פורסם על ידי: רועי רוטמן | 1 ביוני 2010

בחור באדמה גר לו הוביט

אירועי שבוע הספר נפתחים היום (וסלחו לי על שאינני יודע כמה ימים נמשך שבוע הספר השנה. זה עסק מאוד נזיל), ולכבודם הזמין אותי איתמר זהר ליטול חלק בפרויקט מיוחד, ולכתוב כמה מלים על ספר ילדות שאני אוהב במיוחד. נעניתי להזמנה, ובחרתי לספר את סיפור היכרותי עם ספרו הקסום של ג'.ר.ר. טולקין, "ההוביט".

-=-

בסוף חודש מרץ 1991 התיישב עם ישראל בהסיבה אל השולחן, סיפר ביציאת מצרים וחגג את ליל הסדר. כשעה לפני תחילת האירוע המרכזי התכנסה משפחתי בביתה של סבתי לטקס הפתיחה הרשמי, הלא הוא טקס הענקת מתנות החג. אני לא זוכר מה קיבלתי מסבתי או מדודיי, אבל אני זוכר טוב מאוד מה קיבלתי מהוריי. זה היה ספר שחור שעל כריכתו הקדמית הופיע ציור, לא מאוד מוצלח, של נוף הררי. מעל הציור, באותיות של קידוש לבנה התנוסס השם "הוביט".

באותה תקופה, סוגיות של נימוס בסיסי לא מאוד הטרידו אותי. בנוסף, הייתי די רגיל לכך שכשאני יושב עם המבוגרים בחדר האורחים בביתה של סבתי, אני ניגש לספריה, מוציא לי ספר ומעלעל בו. לכן, הרגשתי מאוד נוח לפתוח את הספר החדש שלי, ולהתחיל לקרוא את הפסקה הראשונה של הספר:

בחור באדמה גר לו הוביט. לא חור מזוהם וטחוב, המלא שלשולים וריחות שופכין, אך גם לא מחילה חשופה חסרת כל ריהוט לשבת עליו, או כל דבר-מאכל לטעום ממנו. מחילה של הוביט היתה זו ופירושו-של-דבר – נוחיות. המחילה היתה בעלת דלת עגולה בתכלית, ירקרקת, דמוית צוהר, ובדיוק באמצעיתה ידית פליז מבהיקה. הדלת נפתחה למבוא דמוי-מנהרה. מנהרה נוחה ונקייה, בעלת קירות מקורים ורצפת אריחים מכוסה שטיחים, מרוהטת בכיסאות מבהיקים ולאורך הקירות שורות-שורות של קולבים למעילים וכובעים – ההוביט מכניס אורחים הוא.

ואכן, ההוביט מכניס אורחים הוא. הוא הזמין אותי להמשיך ולקרוא בו, ואני ניצלתי את ההזמנה עד תום. קראתי עוד על מחילתו של ההוביט, למדתי שהמחילה שייכת להוביט אמיד בשם בילבו בגינס, הוסבר לי מהו בכלל הוביט ומדוע הסיפור שיסופר בעמודי הספר הוא סיפור שאינו מאפיין הוביטים. מהר מאוד הצטרפו דמויות נוספות לסיפור, והוצגתי בפני גנדלף הקוסם, טורין אוקנשילד הגמד ובני לוויתו דאולין, באלין, קילי, פילי, דורי, נורי, אורי, אואין, גלואין, ביפור, בופר ובמבר. החבורה העליזה כולה התיישבה לאכול במחילתו של בילבו, ואף אני ומשפחתי נקראנו אל שולחן הסדר. אלא שאני לא יכולתי להניח את הספר מידי. אז לקחתי את הספר איתי אל השולחן, הנחתי אותו על ברכיי והמשכתי לקרוא בו. להוציא הפסקות קצרות פה ושם (בכל זאת, צריך לאכול, צריך לשתות וצריך לקרוא את קטעי ההגדה שהמבוגרים החליטו שאני אקרא), קראתי לכל אורך הערב. בנשימה עצורה ליוויתי את בילבו במערות שמתחת להרי הערפל, ניסיתי לנחש את פתרונן של החידות שחדו הוא וגולום זה לזה, רכבתי עימו על כנפי נשרים ותעיתי בעקבותיו באפלת יער מירקווד.

תבה ללא מכסה, מפתח או צירים / ואוצר של זהב טמון שם בפנים

הערב התקדם, ובילבו וחבריו הגמדים לקחו אותי בעקבותיהם אל העיר שעל האגם ועד למאורת הדרקון שעל ההר הבודד. הייתי כל כך מרותק, עד שכאשר חסל סידורו של פסח, הגעתי אל סופו של הספר. למחרת בבוקר קמתי מוקדם, וקראתי את הספר בשנית, מכריכה אל כריכה.

מאז קראתי בספר עוד פעמים רבות (לדעתי, רק ב"שלושה בסירה אחת" קראתי יותר), וכל פעם היתה מענגת לא פחות מקודמתה. למעשה, הדפדוף בספר לצורך הכנת הפוסט העביר בי חשק עז לקרוא אותו שוב. נדמה לי שכך אעשה.

-=-

קוראיו חדי האוזן של הבלוג שמו לב, אולי, לעובדה שהשבוע לא פורסם פוסט במסגרת המדור "שיר אחד בשבוע". אירועי השבוע והפרויקט הספרותי דחקו הצידה את המוסף המוזיקלי הזה, שבשבוע הבא יחזור להתפרסם כסדרו.


Responses

  1. […] רועי רוטמן […]

  2. בדיוק היום כתבו עליו גם במדור הקורע pass notes בגארדיאן!

    http://www.guardian.co.uk/books/2010/jun/01/pass-notes-the-hobbit

    אצלנו היה הספר עם הכריכה שבתמונה שם…

  3. עשית לי חשק לחזור ולקרוא אותו גם כן. עברו שנים רבות🙂
    אפרופו, אני תוהה מה קורה עם הסרט של "ההוביט" שהיו תוכניות לגביו. לא ברור.

  4. ואנדר, לכי ללינק שתמר צירפה לתגובתה. יש שם קצת מידע על הנושא.

  5. איזה פוסט כייפי.

    הייתי בת אחת עשרה כשקראתי אותו לראשונה. אני חושבת שהוא כל מה שאפשר לבקש מספר הרפתקאות.

  6. פוסט מצוין לספר מצוין, שהוא פתיחה לספר טוב אף יותר, שה"ט, כמובן.

    אגב, בתרגום הזה, של הטייסים הישראלים בשבי המצרי, תרגמו את הכינוי של טורין, "צינת אלון". הפתיע אותי שהמתרגמים, לא מתרגמים מקצועיים, הכירו את המילה צינה כמגן, ואני עדיין שואל את עצמי כמה מהקוראים הבינו את זה.

  7. איזה כייף לשמוע על עוד אנשים עם חוויות דומות.
    מהפעם הראשונה שקראתי את הספר היה לי מנהג לקרוא אותו לפחות פעמיים בשנה – אחת מהן ביום כיפור.
    אני התמכרתי לתרגום של אוריאל אופק והיה לי קשה אח"כ לקרוא את תרגום הטייסים. בהמשך החיים גם קראתי את הספר בשפת המקור.
    ועוד בהמשך החיים הקשבתי לתשכית המקורי של ה-BBC שהיה נחמד – אבל טיפה מאכזב.
    יופי אולי השבת בים עוד פעם.
    ובימים אלה כנראה שהמפלט האחרון הוא הפנטזיה.

  8. יחזקאל,
    נדמה לי שההבדל המשמעותי ביותר בין "ההוביט" לבין טרילוגיית "שר הטבעות" הוא ש"שר הטבעות" הוא ספר-נישה, לחובבי הז'אנר בלבד. "ההוביט", הנאיווי יותר והיומרני פחות, הוא ספר שאתה יכול לאהוב גם אם אפוסים פנטסטיים אינם כוס התה שלך. ב"הוביט", נדמה לי שהעיקר הוא אגדת הילדים, ההרפתקאה הספציפית של בילבו וחבריו. ב"שר הטבעות" אתה בעצם מבין שהסיפור הספציפי הוא רק תירוץ לבריאתם של עולם ומיתולוגיה שלמים. אני מאוד אוהב את "שר הטבעות", וגם אותו קראתי לא מעט פעמים, אבל לדעתי הוא גנב את הבכורה מ"ההוביט" שלא בצדק.

    עמית,
    למיטב ידיעתי, התרגום "המקצועי" של הספר נעשה על ידי משה הנעמי. לא שמעתי על תרגום של אוריאל אופק. בכל מקרה, תרגומו של הנעמי נופל (לדעתי) לאין שיעור מתרגום הטייסים. אין ספק שהנעמי יצר תרגום מיומן יותר, אולי "נכון" יותר מבחינה טכנית, אבל תרגום הטייסים מצליח להעביר טוב יותר את תחושת האגדתיות של הספר. מבחינת השפה, נדמה לי שהנעמי דייק יותר, אבל מבחינת רוחו של הסיפור ("הוביט-גייסט", אם תרצה), הטייסים הבינו יותר טוב את הספר.
    נדמה לי, עם זאת, שאפשר לקשר את דבריך ואת תגובתי להם לטוקבק של עדו לפוסט קודם שלי (זה על "תיבת הזמרה נפרדת" – אנשים נוטים להיצמד לגרסה הראשונה שהם מכירים, וגרסאות אחרות נתפסות אצלם כגרסאות כיסוי, שבהכרח נופלות מהמקור.

  9. למיטב ידיעתי, אוריאל אופק אחראי רק על תרגומי השירים – בשר הטבעות בטוח, ואולי גם בהוביט, אני לא בטוח.

  10. אבנר,
    זו נקודה מעניינת. אופק אכן אחראי על תרגום השירים בשר הטבעות (כלומר, בתרגום הישן של רות לבנית. אני לא יודע מה עשו בתרגום החדש של עמנואל לוטם). בתרגום הטייסים של ההוביט השירים תורגמו, עד כמה שאני יודע, כמאמץ קבוצתי של ארבעת הטייסים שאחראים על התרגום ושל עוד כמה מחבריהם לשבי. אני לא יודע מה נעשה בתרגום של משה הנעמי. אולי למישהו יש עותק שלו ויוכל להאיר את עינינו?

    • ההבדל בין 'שר הטבעות' המעולה כשלעצמו ובין ההוביט הוא ששר הטבעות מכיל אינסוף דמויות כלילות השלמות, יצורים יפים, חזקים , בעלי יכולות מרשימות ותכונות של גיבורי אגדות. ההוביט אהוב כי הגיבור שלו הוא יצור לא מושלם, לא יפהפה , מעט מאד כישורים מיוחדים (הוא יודע להתגנב טוב אם אני זוכר נכון) ובקיצור הרבה יותר ילדים מתבגרים יזדהו איתו מאשר עם לגולס האלף למשל.

  11. אני לא מבין את מה שהולך כאן. אני בן אדם ליברלי וממש לא מעניין אותי מה אתם עושים באינטימיות של חדר המיטות שלכם. אבל ככה? בפרהסיה?! ילדים יכולים לראות אתכם. תתביישו לכם!

    • יפתח, אל תגיד לי שלא בילית אף פעם עם איזה הוביט במיטה בלילה..

    • לא, לא ביליתי אף פעם עם הוביט במיטה. לאחרונה היה איזה הוביט שגרר אותי לבית קפה ברמת גן שמגיש נס על חלב. לא הייתה פגישה נוספת. ובאופן כללי, אני לא בטוח שיש טעם שנמשיך לדבר לפני שאתה מעביר לעיוני את תמונתך

  12. נ"ב אחרי שנות סגידה לטרילוגיה כתיכוניסטית (עד כדי אימוץ שפת הרונים לכתיבה🙂 ) היום אני לא מסוגלת לקרוא את הספרים האלה… הם נראים לי מביכים, טרחנים וקצת פשיסטים (קצת?)… לא יכול להיות שאני לבד?

  13. עדו,
    אני לא חושב שהדמויות ב"שר הטבעות" הן כלילות השלמות. לכל אחת יש את הפגמים שלה. העניין הוא שיש משהו "מושלם" באופן שבו הפגמים האלה בנויים. הדמויות הן למעשה סטריאוטיפים. אין בהן שום דבר שאפשר להזדהות איתו, כי אי אפשר שלא לראות שהן בסך הכל פלקטים. נדמה לי שיוצא הדופן היחיד הוא גולום. בילבו ב"הוביט" הוא עניין אחר.

    תמר,
    אני לא יודע אם זה פאשיזם, או שזו סתם חלוקה פשטנית ל"בני אור ובני חושך". יש טובים ורעים ברורים מאוד (ב"הוביט" החלוקה לא כזו מובהקת), אבל אני חושב שצריך לזכור שהספר נכתב במקביל למלחמת העולם השניה ולתחילתה של המלחמה הבין-גושית. כבר כילד היה לי קשה מאוד שלא לחשוב על הסיפור כולו בהקשר הזה. טולקין עצמו טען בלהט רב כנגד הפרשנות הזו, אבל אני פשוט לא מאמין לו.

  14. יפתח,
    זו הפעם האחרונה שאני מתיר התייחסויות לנס-על-חלב בתגובות לפוסטים אצלי. לא צריך להיות וולגריים, ולא משנה כמה עדו הרגיז אותך.

  15. פוסט נהדר. ההוביט הוא לא "סתם" ספר ילדים אלא יש בו הרבה יותר. אלמלא הצל הכבד של שר הטבעות, הוא היה עומד בשורה אחת עם 'הרוח בערבי הנחל', 'אליס בארץ הפלאות' וספרי ילדים מופתיים אחרים.

    שר הטבעות אינו הושפע ממלחמת העולם השניה ולבטח לא מהמלחמה הבינגושית כיוון שהוא החל להכתב לפני פרוץ מלחמת העולם השניה ו-outline של העלילה כבר היה מוכן עוד לפני שהיטלר פלש לפולין.

    ותמר, לדעתי הוא לא פאשיסטי, אפילו לא בקריאה מושכלת של בוגר. להיפך, יש בו הרבה אינדבדואליות וקריאה לחופש. הסרט קצת קלקל לספר במקרה הזה. ג'.ר.ר טולקין, למרות שהיה קתולי, הזדהה הרבה יותר עם האנרכיזם (הוא ציין את זה במכתבים).

  16. […] גם "אהבה בימי כולרה", "שלושה בסירה אחת" "ההוביט" ו"החייל האמיץ שווייק" (שטרם התייצב לתרום את […]

  17. […] ונדמה לי שכך ניתן להסביר את המשיכה העזה שלי, כילד, ל"הוביט" של טולקין ואת האהבה שלי כאדם מבוגר לכתיבתם של […]

  18. באיחור מה: כיף של פוסט. וכיף של תגובות גם!


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: