פורסם על ידי: רועי רוטמן | 25 בפברואר 2010

משרתי ציבור

פעם בכמה זמן אני מזכיר לכם, קוראיי הנאמנים, שאני עורכדין. הפוסט הזה הוא עוד תזכורת לכך. יהיו בו מעט מונחים מקצועיים, אבל אני סמוך ובטוח שאין בכך כדי לפגום בהנאה (כמובן, אין באמור לעיל כדי להבטיח הנאה והנהלת הבלוג לא תשא באחריות בגין כל אי-הנאה שאולי תגרם למי מהקוראים).

-=-

במסגרת עיסוקיי המקצועיים, אני נאלץ להתכתש פה ושם עם ועדות מקומיות לתכנון ולבניה. לאחרונה פתחתי בהליך נגד ועדה מקומית, לא משנה מאיזו עדה. את המסמכים הרלוונטיים להליך דאגתי להעביר, במספר רב מאוד של עותקים, לוועדת הערר שבפניה מתקיים ההליך. ועדת הערר היא שאמורה להעביר עותק מהמסמכים האלה לוועדה המקומית. מספר ימים לאחר ששלחתי את החומר, קיבלתי את שיחת הטלפון הבאה, ממזכירות הוועדה המקומית.

מזכירה: "שלום, אתה טיפלת בהגשת הערר נגד העירייה?"

רועי: "כן."

מזכירה: "אז ועדת הערר העבירה אלינו שני עותקים של הערר, ורק אחד מהם כרוך בספירלה."

רועי: "אוקיי."

מזכירה: "עכשיו, עותק אחד אנחנו נותנים למהנדס שלנו ואחד אנחנו מעבירים ליועצת המשפטית."

רועי: "טוב."

מזכירה: "ואנחנו לא יכולים לתת להם עותק לא כרוך. אז אנחנו צריכים שתעבירו לנו עוד עותק כרוך בספירלה."

רועי: "ואת לא יכולה לכרוך את העותק הלא כרוך שקיבלתם?"

מזכירה: "לא. אני לא עושה כריכות."

רועי:  "מה זאת אומרת? אין לכם מכונת כריכה?"

מזכירה: "יש. אבל אני פשוט לא עושה כריכות."

רועי: "יפה באמת. ואת יודעת שזה ערר עם מפות צבעוניות גדולות, ושזה עסק יקר מאוד להכין עוד עותק?"

מזכירה: "כן, זו הסיבה שאני מבקשת את זה ממך."

רועי: "אה. אז שיהיה לך יום נעים."

-=-

אזחרים מודאגים שרוצים לדעת האם הם משלמים, במקרה, את משכורתה של עובדת הציבור הזו יכולים לפנות אלי באימייל.


Responses

  1. לא הייתי מתפלא אם מדובר בועדה המקומית לתכנון ובניה "שרונים", שבכל פעם שניזקקתי לשרותיהם, קיבלתי שירות מחפיר תוך הפגנת ראש קטן ועצלות יוצאי דופן.

  2. אני כמובן מנוע מלנקוב כאן בשמה המפורש של הועדה. אבל הקוראים מוזמנים להמשיך ולנחש. מי שינחש נכונה, יקבל במייל (אם ימסור כזה) תמונה חגיגית של העומד בראשה של הוועדה. יש לכם שבוע. בהצלחה.

  3. כל הכבוד לפקידה שחוסכת כספי ציבור

  4. לרגע חשבתי שיהיה כאן פוסט ששואל את השאלות הקשות באמת,
    כמו "באיזה זכות מישהו אומר לי כמה חדרים אני אבנה בדירה שלי, או כמה מטר אני אבנה את המרפסת שלי".
    משהו נחרץ כמו: האם לא היה עדיף להפנות את הכסף שלנו לטובת יצירה של משהו טוב עם העולם הזה, כמו תרומה לחלשים או השקעה בחינוך, מאשר לשלם לפקידה של ועדה שמשחקת בחיים של אנשים וברכוש שלהם כאילו הוא היה שלהם.

    לא. הספירלות הן שמפריעות לך. נו שוין.

  5. רגע, אולי תשים תמונה – וננחש?….

  6. דניאל,
    כן, השאלה מדוע יש רגולציה על תכנון ובניה היא באמת שאלה קשה. כמו גם השאלה מדוע יש רגולציה על חינוך. או השאלה באיזו זכות מישהו אומר לך כמה מהר אתה יכול לנסוע עם המכונית שלך, או איפה אתה יכול להחנות אותה.
    ולא, לא הספירלות הן שמפריעות לי. ומכיוון שמיכאל ז. הבין יפה מאוד מה מפריע לי, אני אניח שהבעיה אינה באופן שבו ניסחתי את טענותיי.

    מירי,
    המזכירה הזו לא באמת חוסכת כספי ציבור. היא מגלגלת את העלויות של תפעול המשרדים של הועדה המקומית מתקציבה של הועדה המקומית חזרה אל האזרח. לועדה המקומית יש תקציב שבאמצעותו היא אמורה להפעיל את משרדיה. כשם שהיא לא שולחת לאזרח שנזקק לשירותיה חשבון על החשמל שהיא צרכה בזמן שטיפלה בענייניו, כך היא לא אמורה לשלוח אלי דרישה לעמוד ולצלם לה עותקים כבקשתה ממסמכים שנשלחו אליה. במקרה הספציפי שלי, אגב, אני מייצג לקוח שבהחלט יכול לעמוד בעלות של הכנת העותק הנוסף (כמה מאות שקלים). אבל יש די והותר אנשים שיהיה להם קשה לעשות את זה.

  7. תסלח לי, כן? אם הייתי משלמת לעורך דין כדי שייצג אותי מול ועדות למיניהן, הייתי מצפה שהוא יגיש את החומר מאורגן ומסודר ולא תפזורת של דפים, בציפייה שהפקידה (שמן הסתם יש לה מטלות אחרות) תתנדב לארגן את החומר עבורו.

  8. כשאני נוהג מהר באוטו שלי, אני מאיים על החיים שלך.
    לגבי איסורי חניה – אלה נועדו בעיקר להעשיר את קופת העירייה על דוח'ות חניה. לא סתם העיריה עושה כל מה שהיא יכולה כדי לצמצם את שטחי החנייה הפנויים.

    רגולציה על חינוך היא פסולה ומיותרת. לא סתם מערכת החינוך בקרשים. אין זה מתפקידם של פוליטיקאים לחנך את הילדים שלי. להורה יש אינטרס ברור בהצלחת ילדיו. לפוליטיקאי יש בעיקר אינטרס להבחר לקנדציה נוספת.

  9. מירי, את עובדת במשרד שלי? מאיפה המידע המדוייק הזה על האופן שבו אני מגיש חומר? משום מה, את מניחה ש"לא כרוך בספירלה" משמעו "אוסף של דפים בתפזורת". אני בטוח שאפשר לחשוב על לפחות עוד דרך אחת להעביר חומר, גם בלי לכרוך אותו (רמז: "שדכן סיכות"). ואני בטוח שאת, כאשת העולם הגדול, מתמצאת היטב בשאלות הרות גורל כמו "כמה עותקים חייב עורכדין לארגן לוועדה המקומית במקרים כאלה". התשובה, שאת בוודאי יודעת אותה, היא "אחד". וראי זה פלא: עותק אחד, כרוך בספירלה, מסומן בדגלונים ומחובר למן פס כזה להקלה התיוק בקלסר אכן נשלח. הוועדה פשוט רוצה עוד כאלה. כמו שאני מסתפק בעותק אחד מכתבי טענות שנשלחים אלי ודואג בעצמי לעשות עותקים נוספים אם צריך (ובד"כ צריך), כך יכולה לעשות גם הוועדה המקומית.

  10. וכמובן שגם שכחתי שאלולא הייתה לנו במדינה רגולציה על כל תחום חיים שלנו, לא היה מספיק עבודה לעורכי דין שכמותך, (ופקידים שכמוה).
    לא סתם מדינת ישראל מובילה את העולם עם כמות עורכי הדין הכי גבוהה לנפש.

  11. מתנצלת. אני מניחה שהאיבה נובעת מכך שאני לא כל כך מחבבת עורכי דין.

  12. דניאל – בלי שאפרט עמדתי ביחס לרגולציה וחשיבותה (רמז: היא הפוכה משלך), אציין שבאופן מעניין מספר עורכי הדין בישראל החל להאמיר כאשר הוסרה הרגולציה בתחום ונפתחו המכללות הפרטיות למשפטים. ההשלכה המיידית של העניין היא הצפת המדינה בעורכי הדין וירידת הרמה הנדרשת מהמקצוע באופן שמאפשר לרועי – ואפילו לי – לשמש כעורכי דין.

  13. דניאל,
    אתה באמת נגד רגולציה בחינוך? כלומר – אתה נגד מבחני בגרות, למשל? מצידך, שאנשים לא ילמדו קרוא וכתוב, לשון, מתמטיקה, אנגלית, תנ"ך, ספרות והיסטוריה (כולם מקצועות שהמדינה מכתיבה את הנחלתם במידה כזו או אחרת)? אם התשובה חיובית, נדמה לי שהפערים בין עמדותינו גדולים מכדי שנוכל לנהל עליהם דיון אמיתי.

    ואתה באמת חושב שהגבלות על מקום חניה הן רק דרך להעשיר את קופת העירייה? מה עם הגבלות שנועדו לנוחותם ובטיחותם של העוברים והשבים, כמו איסור חניה בסמוך לצומת, איסור חניה על מעברי חצייה או איסור חניה במקום השמור לכלי רכבו של נכה? אמנם שתי הדוגמאות הראשונות הן בעיקר בטיחותיות, אבל הדוגמא השלישית היא של עניין חברתי, והיא מתקשרת יפה מאוד לחשיבות הרגולציה על התכנון והבניה.

    זה נכון שבדרך כלל, השאלה אם אני אבנה בית של 150 מ"ר או של 100 מ"ר אינה מסכנת את חייהם ואת שלומם של אחרים (אגב, לרשויות לא כל כך אכפת לכמה חללים אני אחלק את את ה-100 או 150 מ"ר האלה). אבל היא משפיעה עליהם בדרכים אחרות. המשמעות הראשונית והמיידית היא של כמות האוכלוסיה שתוכל להתגורר בשטח נתון. אם אתה מאפשר הרבה מאוד דירות קטנות מדי, אתה מגדיל מאוד את הצפיפות ומשלם על זה מחיר תשתיתי: עומסי תחבורה וחניה, תשתיות מים וביוב שלא עומדות בנטל וכו'. שכונות כאלה מועדות להפוך לסלאמס. מצד שני, אם אתה מאפשר מעט דירות גדולות מדי, אתה יוצר שיכוני יוקרה שהרוב המכריע של האוכלוסיה לא מסוגל להרשות לעצמו להתגורר בהם.
    דעתי, כמי שעוסק בתחום התכנון והבניה, היא שרגולציה תכנונית ורישויית היא כלי חשוב מאין כמותו דווקא למי ששאלות חברתיות מעניינות אותו (ומתגובותיך עולה ששאלות כאלה מעניינות אותך).

    מירי,
    ההתנצלות מתקבלת. זה מאוד לגיטימי לא לחבב אותנו (תשאלי את יפתח שמגיב פה). תגובתי (שהיתה חריפה קצת, אני מודה) נבעה בעיקר מזה שאני תופש את עצמי כמי שלא נופל לשטאנץ העורכדיני הרגיל ומההנחה שכולם רואים אותי כמו שאני רואה את עצמי. אני מקווה שאין טינה, משני הצדדים.

  14. לרועי – ברור שאין טינה, הרשימות האחרות שלך אחלה פלוס. נסיבות מקלות: יש לי אח עורך דין+שתי גיסות עורכות דין, כך שאני מניחה שפחות או יותר כבר השגתי חיסון טבעי. חוץ מזה אם כולם יסכימו אתך, איך יהיה לך רייטינג? בלי התלהמות אין רייטינג.

    ליפתח – מהן לדעתך ההשלכות החברתיות לטווח הרחוק הנובעות מהמינון העולה של פלח עורכי הדין באוכלוסייה? כי אותי זה קצת מדאיג. בחברה קיצרת רוח כמו שלנו, ובהנחה שכדור הארץ ממשיך להתחמם, נוכחות מסיבית של עורכי דין עלולה לעודד החרפה של סכסוכים (ראה מקרה א' ברקוביץ' נגד א' אוחנה, למשל)

  15. מירי – קטונתי מלנתח את ההשלכות מרחיקות הלכת של העלייה בשיעור עורכי הדין באוכלוסייה. אזמין חבר (עורך דין בעוונותיו) שקרא פעם מאמר שדן בעניין הזה.
    אומר שבעיקרון המקצוע של עריכת דין הוא לא מקצוע יצרני, וכמו שדניאל אומר, אם יש יותר מדי עורכי דין אז אולי יש יותר מדי הידיינויות שמעכבות פעולות יצרניות. מצד שני ישנה טענה שבניגוד לתחושה יש הידיינויות חסר, דהיינו ישנם אנשים שאינם יודעים להלין על הפגיעה בהם, ויתכן שדווקא זמינות גבוהה יותר של עורכי דין תיתן להם פתחון פה.
    יש בעיה אחרת, שהיא לא בהכרח פונקציה של מספר עורכי הדין, היא משפטיזציית יתר של כל מיני תחומים. כדבר שבשגרה אני עד ללקוחות שמתקשרים לעורך הדין כדי שיחווה דעה על עניינים עסקיים-כספיים שאין ביניהם למשפט דבר וחצי דבר. אולי זה נובע מכך שאנשים מעדיפים לחלוק את האחריות שלהם עם אחרים.
    אני חושב שמה שמרתיע את לשכת עורכי הדין הוא שהצפה של המקצוע תביא לתחרות שבסופה שיעור שכר הטרחה שעורכי דין גובים יירד. הטענה (שממש לא חייבים לקבל אותה. בעיני היא בעייתית) היא שאם שכר הטרחה שעורך דין גובה הוא נמוך במיוחד אזי לא יהיה בידו להשקיע בכל תיק ותיק את הנדרש, והלקוחות ייצאו מופסדים כי הם יקבלו שירותים משפטיים ירודים יותר.
    בנוגע לירידה ברמה, אני אישית סבור שהרבה יותר פשוט לנהל תיק מול עורך דין חכם (גם אם לכאורה אני אמור להעדיף עורך דין טמבל). תיק שמנוהל על ידי אנשים חכמים יהיה תיק בו עמדות הצדדים ברורות ויהיה אפשר לברר אותו כמו שצריך. לעומת זאת, כאשר תיק מנוהל על ידי אידיוטים, צריך להשקיע המון משאבים רק כדי להבין מה הם רוצים.

  16. תודה יפתח. מעניין.

  17. […] לדירתנו הקודמת, לפני למעלה מארבע וחצי שנים, לא זכרנו מה הפרוצדורות שיש למלא. אז נכנסו לאתר האינטרנט של משרד הפנים, והגענו לעמוד […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: