פורסם על ידי: רועי רוטמן | 12 במאי 2010

הנסיך

לפעמים, מה שתופס אותי במוזיקה זה דברים קטנים. לא הקטע כולו, אלא איזה פרט אחד בו, כמה שניות שבגללן היצירה נחרתת כולה בלבי.

לפני כמה שנים מישהו שאל אותי מהם חמשת אלבומי הג'אז שהייתי לוקח איתי לאי בודד. לא אגלה לכם עכשיו את התשובה המלאה שנתתי (כי היא תככב במדור הזה לפחות עוד פעמיים), אבל אגיד שאלבומו המשובח של מיילס דייויס, Someday My Prince Will Come", הופיע בה. ההסבר שנתתי להכנסתו של האלבום הזה לרשימה (ולא אלבומים שנחשבים לחשובים יותר בדיסקוגרפיה של דייויס) היה שהסולו של ג'ון קולטריין בקטע הנושא את שם האלבום, וליתר דיוק השניות הראשונות של הסולו הזה, שוות בעיני את הענקת המקום ברשימה המצומצמת הזו לאלבום כולו. יש באופן שבו קולטריין מתחיל את הסולו שלו, בערך בדקה 5:50 של הקטע, משהו שבעיני מייצג את עולם הג'אז כולו. מעין קריאה נואשת של לב קרוע, שאיכשהו אופטימיות ועצב מהולות בה בו זמנית. וכמובן הוירטואוזיות האדירה והנדירה של קולטריין.


Responses

  1. קולטריין ודייוויס הם ללא ספק האנשים לקחת איתך לאי בודד. כל כך הרבה רבדים, כל כך הרבה דברים חדשים לגלות בכל האזנה. לא חושב שהייתי לוקח דווקא את הדיסק הזה, אבל זה כבר עניין אישי.

  2. […] This post was mentioned on Twitter by Alon Eitan, Roee Rotman. Roee Rotman said: http://bit.ly/ctn8Nx – פוסט חדש. הנסיך […]

  3. […] 29 בספטמבר 2010 רועי רוטמן להגיב Go to comments כבר סיפרתי לכם קצת על אלבומי הג'אז שהייתי לוקח איתי לאי בודד והבטחתי […]

  4. […] הוזמן במיוחד להשתתף בהקלטת הקטע שנושא את שם האלבום, וכמו שכבר כתבתי פעם, הסולו שהוא מנגן פה הוא אחת מפסגות עולם הג'אז […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: