פורסם על ידי: רועי רוטמן | 1 בנובמבר 2009

דיני קניין ללא-משפטנים

לא תמיד קל לקרוא את הבלוג המצוין של עידן לנדו. לנדו נוטה להיות די מעצבן, גם כאשר קורא אותו אדם שמסכים עם חלק גדול ממה שהוא אומר. יתכן שזה בגלל שבדרך כלל לנדו אומר את הדברים שאנשים לא רוצים לדעת. אבל את הפוסט הזה שלו חייבים לקרוא, וחייבים להתרגז – לא על לנדו, אלא על מה שלנדו מתאר. העורכדין שבי מניח שמבחינה משפטית אפשר כנראה להתווכח עם כל מה שלנדו מתאר כאן, אבל זו בדיוק הנקודה שלנדו מנסה להעביר לנו, אם אני מבין אותו נכון: העובדה ש"מלוא כל הארץ משפט"[1], לא רק שאין משמעותה שיש קשר בין המשפט לבין הצדק, אלא שלעתים מזומנות היא באה כדי לתת לגיטימציה להיעדרו של הצדק.


[1] אהרן ברק, "על השקפת עולם בדבר משפט, שיפוט, ואקטיביזם שיפוטי," עיוני משפט י"ז, תשנ"ג, עמ' 476.

 


Responses

  1. "גזענות" היא אחת המלים הקשות שאני מכיר. ובכל זאת בכל פעם שאני שומע (או יותר נכון שמעתי בזמן עבר) את מקבילתה בערבית "עֻנְצֻרִיָה" אני מרגיש שזו המקבילה היא מילה קשה אף יותר. יכול להיות שזה קשור לעובדה שהמילה המקבילה בדרך כלל נאמרת ביחס למעשים של הישראלים.

  2. שאלה (למטרות הבנה, לא למטרות ויכוח):
    מה ההבדל בין תושבי שייח ג'ראח הפלשתינאים שפונו מביתם לבין תושבי ההתנחלויות היהודים בגדה שיפונו בעתיד (ניחוש שלי)?
    שתי הקבוצות גרו עשרות שנים במקום שבעלותן עליו נתונה לויכוח.
    האם יש הבדל עקרוני או שזהו פשוט עניין של השקפה?

  3. שני,
    התשובה לשאלה שבה סיימת את תגובתך היא "להשקפתי, יש כאן הבדל עקרוני". ברור שאי אפשר לנתק את עניין ההשקפה מעניין העקרונות.
    להשקפתי, הבעיה כאן היא עם העובדה שעל קבוצות מסויימות מוחל דין שונה מהדין שחל על קבוצות אחרות. כמו שכתב לנדו בפוסט שעורר את הפוסט שלי – פלסטיני שהיה בה עם נסח טאבו תורכי בן 150 שנה שמוכיח שהקרקע עליה נבנתה כיכר רבין היא שלו, היה נבעט מכל המדרגות (ככל הנראה, גם מילולית). אבל יהודי שמגיע עם נסח טאבו תורכי בן אותו גיל זוכה להיות זה שבועט מכל המדרגות. להחלתו של דין שונה על קבוצות שונות קוראים "הפלייה". לעתים, ההפלייה מוצדקת (כך, למשל, יש הצדקה להחיל על מי שהוציאו רישיון נהיגה לפני שנה מגבלות שלא נחיל על מי שהוציאו רישיון נהיגה לפני 10 שנים) ולעתים היא אינה מוצדקת. כאשר השוני בין הקבוצות אינו רלוונטי לשוני בדינים המוחלים עליהן, ההפלייה היא בלתי מוצדקת.
    השיח המשפטי שמאפשר את פינויים של תושבי שיח' ג'ראח הוא שיח של דיני קניין, הלקוח מתחומי המשפט האזרחי (היינו, משפט שבין אדם לחברו). ראובן טוען שנכס מסויים שלו וסָמְעוּן אומר שהנכס דווקא שלו. המשפט פונה לכלים שהיו מאפשרים לו להכריע בשאלה לו במקום סָמְעוּן היה ניצב מולו שִמְעוֹן, ובודק מי הבעלים הרשום בטאבו.
    מאידך, פינויים של מתנחלים נעשה במישור משפטי שונה לחלוטין, זה שבין האדם למדינה. כאשר המדינה באה לפנות מתנחלים (הן במסגרת תכנית ההתנתקות והן במסגרת פינוי חצי האי סיני), ההנחה היתה שיש לפצות את המתנחלים על אובדן קניינם. אפשר להתווכח על השאלה האם הפיצוי היה ראוי והוגן או לא, אבל הנחת היסוד של מוסדות המדינה עדיין היתה שהמתנחלים יושבים בקרקעות ובבתים שהם רכושם-שלהם, ולא רכושם של הפלסטינים שחיו שם טרם בואם של המתנחלים. צריך גם לזכור שבעוד שלמתנחלים, כאזרחי ישראל, יש הזדמנות להשתתף בהליך הדמוקרטי. הרעיון הוא, הרי, שפעם בחודשיים וחצי יוצאים אזרחי ישראל אל הקלפיות, מטילים את קולם במעטפה אל התיבה ובכך מטביעים חותמם על המדיניות הישראלית בנושאים מנושאים שונים. הפלסטינים נמצאים עם רגל וחצי מחוץ למשחק הזה: הם אינם משתתפים בו והם אינם נהנים מפירותיו. חצי רגל הם כן מכניסים אליו – הם סובלים מתוצאותיו.

  4. […] לשכנע אתכם שאתם חייבים לקרוא את הפוסט, אבל רועי רוטמן עושה את זה בצורה הרבה יותר מוצלחת ממני: "זו בדיוק הנקודה שלנדו מנסה להעביר לנו, אם אני מבין […]

  5. תודה רבה על התשובה הארוכה והמפורטת!

    שאלת המשך: האם יש הבדל בין מעמד מזרח ירושלים לבין מעמד הגדה בעיני המדינה בשיקולי בעלות על קרקע?
    למיטב הבנתי, מדינת ישראל סיפחה את מזרח ירושלים ולכן היא מתייחסת אליה כישראלית לכל דבר.
    בעניין הגדה- אני חושבת על המקרה בו בית המשפט העליון פסק שיש לשנות את תוואי גדר ההפרדה בבילעין. כלומר, לבעלות פלשתינאית על קרקע יש משמעות משפטית ומתחשבים בה.
    (הערה: אני יודעת שהמדינה לא התייחסה לפסיקה זו של בית המשפט העליון, אז זאת אולי דוגמא לא טובה…)

    כלומר, יכול להיות שאם שייח ג'ראח היתה ממוקמת עמוק בגדה, לא היו מפנים את הבתים מהדיירים הפלשתינאים?

  6. שני,
    בהחלט יתכן שיש הבדלים בין שטחי מזרח ירושלים לבין שטחים אחרים בגדה המערבית, אבל אין לי מספיק מידע. אני לא יודע מי היו הבעלים של הקרקעות שעליהן יושב כפר תפוח, למשל, בחודש מאי 1967, כך שאני לא יכול לדעת עד כמה זכויות הקניין של פלסטינים זוכות להגנה, ומה היה קורה לו היה מדובר במקרה שמתרחש עמוק בגדה.
    צריך גם לזכור שסיפוחה של מזרח ירושלים נועד בדיוק למטרה זו: להבהיר לכולם מי בעל הבית. וצריך לזכור שמשמעותו הראשונית של הביטוי "בעל בית" היא משמעות קניינית.
    ולסיום: האמת היא שאני לא מכיר מספיק טוב את הפסיקה של בית המשפט העליון על גדר ההפרדה, אז אני לא אוכל לתת התייחסות עניינית להיבט הזה של השאלה. אני חושב שאפשר, בכל זאת, להגיד שיש יותר ממשהו בהערה שהוספת בסוגריים.

  7. […] 16 11 2009 לפני כשבועיים כתבתי כאן על רשימתו המצויינת של עידן לנדו, בה יצא קצפו של לנדו […]

  8. […] אלא מתפיסות גזעניות שאנחנו, היהודים הישראלים, הפכנו לטבע השני […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: