פורסם על ידי: רועי רוטמן | 27 בדצמבר 2009

מנגנוני סינון, או שבוע אחד במרץ

את אשתי הכרתי באינטרנט. פניתי אליה באתר היכרויות וקיבלתי בתגובה את מספר הטלפון שלה. הופתעתי מההיענות המהירה, והתקשרתי למחרת היום בשעות אחר הצהריים. מכיוון שחייגתי במועד שבו לא היה נוח לגברת לנהל שיחה, התבקשתי להתקשר שוב בערב. כך עשיתי. אחרי כמה דקות של אקספוזיציה, הגיעה השיחה, באופן טבעי לחלוטין, לויכוח לוהט וקולני בשאלה "פוסט-ציונות: בעד ונגד". נראה ששנינו עברנו את הסינון בהצלחה, כי בסיכומה של השיחה החלטנו שיש לנו עתיד ושאפשר להיפגש לדייט. באותו סוף שבוע נפגשנו לראשונה, והשאר יסופר בדברי הימים.

-=-

את יפתח הכרתי בצבא, ומאוחר יותר המשיכה הכרותנו אל הקמפוס של אוניברסיטת תל אביב. חמישה ימים לאחר שנפגשתי לראשונה עם מי שברבות הזמן תהיה אשתי, נדברתי להיפגש עם יפתח ולאכול איתו ארוחת צהריים באוניברסיטה, בשעה שבה שנינו נהנינו מחלונות, איש-איש במערכת השעות שלו. מיד עם הגיענו לנקודת המפגש שקבענו, התפתחה בינינו השיחה הקצרה הבאה:

יפתח: "אולי כדאי שתדע, אני הומו".

רועי: "נחמד מאוד, אבל אני רעב. בוא לאכול."

אני חשבתי שהתגובה שלי היא תגובה הולמת, שמעידה על זה שהעדפותיו המיניות של יפתח אינן מעלות ואינן מורידות בעיני. בוודאי שלא חשבתי שהעובדה שהוא החליט שהוא הומו משמעה שאני צריך להפסיק להעמיד את עצמי במרכז. רק לאחר שנים חשבתי שאולי התשובה הזו לא היתה מופת לעידון ולטקט.

-=-

אשתי לעתיד הכירה את יפתח ממש באותה ארוחת צהריים שעליה סיפרתי זה עתה. פגישה זו נמחקה כליל מזכרוני, ולמעשה, לולא הייתי שואל את רשותו של יפתח לספר את הסיפור אודות יציאתו מהארון וכניסתי אל המזווה, הוא לא היה מזכיר את העניין, ופרט מידע חשוב זה היה חומק מהכרתי (יש לציין כי גם לאחר שיפתח הזכיר את הסיפור, אני עדיין לא מצליח להיזכר בחלק זה של האירוע). בדיעבד, מסתבר שלהיכרות ראשונית זו בין אשתי ליפתח, ולסמיכות התאריכים בינה לבין היכרותי עם אשתי, נודעת חשיבות רבה. יפתח, בכל פעם שאני מרגיז אותו בנוכחות אשתי, פונה אליה ושואל אותה בקול שהוא בעת ובעונה אחת מלא כעס עלי ומלא רחמים כלפיה: "תגידי לי, בשביל מה התחתנת איתו?". מסתבר שנוח לו להתעלם מהעובדה שהוא יכול היה להזהיר אותה כבר בהתחלה.


Responses

  1. בהזדמנות תכתוב על תגובתך הנסערת , מספר שנים לאחר מכן, כשסיפרתי לך שהחלטתי לא לאכול בשר

  2. מה, יפתח הומו?
    וחשוב יותר: מה אכלת?

    הסיפור על ההכרות שלך ושל אשתך מצוין.

  3. רוני,
    השאלה הראשונה שאת שואלת היא שאלה שיכולתי לתת לה תשובה תלויה ברמת הוודאות שאת מחפשת. אני יודע שיפתח אמר לי שהוא הומו ואני יודע שהוא בעליהן של זוג נעליים ורודות פוגעניות. מילתו של יפתח והראיות החיצוניות שהוא הציג הספיקו לי. לא חשתי צורך מעולם בבדיקה אמפירית מעמיקה יותר.
    לצערי, השאלה הקולינרית היא שאלה שהתשובה לה ממש לא מעניינת. היינו באתר ההסעדה שבבניין שרת באוניברסיטת תל אביב. האופציות היו מקדונלדס (היום לא הייתי אוכל שם. אז יש סיכוי קלוש שכן), בר סלטים (סיכוי לא רע) ודוכן שווארמה (גם, סיכוי לא רע). בכל מקרה, לא משהו שראוי להתהדר בו.

  4. אני הומו? אתה הומו!

    אתה אכלת שווארמה ב"בשר ורצח". אני לא מבין איך אתה לא זוכר דברים כאלה.

    • אשתי זוכרת שבאותה ארוחה אכלתי במקדונלדס.

  5. רוני,
    אני מקווה שתגובתו דלעיל של הדרמה-קווין סיפקה לך את התשובות שרצית.

  6. אני דרמה-קווין? אתה דרמה-קווין!

    ודרעק.

  7. נו, כתבתי על זה פוסט ("איש אילם וגבוה ודרעק"). אתה לא מחדש פה כלום לאף אחד.

  8. […] הכרתי את מי שהפכה לאשתי. כשעסקנו בארגון חתונתנו, גילינו שאין לנו הרבה דרישות […]

  9. […] אחרי שהכרתי את גרסתו זו של השיר, הכרתי את אשתי. אשתי, כך הסתבר לי, הכירה גרסה אחרת לגמרי של השיר, זו […]

  10. איזה פוסט כיפי
    איך הגבת כשיפתח הפסיק לאכול בשר?

    • האמת, שאני לא זוכר. אני מחזיק בדעה הנחרצת שהסיבה היחידה שפרות לא נכחדו היא שהאדם מצא להן שימוש. הדעה הזו התגבשה אצלי אחרי שקראתי פעם טור של מיכאל הנדלזלץ בו הוא סקר את 38 מיני החתולים הידועים לזואולוגים, וציין ש-37 מהם מצויים בסכנת הכחדה. המין ה-38 הוא חתול הבית. קיים סיכוי לא רע שהאשמתי את יפתח שיציאתו זו לתרבות רעה תביא לשואת בהמות המאכל, או משהו מעין זה.

  11. מרתק. בעיקר העובדה ששני אירועים משמעותיים בחייו של יפתח מתקשרים אצלך ישירות לאוכל. שלך.

    • זו לא אשמתי שאחד האירועים המשמעותיים האלה באמת קשור ישירות לאוכל, ושאת השני יפתח (שיודע כמה בלתי נסבל אני יכול להיות) החליט לפתוח דווקא בדרך לארוחת הצהריים.

  12. בוודאי שלא אשמתך, או אשמה של מישהו באופן כללי. וההסבר על החתלים באמת מרתק. מתחבר לי לטרימינולוגיה של תנו לחיות לחיות (או ארגון גנרי אחר), שמתיחסת לחתולי רחוב כחתולים-הומלסים, יען כי שפה מעצבת את התודעה.

    • זו נראית לי שטות מוחלטת. חתולי רחוב אינם הומלסים, יש להם בית. הוא נמצא ברחוב. תיכף יבוא מישהו ויטען שאם יענים חיות בסוואנה, זה בגלל שהן הומלסיות. חוץ מזה, לפי מה שהבנתי, חתולי רחוב בוגרים רבים לא יקבלו בהבנה ניסיון של אנשים עם יותר מדי רצון טוב לסגור אותם בתוך בית.

  13. איכשהו מישהו הגיע אלי היום מהפוסט הזה, וקראתי אותו שוב.
    הוא באמת חביב, אבל התגובות מעלות אותו למדרגת אמנות.
    (כן, גם שלי.)

  14. […] לדעת עלי, אם אי פעם תרצו לנהל איתי משק בית משותף, הוא שאני טיפוס שאוהב להציק לאנשים שסביבו. אמנם אני לא מוכשר בזה כמו גורמים אחרים במשפחתי, אבל […]

  15. […] הלכת של הבלוג יודעים שאני ואחת שיודעת הכרנו זה את זו בחודש מרץ. מה שקוראיו של הבלוג אינם יכולים לדעת הוא שממש היום […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: