חתולים ממאדים, כלבים מ"אטרף"

לאחרונה, כמו שסיפרתי לכם, אשתי ואני עברנו לדירה חדשה, כמטווחי יריקה מהמולת השיפוצים בצפון רחוב אבן גבירול (בהנחה שהיורק הוא כדורגלן). דירתנו החדשה הגיעה מרוהטת חלקית: יש בה ארונות מטבח, ארון קיר בחדר השינה שלנו ועוד ארון בגדים מתפרק בחדר השינה הנוסף. כמו כן, הדירה מגיעה עם חתול.

כבר בערב הראשון שלנו בדירה, נתקלנו בחתול אפור רובץ על אדן חלון חדר השינה, ומפעם לפעם נועץ בנו מבט אדנותי מבעד לשמשה. למחרת, בעודי יושב במרפסתנו החדשה ושותה קפה, עברה גברת לא מוכרת לי בחצר הבניין, וקשרה עמי שיחה. בשיחה התברר שהיא הדיירת ששכרה את  הדירה לפנינו, ושהחתול האפור הזה אימץ לעצמו את אדן חלון חדר השינה והתרגל לקבל ממנה פינוקים רבים. היא ביקשה ממני שנתייחס אליו יפה, וחזרה לעיסוקיה (שהיו, לתדהמתי, פיזור מזון לחתולים ברחבי החצר).

לפני כמה ימים נכנסתי לחדר השינה, ומצאתי את החתול על אדן החלון. כניסתי, כך נראה, העירה אותו משינה. ניגשתי אל החלון ונקשתי עליו, מתוך מחשבה שזה יגרום לו להסתלק. החתול נעץ בי מבט שהצליח להיות, בו-זמנית, גם מסוקרן וגם משועמם. נקשתי על החלון שוב. החתול המשיך להסתכל עלי. המשכתי לנקוש על החלון במהירות וברצף. החתול נרדם.

עוד דבר שקוראיו חדי העין ובעלי הזכרון של הבלוג עשויים להיזכר בו כעת הוא שיש לי כלב, אף הוא חד עין מאין כמותו. לאור התנהגותו של החתול, נזכרתי גם אני שיש לי כלב וקראתי לו על מנת שיסלק בנביחותיו את החתול. הכלב הגיע לחדר, התיישב מתחת לחלון, נעץ בחתול מבט והחל לכשכש במרץ בזנבו.

אני שוקל לפתוח לכלב כרטיס ב"אטרף".

כלב חד עין