פורסם על ידי: רועי רוטמן | 19 בפברואר 2010

זרעי קיץ

ביוני 1995 סיימתי את כיתה י"א. תאריך הגיוס הצפוי שלי היה בחודש יולי 1996, ובהיותי הבן הבכור, הייתי צפוי להיות הראשון שעוזב את הבית. מסיבה זו ראו הורי את החופש הגדול של שנת 1995 כהזדמנות אחרונה לטיול משפחתי בהרכב מלא. מסיבות שונות נבחרה שוויץ להיות יעד הטיול, והתכנית כללה הן טיולים רגליים בהרים והן טיולים ממונעים ברכב ששכרנו.

הנסיעות הארוכות במכונית השכורה הכריחו את כולנו למצוא דרכים להעסיק את עצמנו בלי להביא ליותר מדי ריבים משפחתיים. אחת הדרכים היתה משחקי "ארץ עיר" ארוכים, בהם הסתפקנו במתן תשובות בעל פה ולפי תור, וויתרנו על כתיבת התשובות ורישום ניקוד. שיטת משחק זו גרמה לכך שמי שתורו להשיב היה אחרון בסבב מסוים עלול היה למצוא עצמו תקוע. כך, באחד האמשים, מצאתי עצמי מחפש לשווא שם של ילדה שיתחיל באות יו"ד. אחי ואחותי ראו את המבט החלול בעיני ואת אובדן העשתונות שהחל להשתלט עלי, ופעלו כמו שכל אחד אחר היה פועל במקומם: הם החלו בספירה לאחור של עשר שניות שבמהלכן היה עלי לספק תשובה, ולא – אפסיד בסיבוב זה. בשניה האחרונה קראתי מתוך יאוש: "יש לי! יהונתנה!". הסופרים לאחור השתתקו בתדהמה. אחותי התעשתה ראשונה וצעקה: "זה לא נחשב! אין שם כזה!". אני השבתי שאם יש "מיכאלה" ו"דניאלה", יש גם "יהונתנה". אחותי לא הרפתה, וביקשה ממני לתת דוגמא אחת למישהי שמתהדרת בשם זה. בלי לחשוב פעמיים אמרתי "לילדה שלי יקראו יהונתנה". התשובה אמנם הניחה את דעתה של אחותי, אולם המחיר היה כבד: מאז ועד היום מזכירה אחותי בכל הזדמנות את התחייבותי זו, למגינת ליבה הרבה של אשתי.

-=-

עוד דרך להפיג את שעמום הנסיעות באותו טיול זכור לטוב היתה באמצעות קלטות מוזיקה שהבאנו איתנו מהארץ. הקלטת שזכתה לפופולריות הרבה ביותר בטיול היתה  "העיקר זה הרומנטיקה", מופע המחווה המוצלח שנערך לכבודו של יוני רכטר בפסטיבל ישראל ב-1991. אחד השירים במופע אינו מנותק מסיפורה של יהונתנה, ואף הפך לרלוונטי במיוחד לאחרונה.

-=-

אחותי, אגב, הפגינה גדלות נפש והסכימה לאחרונה למחול על חובי לה.


Responses

  1. רועי! מזל טוב וטפוטפוטפו!!!

  2. אתה יצאת בזול – יש אנשים שבאמת מתעללים בילדים שלהם כמו אוהד בית"ר ירושלים שקרא לבתו מלמיליאנה.

  3. בני,
    ומכאן, הדרך ל"עצמאותה" של הגששים קצרה מאוד.

    רוני,
    תודה רבה. מסתבר שהפילאטיס אינו חזות הכל.

  4. הסיפור עם יהונתנה מזכיר לי את הכתבה שחוזרת פעם בשנה לפחות באחד ממוספי החג הגדולים, על השמות המוזרים שקוראים לילדים היום (נדמה לי שראיתי כתבה כזאת גם אתמול בוויינט או משהו כזה). איכשהו תמיד מופיע בכתבה הזאת מישהו שמכיר אישית מישהו שפגש פעם פנים אל פנים את "אוחזת ענף עץ השקד".
    ולגבי הפוסט על הכלב – אני חושב שכבר יש לו כרטיס באטרף.

  5. הר מ.,

    קודם כל, ברוך בואך.

    שנית, אני לא בטוח אם לכלב יש כרטיס ב"אטרף" או מניות ב"אטרף".

  6. ימימה, יפה, יוספה.
    לקח לי בערך עשר שניות.
    אל תשחק נגדי 'ארץ עיר ' אלא אם השתפרת מאד מאז.

  7. חכם בלילה. נראה אותך עושה את זה אחרי 4 שעות של משחק, כאשר הציפייה החברתית היא שלא תחזור על דברים שנאמרו בעבר (כמובן, זה לא חוק אלא רק ציפיה. יש באמת מעט מאוד מדינות בו"ו).

  8. […] שהתקיימה לכבודו של יוני רכטר לפני כמעט 20 שנה כבר כתבתי בעבר. ברשותכם, ארצה לחזור אל ההופעה הזו […]

  9. ערב אחד, אי שם אחרי כמה חודשים בהודו, הכרזנו כמה חבר'ה על "ארץ-עיר-אות-אחרונה".[1] זה הרבה יותר קשה ממה שזה נשמע, במיוחד לאלה מאיתנו שכבר מכירים בעל פה 22 אפשרויות לכל קטיגוריה (כולל חיות בו' שהן לא וירוס).

    [1] כלומר: אאאאאאאאאאא-לף…..סטופ. הא. גרמניה, חדרה, אריה, קידה, וכו'.

    • חיות בו"ו שהן לא וירוס? יש, אם יסולח לי על משחק המלים הלא מוצלח, חיה כזאת?
      ואין ספק שווריאציות כאלה על "ארץ-עיר" הן מוצלחות מאוד. לפני כמה זמן הוצגתי בפני "ארץ-עיר-אות-שניה", וזה שרף לי את המוח.

  10. ורדית (שזה סוג של ציפור), וומבט, ו-וולבי (שתיהן חיות כיס אוסטרלית).
    (כן, תמיד הייתי טובה בארץ עיר)


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: