פורסם על ידי: רועי רוטמן | 16 בנובמבר 2009

כבוד השופט

לפני כשבועיים כתבתי כאן על רשימתו המצויינת של עידן לנדו, בה יצא קצפו של לנדו (ובצדק יצא) על כך שנראה כי מדינת ישראל מקיימת שתי מערכות דינים – האחת ליהודים והאחרת לערבים. בעוד שהביקורת בעינה עומדת, לעתים מתגלה כי גם בערוגה של עשבים שוטים, יש ויצמח עץ פרי.

בשבוע שעבר ניתן פסק דינו של השופט יובל שדמי, מבית המשפט לנוער שבבית משפט השלום בנצרת, בעניינו של פלוני. פלוני, קטין ערבי תושב הצפון, הועמד לדין פלילי בשל העובדה כי ימים ספורים לאחר שפתחה ישראל במבצע "עופרת יצוקה", יידה אבנים לעבר ניידת משטרה. פלוני הודה בעובדות, אך טען כי יש לזכותו מן האישומים מאחר ועומדת לו הגנה מן הצדק, וזאת לאור העובדה כי המדינה נוקטת בשנים האחרונות –

מדיניות של אכיפה בררנית, שמהותה אפליה במדיניות האכיפה הפלילית כלפי קטינים ערבים, בהשוואה לקטינים מן המגזר היהודי, וזאת בעבירות "אידיאולוגיות" שעניינן תקיפת אנשי כוחות הביטחון.

בית המשפט, בהחלטה אמיצה, קיבל את הטענה וזיכה את פלוני, תוך שהוא קובע את הדברים הבאים:

על פי מבחן התוצאה, אני קובע כי מדינת ישראל פועלת למעשה, באמצעות רשויותיה השונות, בשני מסלולי אכיפה מקבילים ושונים מהותית, ביחס לעבירות אידיאולוגיות של קטינים, שעניינן תקיפת אנשי כוחות הביטחון השונים.

ביחס לקטינים מהמגזר היהודי, שעברו עבירות אלימות כלפי כוחות הביטחון בקשר ל"התנתקות" ולאירועים של הריסת מספר בתים ביישוב "עמונה", וביחס לקטינים המשתייכים לעדה החרדית שעברו עבירות אלימות כלפי כוחות הביטחון בהפגנות הקשורות לשמירת השבת, פועלת המדינה במסלול אכיפה שבו מקצת בלבד ממעשי העבירה מגיעים לשלב שבו ניתן גזר דין נגד העבריין, בעוד מרבית ההליכים נגד העבריינים מוקפאים או מתבטלים עוד קודם לכן, בדרכים שונות.

במסלול זה, לא הוצג בפניי אף לא גזר דין אחד שבו נדון קטין למאסר בפועל, הגם ש"כל העם רואים את הקולות", לאמור, עשרות קטינים יהודים העוברים (ממניע אידיאולוגי) עבירות דומות לאלה עליהן נדון הקטין שבפניי, והדברים ידועים לכל, ולא הוכחשו כאמור לעיל.

במסלול השני מבקשת המדינה ככלל, מאסר בפועל לקטינים ערבים, בעבירות אידיאולוגיות של תקיפה אנשי כוחות הביטחון, ובמסלול זה לא מעוכבים ההליכים, לא מוקפאים כתבי אישום ולא ניתנות חנינות, והקטינים ברובם מורשים ונדונים למאסר בפועל.

6. סבורני כי אין להשלים עוד עם המשך קיומה של אפליה מגזרית שכזו, שבה משתלבים פסקי הדין של בתי המשפט כחוליות בשרשרת.

בסיום פסק דינו מבהיר השופט שדמי נקודה נוספת:

מטרידה אותי המחשבה, שפסק הדין  כאן, יפגע באפקטיביות של המשפט הפלילי ביחס לעבירות חמורות אלה, ויעודד קטינים לשוב ולעבור עבירות דומות.

אך מחרידה אותי המחשבה, שפסק הדין ישתלב בחוליה נוספת בשרשרת הנמשכת של אכיפה בררנית שיטתית, המונהגת ע"י המדינה, ואשר הגיע הזמן להפסיקה.

(ההדגשות, בכל הציטוטים שהבאתי, הן במקור)

-=-

אני לא יודע מה יהיו גלגוליו העתידיים של פסק הדין. המדינה יכולה, כמובן, לערער על פסק הדין. מכיוון שמדובר בפסק דין של הנמוכה שבערכאות, יכולים בתי משפט אחרים להתעלם ממנו. ולמרות זאת, אני אתעקש לראות בשופט שכופף את הדין מפניו של הצדק נקודה של אור.


Responses

  1. אני זוכרת שקראתי על שני מיידי אבנים קטינים במזרח ירושלים שקיבלו עבודות שירות במקום מאסר בפועל. השופט היה מתחשב במיוחד ודאג שעבודות השירות לא יפריעו ללימודים בבית הספר. אני אשתדל למצוא את פסק הדין הזה, כדי שתהיה לך נקודת אור נוספת🙂

  2. שני,
    עבודות שירות הן דרך לרצות מאסר בפועל. מי שנגזרות עליו עבודות שירות הוא מי שהורשע בדין, ובית המשפט קבע כי במקום להיכנס לכלא הוא יבצע עבודות שירות. הדוגמא שהבאת היא, לכל היותר, דוגמא שבה נערים פלסטיניים שהורשעו במשפט פלילי זכו ליחס מקל יחסית לחבריהם כשבא בית המשפט לגזור את עונשים. הקטינים אצלך הם עבריינים מורשעים, וזאת בעולם שבו קטינים יהודים שמבצעים מעשים דומים אינם מגיעים, בדרך כלל, לשלב של דיון משפטי.
    לעומת זאת, במקרה שאני כתבתי עליו, השופט שדמי נמנע לחלוטין מלהרשיע את הנאשם. פלוני, במקרה הזה, הולך לביתו ללא רישום פלילי ומבלי שאות הקלון של עבריין מוטבע על מצחו. לדעתי, יש הבדל מהותי בין המקרה הזה לבין המקרה שאת מתארת (וכמובן, אשמח מאוד לשנות דעתי אם תמצאי את פסק הדין שעליו את מדברת ותראי לי שהנאשמים שם אכן לא הורשעו).

  3. סליחה, סליחה, סליחה, ערבבתי בטעות מספר מקרים שקראתי עליהם! (הכנס סמיילי מבוייש כאן)

    התכוונתי לת"פ (ירושלים) 1012/08.
    למיטב הבנתי כמשפטנית חובבת: הנערים מיידי האבנים לא הורשעו. במקום זאת, נגזר עליהם קנס (בתנאים נוחים) ומשהו שנקרא "שעות למען הקהילה" (ולא עבודות שירות, כמו שטעיתי וכתבתי בתגובה הראשונה).

    פסק הדין המלא נמצא כאן:
    http://tinyurl.com/y955xbd

  4. שני,
    אכן, הצדק איתך. הם אכן לא הורשעו, והתוצאה האופרטיבית של פסק הדין בעניינם דומה מאוד לזו שאליה הגיע השופט שדמי בפסק הדין שעליו דיברתי.
    מקריאה מרפרפת בפסק הדין שאליו הפנית אותי עולות שתי נקודות נוספות שאני מרגיש שיש צורך להדגיש:
    הנקודה הראשונה היא שבית המשפט מפנה לפחות לפסק דין אחד שבו קטינים יהודים הורשעו בבית המשפט המחוזי בעבירות אידיאולוגיות (השלכת אבנים על כלי רכב פלסטיניים בגדה) ובית המשפט העליון דחה את ערעורם והותיר את ההרשעה על כנה.
    הנקודה השניה היא זהותו של השופט שכתב את פסק הדין שאליו הפנית. זהו משה דרורי, ששמו יצא לשמצה בעקבות הפרשה שבה זיכה את אותו אברך שדרס את הקופאית האתיופית בירושלים. נראה שמדובר בשופט שמחזיק בגישה המעדיפה שיקום על פני ענישה. יכול להיות שהדבר צריך להביא לבחינה נוספת של עמדותיהם של אנשים (ובכלל זה עמדותיי שלי) ביחס לשופט דרורי.

  5. רועי שלום, סליחה על האיחור בתגובה.
    אז מהו בעצם החידוש בפסק הדין של השופט שדמי?

  6. שני,
    החידוש הוא הצהרתי. בא שופט ואומר "תקשיבו, יש כאן בעיה. ככלל, הדין מתייחס אחרת לערבים וליהודים. אני לא מוכן לאפשר את זה, אז אני מתייחס לכולם אותו דבר". גם אם משפטית שדמי לא חידש שום דבר, הרטוריקה שלו היא שמעניקה ייחוד לפסק הדין.

  7. […] אלא מתפיסות גזעניות שאנחנו, היהודים הישראלים, הפכנו לטבע השני […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: