פורסם על ידי: רועי רוטמן | 10 באוקטובר 2009

נובל להמונים

אתמול כבר התייחסתי לזכייתו של ברק אובמה בפרס נובל לשלום, ועכשיו אני רוצה להשלים את ההתייחסות הזו, בנימה מעט יותר רצינית.

זכייתו של אובמה היא מפתיעה מאוד. אובמה, מעבר להיותו השחור הראשון שנבחר לנשיאות ארצות הברית, לא עשה שום דבר ששווה לכתוב עליו הביתה (בהנחה שאתה גר באוסלו, ושההורים שלך הם חברים בוועדת הפרס). הנימוקים הרשמיים של ועדת הפרס, לפיהם אובמה זכה בפרס בשל מאמציו יוצאי הדופן לחיזוק הדיפלומטיה הבינלאומית ושיתוף הפעולה בין עממים, תוך ציון העובדה שהאובמה יוצר אווירה בינלאומית חדשה, שבה ארצות הברית ממלאת תפקיד קונסטרוקטיבי יותר בעמידה באתגרים עולמיים (תרגום חופשי שלי, ההודעה המלאה כאן, אם אנגלית במבטא נורווגי עושה לכם את זה). כלומר, אובמה לא זכה בפרס על הישגיו הממשיים, אלא על כוונותיו. למה הדבר דומה? לסופר הזוכה בפרס נובל לספרות על סמך טיוטה שהגיש להוצאת ספרים, ושטרם פורסמה כלל. או אולי לסטודנט לכימיה, המגיש הצעה לתזה במסגרת לימודי התואר השני שלו, מבלי שביצע עדיין מחקר כלשהו על מנת לאשש אותה. נראה שאובמה חש בכך בעצמו, אם לשפוט על פי דברים שאמר בתגובתו לזכיה:

To be honest, I do not feel that I deserve to be in the company of so many transformative figures who have been honoured by this prize.

בצירוף מקרים מוזר, דבורית שרגל כתבה אתמול על יחסו של העיתונאי נחום ברנע לבלוגים ולבלוגרים, והסיפור שמסופר אצלה הסביר לי מה בדיוק קרה כאן. שרגל מסבירה שברנע מתרעם הפעם על אריאנה הפינגטון, שכתבה אצלה על שיחה שהתקיימה בינה לבין אהוד ברק:

I asked him to compare George W. Bush's leadership to Obama's when it comes to Israel. "I'm an ABB," he said. "Anyone But Bush. Obama is investing a lot of his political capital in the peace process, and it's important that we don't waste this moment."

Anyone but Bush. כמובן. אובמה לא זכה מכיוון שהוא עשה משהו. אובמה זכה כי הוא לא ג'ורג' דבליו בוש. למעשה, מי שזכה כאן בפרס נובל לשלום אינו ברק אובמה, כי אם הבוחר האמריקאי, או לפחות אותם בוחרים אמריקאים שהצביעו עבור אובמה. ומכיוון שקשה לחלק את הפרס בין 69,456,897 בוחרים (הי! זה מתחלק!), נתנו את הפרס לאובמה. אם נחזור לרגע לנאום התגובה של אובמה, נמצא בו את הדברים הבאים:

Let me be clear: I do not view it as a recognition of my own accomplishments, but rather as an affirmation of American leadership on behalf of aspirations held by people in all nations.

אובמה בוחר, למעשה, לפתוח את הנאום כשהוא אומר "אני מבין שהפרס לא ניתן לי באופן אישי, אלא לעם האמריקאי שהביא להגשמת שאיפותיהם של אנשים בכל העולם: להיפטר מג'ורג' בוש".

וכמובן, אפשר להציב למול האופן בו קיבל אובמה את הבשורה את האופן שבו הגיב לבשורה אחרת פרופ' יקיר אהרונוב.


Responses

  1. מעתה אמרו:
    מי שהביא שלום לעולם – יקבל פרס נובל לשלום.
    מי שרוצה להביא שלום לעולם – יקבל את תואר מיס עולם.
    -=-
    ובכל זאת אומר שהפרס הזה בדרך כלל לא מוענק למי שהביא שלום לעולם או לחלק מהעולם, אלא למי שפעילותו הפוליטית עולה בקנה אחד עם תפיסת העולם האוניברסליסטית של ועדת הפרס (זכויות אדם, ערכים הומינטריים, ולאחרונה פעילות למען -מודעות- לערך של איכות הסביבה). על רקע זה יכול להיות שצודקים הטוענים שהפרס שניתן לאובמה נועד לאלף אותו להמשיך ולפעול בהתאם לערכים שוועדת הפרס מאמינה בהם.

  2. בוודאי שהטוענים את זה צודקים. השאלה היא האם זה בסדר לתת למישהו פרס על מפעל חיים (ואני חושב שפרס נובל הוא פרס כזה בדרך כלל) למישהו שמפעל חייו טרם החל. פרס נובל, כשמו כן הוא – פרס. פרס נותנים על הישגים שהושגו. אם אלפרד נובל היה מקים את "קרן תמריץ נובל", הייתי בהחלט מסכים עם הענקה של הכבוד למפרע.

  3. תבדוק בתקנון הקרן ותבחן את האפשרות של הגשת בג"צ

  4. […] רוטמן, אגב, חושב שהמונח הנכון הוא תמריץ (התגובה השנייה), ויש לו גם הסבר אלטרנטיבי לזכייה […]

  5. נתחיל בזה-הם בחרו בו משיקולים כלכליים נטו. הרי נאום של אובמה בקבלת הפרס יביא יותר רייטינג וכותרות מנאום של (הוסף שם של פעיל זכויות אדם אנונימי).
    אבל ראוי לזכורש חלק גדול בתהליך עשיית השלום הוא יצירת המצבים הראויים לשלום. לא ממש מדובר כאן במדע מדוייק, שבו אתה יכול להסתגר במעבדה ולצאת אחרי שנים לעולם בקריאה-מצאתי את הנוסחא לשלום. לכן המאמצים של אובמה לעשיית שלום(ודרך אגב, התחממות היחסים בין ארה"ב למדינות העולם היא אבן דרך משמעותית בדרך לשם) ראויים להערכה. וגם כל הקטע הזה של השלום בין טורקיה לארמניה. אבל בכל מקרה הם חתמו אחרי ההכרזה.

  6. אתה חושב ששיקולי רייטינג משפיעים כאן? הרי לא ועדת הפרס היא שתהנה מהכנסות מפרסומות בעת שידור נאומו של אובמה. אני מסכים שיש כאן הסחפות אחרי שיקולים פופוליסטיים, אבל אני לא חושב שועדת הפרס חושבת על הכסף שהבחירה הזו תכניס לקרן אלפרד נובל (ו/או לחברי הועדה).
    אני מסכים שחלק גדול בתהליך עשיית שלום הוא יצירת מצבים ראויים לשלום. אבל אובמה לא עשה אפילו את זה. זה שהיחסים של ארצות הברית עם צרפת או רוסיה נראים עכשיו אחרת מכפי שהם נראו לפני 3-4 שנים זו לא עילה לפרס נובל. אובמה לא עשה דבר כדי ליצור תנאים לעשיית שלום. מלחמות, מצד שני, הוא מנהל יופי. עידן לנדו (http://www.notes.co.il/idanl/61470.asp) מפנה לאמירה של ביל מאהר בנושא: איך זה שנותנים לנשיא שמנהל שתי מלחמות את פרס נובל לשלום? יש בזה משהו. קודם שיפסיק מלחמות מיותרות שרק אנשים כמו דיק צ'ייני (שכזכור, נוהג לירות בחברים שלו כשהוא יוצא לצוד איתם) חושבים שיש להן הצדקה.
    והעניין של תורכיה-ארמניה הוא כל כך לא חשוב, שאפשר באמת להסתפק כאן בפרס אבי לוזון להתאחדויות לא רלוונטיות. התורכים והארמנים לא נלחמים זה בזה מחמה עקובה מדם. לפני כ-80 שנה דם אמנם נשפך, אבל בעשורים האחרונים מדובר על סכסוך שעילתו גאווה לאומית ותו לא. אז נכון שיפה מאוד שהצליחו לפתור אותו, אבל זו לא עילה לפרס נובל (כשם שלוי אשכול ולודוויג ארהרד לא היו זכאים לפרס נובל על שכוננו קשרים דיפלומטיים בין ישראל לבין גרמניה).

  7. והנה עוד תוספת מהיום – http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1120737.html. יש כאן בעיה.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: