה משחק, הוא לא נטל סמים ממריצים, אין כאן רמאויות כלכליות (חוזים כפולים וכד'), הוא לא דקר שחקן יריב. הוא בסך הכל פושטק שהתנהג כמו פושטק. לכן, ענישתו צריכה להיות אף היא חיצונית לעולם הספורטיבי. אחרי שהוא ישב בכלא, אין מקום להעניש אותו שוב בצורת הטלת סנקציות ספורטיביות עליו או על קבוצתו (וזאת להבדיל ממצב שבו כל אחת מהקבוצות בליגה תחליט שהיא לא מוכנה להעסיק אצלה כזה מין בן-אדם).
  3. אם אנשים שלא שירתו בצבא יכולים להיות חברי כנסת, שרים, ראשי עיר ושאר נבחרי ציבור, הם יכולים להיות גם כדורגלנים בנבחרת ישראל. התניית הזימון לנבחרת בשירות צבאי בתפקיד של מש"ק ממטרות היא מגוחכת. הרי השירות הצבאי שספורטאים כאלה עושים הוא לא באמת שירות צבאי. שירות בתפקיד של מש"ק ממטרות 4 שעות ביום במשך שנתיים-שלוש לא מעניק לכדורגלן יתרון מוסרי על מי שלא בזבז את זמנו על שירות חסר טעם שכזה, שירות שכל מטרתו היא קבלת פנקס חוגר בבקו"ם.
  4. אני לא רואה בכך שום בעיה מוסרית. הבעיה האמיתית, כמו שאומר רונן, היא לא בתשלום לשחקנים, אלא בייקור המשחק לאוהדים.
  5. אני חושב שלנסיבות המוות יש כאן משקל. נהג שנהרג במהלך מירוץ או במהלך מקצה הדירוג לא צריך להביא לביטול של המירוץ. לטוס על אספלט במהירות של 250-300 קמ"ש זה ליטול את הסיכון שמשהו ישתבש בצורה מחרידה. אפשר להוסיף סממני אבל למירוץ או למירוץ הבא אחריו, אבל נראה שבזה הדברים צריכים להסתכם. מצב אחר, שבו מותו של נהג נגרם בגלל אירוע דוגמת מינכן 1972 (היינו, הנהג היה מטרה לאירוע אלים בשל היותו נהג), מחייב, לדעתי, דחייה מסוימת של המירוץ, אבל מחייב גם את קיומו כאקט הצהרתי. לבסוף, אם הנהג מת בגלל שהוא מעד ערב לפני המירוץ באמבטיה ושבר את המפרקת, יש לקיים את המירוץ כסדרו, בלי שאלות בכלל.
  6. אין להעניש אותם. האיסור על עירוב פוליטיקה בספורט צריך לחול על פרנסי הספורט (התאחדויות, שרי ספורט, וכו') ולא על ספורטאים. אם ההתאחדות האיראנית לא מאפשרת לספורטאי להתמודד מול ספורטאי ישראלי, יש להעניש אותה, כי היא פוגעת בתחרות. אם ספורטאי עולה למשחק ומביע הזדהות אישית עם עמדה פוליטית מסויימת, זה בסדר גמור מבחינתי. קוראים לזה "חופש הביטוי".
  7. אין לי מושג. אני פשוט לא יודע מספיק.
  8. אם יחוקקו חוקים ראויים, שימנעו מצב של סחר בקטינים, אז אני חושב שאין עם זה בעיה. אולם, יתכן שההזדהות הלוקאלית עם מועדונים היא עניין שאובד עליו הכלח, ושאין מקום להמשיך ולהגן עליו. כמי שאהדתו נתונה למועדון שממוקם אלפי קילומטרים ממקום מגוריו, ושחלק בלתי מבוטל משחקניו אינם אנגלים או בריטים, אני לא חש בלוקאל-פטריוטיזם עז במיוחד.
  9. אך ורק ההנהלה. אני לא יודע אם זה נובע מזה שבהנהלת בית"ר מכהנים אנשים שהם בעצמם גזענים, או שהם פשוט פחדנים שמפחדים להתעמת עם האוהדים. ההנהלה צריכה לזכור שתפקידה הוא לנהל. מי שמפחד מהחלטות קשות, שלא ילך לעבוד במקום שבו נדרש ממנו לקבל אותן (לתשומת לבו של הקורא אהוד אולמרט).
  10. לדעתי, כל עוד יש רק יום שבתון אחד, אין ברירה וחייבים לקיים את המשחקים בו. אני לא בטוח שהכדורגל הישראלי הוא ענף שמפרנס חלק משמעותי מהעוסקים בו. אני לא יודע כמה משלמים לכדורגלן בליגה שאינה ליגת העל (בוודאי שאני לא יודע מה קורה בליגה ב' דרום וכיו"ב). אם מדובר בשחקנים שצריכים לעבוד חמישה ימים בשבוע לפרנסתם, הרי שאין ברירה אלא לקיים את המשחקים בימי שבת.

גמר חתימה טובה.


Responses

  1. סליחה, האדמו"ר, יש לי כמה הערות, לא לפני שאודה, כמובן, על פסק ההלכה המפורט שהורית בו את כולנו להקפיד על מנהגינו הספורטיביים סוסה כחמורה.
    3. למה אתה מניח שכל כדורגלן משמש בצבא כמש"ק ממטרות? לדעתי אלון מזרחי שירת כמש"ק כנפי ההיסטוריה.
    4. לדעתי יש בעיה מוסרית. הבעיה לא בכל עסקה ועסקה אלא בשיטה (הכלכלית, לא הספורטיבית) כולה.
    6. עניין של ספורט ופוליטיקה הוא אחד הדברים שהכי מרגיזים אותי. -לעולם- ספורט ופוליטיקה יהיו מעורבים זה בזה. השאלה היא רק אם באופן קונקרטי הישראלים מרוצים או לא מרוצים מכל עירוב ועירוב.
    7. האם בחירתו של נשיא שחור לארצות הברית מעכבת את התקדמות השחורים בארצות הברית? איזו שאלה קשה.
    10. כל הכבוד על האיפוק בתשובה הזו. אני ציפיתי לאמירה, "לא צריך לשחק כדורגל ישראלי בשבת מאותה הסיבה שלא צריך לשחק אותו ביום ראשון או שני".

  2. אני מסכים עם הערותיך לעניין סעיפים 4 ו-10. העניין הוא שהתייחסותי אליהם היתה במסגרת כללי המשחק שהוכתבו ע"י השאלון. אם השאלון מניח שקפיטליזם זה בסדר או שיש דבר כזה "כדורגל ישראלי", אני עונה על בסיס הנחות יסוד אלו. ושים לב – השקפתי האמיתית אינה שיש למנוע משחקי כדורגל ישראלי ביום כזה או אחר. השקפתי היא שהדבר הזה שאנשים מכנים "כדורגל ישראלי" למעשה אינו כדורגל (כשם ש"american football" אינו כדורגל.
    לעניין סעיף 6 יש לי דווקא משהו רציני להגיד: אני לא חושב שתשובתי הושפעה מ(א) זהותי כישראלי או (ב) התייחסות של השאלה לכדורגלנים האיראנים. למעשה, אפשר למצוא קשר בין העמדה שלי בעניין זה לבין עמדתי לעניין הקשר בין גיוס לצבא ובין זימון לנבחרת: העמדות הפוליטיות של אדם אינן צריכות לעניין את מוסדות הספורט. אם אדם לא מתגייס מטעמי מצפון, זה לא פוסל אותו מלהיות כדורגלן בנבחרת. איש, למשל, לא חושב להטיל סנקציות על קבוצות כמו ברצלונה או אתלטיק בילבאו, שבשל שיוכן האתני מזוהות עם עמדות פוליטיות מאוד ברורות. כשבבילבאו עוסקים באופן תדיר בשאלות של החתמת שחקנים שאינם באסקים ובשאלות של היחס לנבחרת ספרד, וכששחקן של ברצלונה (אולגר) אינו מוכן לדבר ספרדית בפומבי, משום מה זה לא זוכה ליחס שלילי ממוסדות הספורט הרלוונטיים.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: