פורסם על ידי: רועי רוטמן | 1 באוקטובר 2009

דבר דבור על אופניו

תמי זנדברג, חברת מועצת העיר תל-אביב-יפו, כותבת על יחסי הגומלין, הרצויים והמצויים, בין צרכני תנועה שונים: הולכי רגל, אופניים, אופנועים ומכוניות במרחב עירוני. על התפיסה הבסיסית של זנדברג, לפיה הסדר בו הוזכרו צרכני התנועה האלה משקף גם הירארכיה פנימית, אני לא חולק. העניין הוא שהתפיסה הזו לא באמת מיושמת בתל-אביב.

כלי התחבורה העיקרי שמשמש אותי בתל-אביב הוא האופניים שלי. העדיפות השניה היא להליכה ברגל. רק אם מדובר בנסיעה ליעד מרוחק או במזג אוויר שלא מאפשר רכיבה בתנאים אנושיים, אני בוחר בתחבורה ציבורית. סדר העדיפויות הזה מציב אותי, מדי יום, בשני עימותים: הראשון, שהוא המובן מאליו מבין השניים ועל כן הפחות מעניין, הוא העימות שבין רוכבי אופניים לנהגי מכוניות (רוכבי אופנועים נוהגים ברוכבי האופניים שמסביבם בהרבה יותר כבוד מאשר נהגי המכוניות). העימות השני, שעליו אני מעוניין לדבר קצת, הוא העימות שבין הולכי הרגל לרוכבי האופניים.

בניגוד למה שכותבת זנדברג, אין בתל אביב שבילי אופניים אמיתיים. המודל שעליו מדברת זנדברג, של שבילי אופניים סלולים, מופרדים ומובחנים, במפלס המדרכה ולא במפלס הכביש, הוא מודל שפשוט לא קיים במרכז תל אביב. מה שכן קיים בתל אביב הוא הפקעה של מדרכות מהולכי הרגל לטובת רוכבי אופניים, באמצעות סימון ויזואלי על גבי המדרכה (שוני בצבע המרצפות, סימון תוואי וציורי אופניים). לא מדובר בשבילים סלולים, ובוודאי שלא בשבילים המופרדים מהמדרכות (יוצא דופן בעניין זה הוא שביל האופניים שבשדרות נורדאו. שם יצרה העירייה שני שבילי אופניים חד סטריים המופרדים פיזית, באמצעות ערוגות צמחיה, מהמדרכה המשמשת את הולכי הרגל. שביל האופניים בשדרות נורדאו סובל מבעיות אחרות, בעיקר בשל היותו צר מדי, אבל זה עניין אחר).  מתודה זו של סימון שבילי אופניים יוצרת מאבק מתמיד בין הולכי רגל לבין רוכבי אופניים, כאשר כל קבוצה בטוחה שהשביל המסומן הוא שלה בלבד.

מסלול הרכיבה היומי שלי עובר ברח' אבן גבירול. לא עובר יום מבלי שאני נתקל בהולך רגל עצבני שמתרעם על כך שאני נוסע על המדרכה. ניסיונות להסביר שמדובר בשביל אופניים, כולל הצבעה על ציור האופניים שצויר לאורך השביל, לא עוזרים.  אבל ההתרעמות עובדת בשני הכיוונים. לפני שבועיים, כשהאופניים היו במוסך, הלכתי לי על המדרכה באבן גבירול, כשרוכב אופניים חלף על פני, תוך שהוא מקלל אותי נמרצות על כך שאני "חושב שאני אופניים". כלומר, המתודה שבה בחרה עיריית תל-אביב לסמן שבילי אופניים לא רק שאינה מסייעת לרוכבי אופניים, אלא שהיא יוצרת בעיות חדשות שעימן רוכבי האופניים והולכי הרגל צריכים להתמודד, ומביאה את שתי הקבוצות האלה למצב שבו הן מתחרות זו בזו על היכולת לעשות שימוש נוח ובטוח במדרכות העיר. המצב האבסורדי שנוצר הוא שאני חש בטוח יותר ונינוח יותר כשאני רוכב על הכביש ולא על המדרכה או על שבילי האופניים.

רוכבי האופניים בתל-אביב מצויים במילכוד לא פשוט. אין להם סביבת רכיבה שמצמצמת את הסיכוי לתאונות. לכאורה, אם הבחירה היא בין רכיבה על הכביש לבין רכיבה על המדרכה, הרי שמקומם הטבעי של האופניים, כמו כל כלי רכב אחר, הוא על הכביש. אבל הכביש הוא מקום מסוכן לרוכבי אופניים. על הכביש, הם החלשים, וכל פגיעה  בהם יכולה להביא לתוצאות קטלניות. מצד שני, הנסיעה על המדרכה טומנת בחובה בעיות אחרות. המדרכה היא הטריטוריה הטבעית של הולכי הרגל ומותאמת לצרכיהם. הדבר בא לידי ביטוי בכך שעל מדרכה אין כיווני תנועה מוגדרים. אנשים הולכים הן במעלה הרחוב והן במורדו, חוצים את המדרכה לרוחבה בזוויות שונות, עומדים עליה וכו'. כלי רכב כמו אופניים, המותאם לנסיעה מהירה יחסית בכיוון אחד, ללא שינויים פתאומיים, מתקשה מאוד לתמרן בסביבה כזו בצורה יעילה, מבלי לסכן את הסובבים אותו ואת עצמו.

הפתרון הוא, כמובן, יצירת שבילי אופניים אמיתיים. אני אפילו מוכן לקבל פתרון של יצירת נתיבם יעודיים בהם ינועו גם אופנועים (או לפחות קטנועים) וגם אופניים במקביל. הסתפקות בשרטוט שני קווים מקבילים עם המדרכה והחלפת הריצוף שביניהם אינה יותר מאשר כסת"ח יחצ"ני של העירייה.


Responses

  1. […] רועי כתב על זה יפה מנקודת הראות שלו על האופניים, ודיון בנושא התפתח גם בבלוג של נמרוד ברנע. בעוד חודשיים וחצי תקים ההצבעה השנתית על התקציב העירוני שכבר שנים פועל לטובת קידום רכבים פרטיים על חשבון אמצעי תחבורה אחרים. בשנה שעברה תמי זנדברג הייתה אחת מאלו שתמכו בהצבעה בהמשך ההשקעה העצומה והגברת התלות של תל-אביב ברכבים פרטיים על חשבון אופניים, הולכי רגל ותחבורה ציבורית. אם תמי זנדברג באמת רוצה לקדם תחבורה הגיונית לתל-אביב היא אמורה להצביע האופן שונה בדצמבר הקרוב (אבל לפני זה כדאי שהיא תיסע על אופניים ברחוב קפלן). […]

  2. […] רועי כתב על זה יפה מנקודת הראות שלו על האופניים, ודיון בנושא התפתח גם בבלוג של נמרוד ברנע. בעוד חודשיים וחצי תתקיים ההצבעה השנתית על התקציב העירוני שכבר שנים פועל לטובת קידום רכבים פרטיים על חשבון אמצעי תחבורה אחרים. בשנה שעברה תמי זנדברג הייתה אחת מאלו שתמכו בהצבעה בהמשך ההשקעה העצומה והגברת התלות של תל-אביב ברכבים פרטיים על חשבון אופניים, הולכי רגל ותחבורה ציבורית. אם תמי זנדברג באמת רוצה לקדם תחבורה הגיונית לתל-אביב היא אמורה להצביע האופן שונה בדצמבר הקרוב (אבל לפני זה כדאי שהיא תיסע על אופניים ברחוב קפלן). […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: