פורסם על ידי: רועי רוטמן | 6 באפריל 2010

ניחוחות של נעורים

צה"ל, מסיבות השמורות עמו, החליט לפני כ-15 שנה שאני טיפוס שיש לו יכולת לקלוט שפה חדשה יחסית מהר. לתובנה הזו שאליה הגיעו גורמי האיתור השונים היתה השלכה כבירה על חיי. על אף שאני סטרייט, צה"ל רצה שאשרת בחיל המודיעין (על פי פרסומים זרים יש לצה"ל דבר כזה) ובתפקיד שמקורות זרים טוענים שיש צורך לדעת ערבית ברמה כזו או אחרת על מנת לבצעו בהצלחה. מכיוון שאני לא ידעתי ערבית, צה"ל שלח אותי ללמוד ערבית. העברתי שנת לימודים בפנימיה בסמינר בגבעת חביבה. שם למדתי, יחד עם עוד כ-30-40 חברים, ערבית משלב זיהוי האותיות וידיעת קרוא וכתוב ועד לרמת בגרות של חמש יחידות לימוד. השנה הזו היתה, כנראה, התקופה המעצבת ביותר של חיי הבוגרים והשפיעה עמוקות על מהלך חיי, על תחומי העניין שלי ועל האיש שגדלתי להיות. ומכיוון שאפשר להגיד דברים דומים גם על ישיבה בכלא בגיל צעיר, אמהר להוסיף שהשנה הזו היתה שנה מהנה בצורה יוצאת דופן, שכל-כולה מלאת השפעות חיוביות (וכן, אני יודע שאפשר להתחכם ולהגיד את אותו דבר גם על ישיבה בכלא).

-=-

אחד הפולנים המובהקים

כמו שכתבתי, הלימודים בגבעת חביבה היו במתכונת של פנימיה. היינו מגיעים ביום ראשון בצהריים, לומדים עד יום חמישי בבוקר, נבחנים על חומר הלימודים של אותו שבוע (ולפעמים גם של השבוע לשפניו) ונוסעים בצהרי יום חמישי חזרה הביתה. בין לבין אכלנו בחדר האוכל של הסמינר וישנו, זוגות-זוגות, בחדרים שהוקצו לנו. שותפי לחדר היה חיים. חיים היה בחור, ובכן, צבעוני. מבחינת הפיגמנטים, הוא היה אחד הפולנים המובהקים שפגשתי. התנהגותית, ואני מצטער שאין דרך לעדן את זה, הוא היה ערס. למרות זאת, הפכנו לחברים טובים מאוד (עד אשר, למרבה הצער, התנתק הקשר בינינו). למרות קולניותו וערסיותו, חיים היה (ואני מקווה שעודנו) אדם חכם עם טעם עשיר ומעניין במוזיקה, בספרות, בקולנוע ועם יכולת נדירה להדביק כינויים לסובבים אותו.

באחד מערבי השבוע השני של לימודינו בגבעה (אחרי שישנתי אצלה שנה, אני יכול לדבר עליה בשמה הפרטי), התארגן משחק כדורסל ספונטאני. חיים, שהתהלך אז בעזרת קביים (שריד לתאונת דרכים קשה שעבר כמה חודשים קודם לכן), לא הגיע לשחק איתנו. לכן, הוא לא ממש היה מוכן לכניסתי אל החדר, כשעתיים אחרי שיצאתי ממנו, מיוזע כמו שרק נער בן 18 וחצי יכול להיות מיוזע אחרי שעתיים של משחק כדורסל. מכיוון שהייתי מודע, פחות או יותר, לאתגרים הארומטיים שאני מציב בפני הסובבים אותי, ובייחוד בחדר סגור ולא מאוד גדול, החלטתי למהר ולהתקלח. לצורך העניין היה עלי, כמובן, לחלוץ את נעליי. בשל טעות בשיקול הדעת, עשיתי זאת בתוך החדר. חיים הרים ראשו מהספר שקרא במיטה ונזף בי: "תעיף את זה החוצה, זה מסריח". מכיוון שהיה הרבה טעם בבקשתו, העפתי את הנעלים החוצה, אל חדר המקלחות והשירותים ששירת את הקומה בה גרנו (ומכיוון שחדרנו היה היחיד בקומה שהיה מאוכלס, שירת למעשה רק אותנו). הלכתי להתקלח, החלפתי בגדים וחזרתי שמח וטוב לב לחדר והשארתי את הסיפור מאחורי. כחצי שעה לאחר מכן, חיים החליט שהוא רוצה להשתין. הוא יצא מהחדר וחזר כרוח סערה אחרי כשלושים שניות, כשהוא לא יודע אם לזעום או לצחוק: "תגיד לי! מה זה הסירחון הזה מהנעליים שלך?! אתה יודע מה?! מעכשיו נקרא לך 'גרב'!!". אמר ועשה.

-=-

את כל זה אני מספר לכם בגלל שהשבוע מלאו 16 שנה למותו של קורט קוביין, שעימו היה לחיים ולי קשר מיוחד מאוד. ההשכמות לשיעורי הבוקר בגבעה היו קשות לנו מאוד, ועל מנת שנצליח לצאת מהמיטה, דאגנו מדי לילה שמערכת הסטריאו שחיים הביא אל החדר תשכים אותנו למחרת בשעה היעודה כשהיא מנגנת, בווליום ספק-חוקי ובוודאי שלא בריא, את השיר הבא.

Vodpod videos no longer available.

Responses

  1. בתיכון רכשתי את דיסק מופע האנפלאגד של נירוואנה, דיסק מוצלח לכל הדעות. מספר שנים לאחר מכן חבר איבד לי אותו אבל זה כבר סיפור אחר. בכל אופן החוברת שצורפה לדיסק הייתה עשוייה מנייר כנראה מאיכות נחותה במיוחד, בעלת ניחוח תוקפני ולא נעים. במהלך הזמן נתקלתי בדיסקים נוספים שהחוברות שלהם התאפיינו באותו ניחוח. שהחזקתי בידיי דיסק כזה לא יכולתי שלא לחשוב על כך שהדיסק smells like Nirvana.

  2. החבר הזה שאיבד לך את הדיסק, שמו מתחיל באות א'?

  3. זה אורי. אין לי בעיה להגיד את שמו. הוא יודע את זה ומצפונו נקי. ייאמר שאני איבדתי לו את "כל החיים לפניו" אבל זה פחות נורא כי היו לו שני עותקים.

  4. מה? למדת בגבעת חביבה? זה קרוב מאוד לקיבוץ שלי. השבוע מלאו 16 שנה למותו של קורט קוביין

  5. איתמר, תודה על תיקון הטעות המביכה. עדכנתי את רשומותיי בהתאם.
    מאיזה קיבוץ אתה? אני מקווה שלא ממענית. יש להם שם איזה מפעל, אלוהים יודעת למה, שכל ערב, בסביבות השעה חמש, הדיף צחנה עזה של ביצים סרוחות לכיוון הגבעה. הצחנה הזו גרמה לנו להצמיד, לכל דבר מסריח בצורה יוצאת דופן, את התיאור "צחנת-מענית".
    מעניין איזה עוד זכרונות ארומטיים יעלו.

  6. מצחיק – אני מקיבוץ המעפיל, הקיבוץ שבו הוקמה שלישיית המעפיל, עם הסולנית עירית סנדנר. הריח ממפעל גלעם הוא אכן קשה מנשוא

  7. […] נפלאותיה של השנה שהעברתי בגבעת חביבה כבר סיפרתי בעבר. אחד הדברים שקרו במהלך השנה הזו הוא שהכרתי את ה-Red Hot Chili […]

  8. לאחרונה, יצאתי לי מביהמ"ש אשר בת"א לאחר דיון סוער ושמתי פעמיי לכיוון בית אמות המשפט שם מצוי משרד עורכי הדין בו אני עובד.
    בעוד אני פוסע לי לאיטי טרוד במחשבותיי, חלף על פני רוכב אופניים לבוש חליפה, שלמראה צלליתו התמירה צפה לה אל פני המודע שלי, בשקט ומבלי שאשים לב, מילה אחת ויחידה: "גרב".
    מספר ימים לאחר מכן, חיפוש קצרצר בגוגל והנה אני כותב כאן בבלוג…

    גרב יקר- כיף לראות שהכל בסדר אתך!

    וכפי שאמרה פעם אשה חכמה ומשופמת להפליא: "….שהוא היה סכיזופרנית !! …"

    • יא-אללה. מי היה מאמין, שמכל האנשים שאני כמעט אדרוס עם האופניים, דווקא אתה תהיה זה שלא דואג שאני אעצור🙂
      כתבתי בגוף הפוסט שאני סטרייט, ולכן אני מרגיש לגמרי בטוח בעצמי כשאני אומר שאחזה בי התרגשות כשראיתי את התגובה. נאלצתי לנשום כמה נשימות עמוקות, עד שהגעתי שוב למצב של נינוחא.

  9. אתה יודע, כמו הרבה מאוד אנשים, גם אצלי קרו המון דברים בחמש עשרה השנה האחרונות .
    יחד עם זאת, זה קטע די מדהים שחרף העובדה שחלפו להן שנים כה רבות ועל אף שבין החוויות הרבות שהצטברו בפרק הזמן הזה ניטשת מלחמת חורמה על מקום פנוי בחלקת הזכרון שנותרה פעילה, עדיין צרובה היטב בזכרוני הצחנה שעלתה מהנעליים שלך באותו ערב "מר ונמהר" בו שבת ממשחק הכדורסל לחדר שבו גרנו.
    אני ממש יכול לראות בעיניי רוחי את הרגע שבו נכנסתי לחדר המקלחות, נתקלתי בחומת הריח האימתנית וחשבתי לעצמי: "וואו- אני פתאום יודע איזה ריח היה לשואת הארמנים!"
    מסתבר שאכן יש חוויות שלא עוזבות אותך.
    אגב, ברפרוף על הפוסטים השונים ראיתי שאתה חוזר וטוען מס' פעמים שאתה סטרייט ונדמה שמתאים בשלב זה לצטט את איניגו מונטויה שאמר:
    "you keep saying this word. i dont think it meens, what you think it meens"
    .."ואיך שאני אומרת, שככה אני אומרת".

  10. […] את הגבעה. קבוצת החברים הקטנה שלי מנתה, מלבדי, את חיים (שעליו כבר שמעתם), את אודי (שגם אותו כבר הזכרתי), את מאיה ואת אלון […]

  11. […] של הקורס, הזכירו לנו המדריכים השכם והערב שאנחנו אותרנו בקפידה רבה בידי מערך האיתור היעיל של צה"ל ושל חיל המודיעין, ושאנחנו מתי מעט מובחרים, […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: