פורסם על ידי: רועי רוטמן | 29 בדצמבר 2009

הציבור מטומטם

למרות שאני גר בתל-אביב למעלה מחמש שנים, ולמרות שאני אדם שנוטה לגבש דעות מוצקות על נושאים רבים, איכשהו הפוליטיקה המקומית של תל אביב הצליחה שלא לעורר אצלי עניין רב מדי. בבחירות האחרונות לראשות העירייה ולמועצת העיר פיתחתי סימפטיה לדב חנין ו"עיר לכולנו", אבל לא לקחתי קשה את נצחונו של חולדאי (יהיה מי שיטען שמכיוון שביום הבחירות לא הייתי בארץ ולא הצבעתי, גם אין לי זכות להתלונן על תוצאות הבחירות). ההדים המקוונים של הפעילות האופוזיציונית נגד חולדאי מגיעים אלי בעיקר דרך הבלוג של שוקי גלילי, שהפעם מפנה את תשומת לבם של קוראיו לפוסט מעצבן במיוחד בבלוג של חברת מועצת העיר מטעם מרצ, תמי זנדברג.

אין לי עמדה חד משמעית ביחס לויכוח שניטש בשבועות האחרונים בעניין פורמט פרסומו של תקציב עיריית תל אביב. אני לא יודע אם די בפרסום בפורמט PDF, או שיש לפרסמו באופן שיקל על מי שמעוניין בכך לנתח אותו (היינו, בטבלאות אקסל). עם זאת, ברור לי שמכל שלל הטענות שאפשר להעלות כנגד פרסום התקציב בפורמט אקסלי, אין הרבה טענות מקוממות, דמגוגיות ואנטי דמוקרטיות כמו טענתה של זנדברג, לפיה:

…(ש)אם משהו מציק לאותו אזרח בתקופה שבין בחירות לבחירות, אם משהו מעניין אותו, אם משהו בוער בו או יש לו רעיון מצוין, הוא יכול כמובן לפנות אל נציגי הציבור שלו, להציע את רעיונותיו, מעורבותו והשתתפותו. פעמים רבות הציבור גם מתארגן, מפגין, משנה החלטות או מקבל מידע, בנושאים שחשובים לו או קרובים לליבו.

אבל, וזה אבל גדול, לא כל אזרח וגם לא כל קבוצה או ארגון מסוגל או רוצה לעקוב אחר כל החלטה והחלטה, לעמוד על המשמר בכל סעיף וסעיף.

ובהמשך:

אני בכלל לא בטוחה שיש צורך בקובץ אקסל דווקא. … הטלת כובד המשקל של הדיון על סוגיה זו משמעה הטלת אחריות מוגזמת על האזרח, אחריות שלא בטוח שהוא רוצה בה, ובוודאי שזה לא התפקיד שלו לתת לו אותה.

זנדברג צודקת. לא כל אזרח, קבוצה או ארגון מסוגל או רוצה לעקוב אחר כל החלטה והחלטה ולעמוד על המשמר בכל סעיף וסעיף. אולם, פה ושם מגיעים אותם אזרחים, קבוצות וארגונים שדווקא כן רוצים לעקוב אחר החלטות בעניין מסויים, ולעמוד על המשמר בכל אחד ואחד מסעיפיהן. הויכוח על פורמט פרסום התקציב לא היה מתעורר, הרי, לולא היתה באה קבוצת אזרחים ומודיעה כי היא רוצה לעמוד על המשמר כאן. אותה קבוצה מבקשת שיספקו לה כלים שיקלו עליה את העניין, זה הכל. אפשר להתווכח על השאלה האם הרשות צריכה לטרוח על מתן הכלים האלה או שמא די בפרסום התקציב במתכונת שבה פורסם, ושפעילי "עיר לכולנו" ישברו את הראש, אבל אסור לבוא למי שמבקש את הכלים האלה ואומר שהוא רוצה אותם ולהשיב לו "אתה לא באמת יודע מה אתה רוצה. תאמין לי. בשביל זה אני פה: לא רק כדי לדעת מה טוב בשבילך, אלא גם כדי לדעת מה אתה רוצה".

נראה שבכל ההתלהבות של זנדברג מכך שישראל היא דמוקרטיה ייצוגית, היא שכחה שעניין הנציגות הוא רק חלק אחד מהסיפור. לנבחרי הציבור לא ניתן carte blanche לעשות ככל העולה על רוחם במהלך הקדנציה שלהם. בצורה פשטנית ביותר, דמוקרטיה ייצוגית היא שיטה שבה האזרחים בוחרים נציגים שינהלו את ענייני השלטון עבורו לפרק זמן קצוב מראש. בסיומו של פרק הזמן הזה, האזרחים אמורים לבחור מחדש את נציגיהם, ובעולם אידיאלי – לעשות זאת על סמך פעולותיהם של אותם נציגים מאז נבחרו. להגיד לציבור "אתם לא באמת רוצים כלים נוחים לפקח עלי" זו פרשנות יצירתית מאוד של המונח דמוקרטיה ייצוגית, שמתעלמת לחלוטין מהעובדה שאחת המלים שמרכיבות את המונח הזה היא "דמוקרטיה".


Responses

  1. אתה צודק בתיאוריה וטועה בפרקטיקה.

    נדמה לי שאם הקצף יוצא על זנדברג בגלל שאין לה רקע מקיף ואידאולוגיה ברורה בנושא שיטות ממשל, אז צריך להחיל את אותה הביקורת כלפי 80% מהפוליטיקאים ברמה הלאומית ו99% מהם ברמה המקומית.
    בסופו של דבר בישראל זו כן דמוקרטיה יצוגית והנבנחרים, נבחרים בשביל ליצג נאמנה את הבוחרים שלהם, מבלי שהבוחרים יצטרכו להטריד את עצמם בכל נושא שולי כל יום. מסביב לזה הרי נערכים כל מסעי הבחירות, אחרת הן היו מיותרות.

    יתר על כן, זה אירוני שמי שטוען נגד זנדברג אלו אנשים שהצביעו בעד מועמד שלא מסתיר לרגע שהאידאולוגיה/פילוסופיה שלו בעניני ממשל היא שהמדינה יודעת יותר טוב מהאזרחים מה טוב להם.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: