פורסם על ידי: רועי רוטמן | 6 באוקטובר 2009

כפירה בעיקר

השואה היא דבר נורא. על כך אין חולק (אני מניח שדיוויד אירווינג לא נמנה על קוראי הבלוג הזה). ששה מיליון יהודים נרצחו, אך ורק בשל יהדותם. מיליונים רבים אחרים זכו להינצל, ולשאת איתם את הטראומות הקשות עוד עשרות שנים. משפחתי שלי לא נמלטה מגורל זה, וחלקה הארי לא שרד את מכונת ההשמדה הנאצית. אני לא מתיימר לנסות ולהבין את סבלם של הקורבנות ואת הצלקות שהם נושאים על גופם ובנפשם, ובוודאי שאיני מזלזל בהם. אבל יש דבר אחר שאני מרגיש צורך לומר באופן חד וברור, על אף שזה מרגיז לא מעט אנשים: העובדה שאדם מבוגר שאתרע מזלו והגיע אל ספו של עוני (או אל עוני ממש) הוא גם ניצול שואה, אינה צריכה להשפיע לא על חובתה של המדינה לסייע לו ולא על האופן שבו מושיטה לו המדינה את עזרתה.

נראה שמדינת ישראל מתייחסת באופן מביש לאזרחיה הקשישים. בשנים האחרונות נחשפים עוד ועוד מקרים של קשישים החיים בעוני מחפיר, אשר חסכונותיהם והקצבאות שהם מקבלים (או אמורים לקבל) אינם מספיקים להם ומחייבים אותם לבחור האם להוציא את כספם לטובת טיפולים רפואיים או לטובת מזון ושאר חשבונות. חלק מאותם קשישים הם גם ניצולי שואה, וכאשר מגיע סיפור כזה, מזדקפת הזירה התקשורתית הישראלית על רגליה האחוריות וקוראת "לא די להם במה שהם עברו בשואה? תנו להם להוציא בכבוד את שנותיהם האחרונות!". קריאה זו היא קריאה מוצדקת. העניין הוא שהיא מוצדקת גם כאשר היא מתייחסת לקשישים שלא חוו על בשרם את השואה. כאשר אדם מגיע לחרפת רעב – אין זה משנה האם הוא ניצול שואה או לא. למעשה, זה אפילו לא משנה האם הוא בן 40 או בן 80 (אם כי נכון הוא שאדם בן 40 הוא אדם שיש יותר תקווה שיצליח לדאוג לעצמו מאשר אדם בן 80).

אני רואה את המדינה כאחראית לרווחתם של אזרחיה. אם אדם מגיע לחרפת רעב, על המדינה לדאוג לו, בין אם היה באושוויץ ובין אם לאו. לומר לקשישים שאינם ניצולי שואה החיים בעוני "עצוב לנו מאוד, אבל לדעתנו יש לטפל קודם באנשים אחרים, רעבים בדיוק כמוכם, מכיוון שהם ניצולי שואה" זו, לטעמי, גסות לב שאינה נופלת מגסות הלב שכנגדה יוצאים המתרעמים על האופן שבו נראית זקנתם של ניצולי השואה.


Responses

  1. וכמובן עץ שנשתל עקום צומח עקום, ובמקום להתחיל לשאול שאלות לגבי הצרכים של הקשישים של ימינו, פקידי הממשלה שולפים את מד הסבל מן המחסנים ומתחילים לבדוק מהן קורות כל איש ואיש לפני שבעים שנה

  2. ואוסיף ואומר שכל הפופוליזם הזה לא נובע מאהבת הניצולים כמו שהוא נובע מאהבת השואה.

  3. (אני חשבתי שהוא נובע מאהבת תקציב הביטוח הלאומי והרצון להקטינו עוד ועוד ועוד.)


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: