פורסם על ידי: רועי רוטמן | 18 באוקטובר 2009

שירי רבע הדרך

בערך רבע מהליגה כבר מאחורינו, והגיעה העת לסיכום ביניים. התירוץ הרשמי – הניצחון על בולטון אתמול.

אחד הדברים שבולטים השנה ביונייטד הוא שהקבוצה נראית טוב יותר מכפי שהיא נראתה בעונה שעברה. בינתיים, נראה שהעזיבה של רונאלדו וטבס רק עשתה לה טוב (אם כי אני חושב שזו בעיקר העזיבה של רונאלדו). אמנם יונייטד לא נראית כמו קבוצה מבריקה במיוחד, אבל היא נראית כמו קבוצה טובה מאוד, גם בסטנדרטים של יונייטד. הצפיה במשחק של יונייטד העונה היא חוויה נעימה יותר מאשר בעונה הקודמת, מכיוון שיש תחושה שכל הקבוצה משחקת, ואין אף אחד שחושב "טוב, אין טעם להתאמץ. כריסטיאנו תיכף יכבוש צמד והכל יסתדר". אין גם אף אחד שחושב "כריסטיאנו רוצה לכבוש צמד. אין טעם שאני בכלל אבקש את הכדור". אבל הדבר המפתיע ביותר הוא שגם הסטטיסטיקה נראית כאילו היא תומכת בתחושה הזו.

אחרי תשעה משחקים, יונייטד זכתה כבר ב-22 נקודות. זה קצב צבירות נקודת של כמעט 93 נקודות בעונה. את העונה שעברה סיימנו במקום הראשון, עם 90 נקודות. גם קצב כיבוש השערים בינתיים מצביע על שיפור. קצב של 21 שערים בתשעה משחקים הוא קצב של 88 שערים בעונה. עשרים שערים יותר מה-68 שכבשנו בעונה שעברה. אמנם גם קצב ספיגת השערים שלנו גבוה מהעונה שעברה: בשנה שעברה ספגנו 24 שערים בכל העונה, והשנה אנחנו כבר עם 9, שזה קצב של שער למשחק, היינו 38 שערים בעונה, אבל לכך יש כמובן נסיבות מקלות בדמות העדרותו של ואן-דר-סאר ואי ההתאמה של בן פוסטר (אם כי צריך לזכור שגם ואן-דר-סאר ספג שער אחד במשחק היחיד שבו הוא שיחק). ועדיין – קצב הכיבוש והספיגה העונה הוא של 38-88 (היינו, הפרש שערים חיובי של 50 שערים), ואילו בעונה שעברה הוא היה 68-24 (היינו, הפרש שערים חיובי של "רק" 44 שערים). כאמור, מגמת שיפור.

מה שמעודד במיוחד הוא שהנתונים האלה באים אחרי ששיחקנו כבר מול שלוש מתוך חמש היריבות הקשות ביותר שלנו, ואת שלושתן ניצחנו. את ליברפול, אחת מהשתיים שטרם פגשנו, נפגוש בשבוע הבא, ואיכשהו זה לא נראה כמו משהו כל כך מפחיד. גם צ'לסי, שניצחה אותנו במגן הקהילה בתחילת השנה, היתה צריכה פנדלים בשביל זה. בקיצור, העונה בינתיים נראית טוב. אין כרגע סיבה לשנות את התחזית.

חוץ מזה, ברבאטוב היה מצוין במשחק. כמו אחרי כל משחק שלו העונה, אני אוכל את הכובעים שהכנתי לעצמי אחרי כל משחק שלו בעונה שעברה. וכדור הביניים שגיגס זכה בו בסוף סחט ממני מחיאות כפיים וקריאות צחוק. לא יודע בדיוק למה, אבל מבחינתי המשחק היה שווה רק בשביל הרגע הזה.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: