פורסם על ידי: רועי רוטמן | 31 באוקטובר 2009

מחבקי העצים

קראתי השבוע בעיתון "הארץ" על שני חוקרים מניו-זילנד שפירסמו מחקר מטופש (סלחו לי על היעדר המזג השיפוטי), לפיו החזקתו של כלב וטיפול בו גובים מהסביבה מחיר גבוה מזה שגובה החזקתו של רכב שטח דורסני. מסקנתם של החוקרים היא שאולי ראוי להם לבני האדם לגדל רק חיות שהם יכולים לאכול, כי בכך הם מקטינים את ההשפעה הסביבתית השלילית שיש להחזקתו של בעל חיים.

לפני כמה שנים כתב מיכאל הנדלזלץ, באותו עיתון ממש, טור מעניין על הזדקנותו של החתול האהוב עליו, רופוס. באותו טור הזכיר הנדלזלץ את העובדה שמתוך 37 מיני חתולים המוכרים למדע, מצויים 36 מינים בסכנת הכחדה. המין ה-37, זה שעתידו נראה מובטח, הוא חתול הבית. משמעות הדבר, עד כמה שאני מבין, היא שמין ביולוגי אשר האדם אינו מוצא לו שימוש – דינו נחרץ (או לפחות, עולה באופן משמעותי הסיכוי שדינו ייחרץ). כלומר, אם מספיק אנשים יקחו ברצינות את המחקר המטופש, אנו מסתכנים בכך בשלב מסוים נביא להכחדתם של כלבי הבית.

נראה כי מרוב רצון להיטיב עם הסביבה, יש אנשים ששוכחים שחיות מחמד, אשר אינן נמנות על סוגי חיות שמקובל לנצל למאכל או לעבודה, הן חלק מהסביבה. המחקר המטופש הזה מתיימר להצביע על צורך לבטל, כלאחר יד, את סביבת הגידול הטבעית של מין ביולוגי שלם, מהסיבה הפשוטה שהאדם אינו מפיק ממנו תוצרת. תפיסה אינסטרומנטלית כזו של הסביבה יכולה להצדיק גם את כריתתם של יערות הגשם, שהרי אם לא נפיק מהם אוכל/אנרגיה/מוצרי צריכה, הם סתם גדלים שם ותופסים מקום יקר. מחבקי העצים צריכים לזכור שיש מי שרוצה להרים רגל ולהשתין על העץ שהם מחבקים.

-=-

גילוי נאות: הבלוג הוא בעליו של כלב מוצלח למדי, והוא מחזיק בדיעה  שאין למדוד את התועלת שניתן להפיק מכלבים רק במונחים חומריים. בנוסף, הבלוג מסוגל להבין מדוע ירצו אנשים מסויימים לגדל חתול.


Responses

  1. העיקר, לדעתי, הוא במקום אחר. טיב היחסים שישנם בין האדם לבין חתולו וכלבו הוא שונה באופן מהותי (אני מקווה) מטיב היחסים שקיים בין אדם לרכב השטח שלו. אני לא מזלזל בצורך בבדיקת השפעת טיפוחן של חיות מחמד על הסביבה (אגב, באותה מידה שאני חושב שהתרבות המין האנושי היא עניין שיש לבוחנו ביחס להשפעה הסביבתית שלו), אבל ההשוואה הזו בין רכב לכלב לא אומרת דברים טובים על עורכי ההשוואה. האמת היא שאולי את העונש שלהם הם מקבלים בכך שבמקום שבבוקר הם יתעוררו מהכלב בעל השלפוחית הלוחצת, הם מתעוררים מנהמות רכב השטח.
    עניין אחר, מחמם את הלב לראות בעלים שמרוצים מהכלב שלהם, אפילו אם הוא הומו.

  2. אני לא יודע אם התחממות ליבו של מי שאינו יודע את ההבדל בין כלב לבין חתול אמורה לשנות לי.

  3. היא אמורה לשנות ולו משום שהיא משפיעה על ההתחממות הגלובלית

  4. כלומר, התחממות הלב הזו משולה לנפיחותיהם ההמוניות של עדרי הכבשים בניו-זילנד?

  5. אני לא מאמינה לשום מחקר של חוקר ניו זילנדי (אוקסימורון) שלא עוסק בספורט אתגרי.
    החתול שלי אנס סדרתי, וטיפוס די זדוני גם כשהוא לא חרמן, ובכל זאת הבעיות המשפטיות שלו זולות יותר משל כל דפקט ניו זילנדי ששתה יותר מדי ונכנס בכבשה.

  6. ומה בדבר העובדה שאנשים הם הדבר הכי מזהם? הניוזילנדים האלה (ספציפית האלה אני מתכוונת)- מתכוונים לא להתרבות אני מקווה?

  7. טוב, "הארץ" הטעו אותי. מסתבר שהם בכלל אנגלי, שני החוקרים האלה, אם כי הם היגרו לניו-זילנד(http://en.wikipedia.org/wiki/Brenda_and_Robert_Vale). עכשיו מקפיסטה תצטרך להחליט האם היא מאמינה למחקרים של חוקרים אנגליים שלא עוסקים בקריקט והאם הבעיות המשפטיות של החתול שלה זולות יותר משל כל דפקט בריטי ששתה יותר מדי ונכנס בפיש-אנד-צ'יפס.

  8. מבחינתי אם הם היגרו לניו זילנד מרצונם החופשי הם לא בריטים. הם התנייזלנדו. עניין הכבשים עדיין תקף ועוד מעט יפוג התוקף מצו ההרחקה נגד החתול שלי, ואז יתחיל הבלאגן האמיתי…


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: