פורסם על ידי: רועי רוטמן | 5 ביוני 2010

הרפובליקה הדמוקרטית העממית של הבננה

בכל פעם שמישהו אומר לערביי ישראל (ואני משתמש במונח הזה כדי לתאר הן את הקבוצה כולה והן את אלו שנתפסים כמייצגים אותה) "תגידו לנו תודה, בסוריה כבר היו מוציאים אתכם להורג אם הייתם מתנהגים עם אסד כמו שאתם מתנהגים איתנו", ההתבשמות העצמית שלנו על היותנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון הופכת לקצת יותר מגוחכת. כמובן, העובדה שיש מי שמנסה להוריד בכוח חברת כנסת ערביה מדוכן הנואמים בכנסת ושיש שר בממשלה שפועל על מנת לשלול את אזרחותה של אותה חברת כנסת ערביה לא תורמת הרבה לאמינות הטענה שישראל מאפשרת פתחון פה למי שלא מסכים עמה. ואף מילה על העובדה שחלק ניכר מאותם מטומטמים שמטיחים את השטות הזו בפרצופם של ערביי ישראל לא היו מוצאים את עצמם בסיטואציה נעימה במיוחד לו היו נשארים בארצות מוצאם ומטיחים ביקורת בשלטונותיה.

-=-

זכורה לי תקופה שבה קרה, פה ושם, שמהדורות החדשות הטלוויזיונית בישראל שידרו, כסוג של קוריוז, אייטמים על מהלומות שהוחלפו באחד מבתי הנבחרים בעולם הרחב. בדרך כלל, מדובר היה בבתי נבחרים של מדינה מרכז אסיאתית או דרום אמריקאית (לרבות מקסיקו), והארשת המשועשעת והמעט מתנשאת שעטו הקריינים ששידרו את הידיעה על פניהם העבירה את הרושם שדברים מסוג זה קורים רק ברפובליקות בננות, ולא במדינות שהן דמוקרטיות אמיתיות, כמו ישראל.

-=-

אני מאוד אוהב את ספריו של גבריאל גארסיה מארקס. אמנם "אהבה בימי כולרה" הוא (לטעמי) ספרו היפה ביותר, אבל גם שאר יצירתו אהובה עלי מאוד. לפני כמה שנים קראתי את ספרו האוטוביוגרפי "לחיות כדי לספר", בו כותב מארקס על ילדותו ועל תחילת דרכו כעיתונאי וכסופר (למרבה הצער, מארקס הבטיח שלא לפרסם את המשכה של האוטוביוגרפיה. הרכילאים טוענים שסירובו זה נועד כדי שלא לחשוף את מקורות סכסוך הצ'ילבות רב השנים בינו לבין הסופר הפרואני מריו ורגאס יוסה). בין היתר, מתאר שם מארקס מפגש שלו, כנער בבית הספר, עם נשיא רפובליקת הבננות של קולומביה. ברשותכם, אעביר את המקלדת לכותב מוכשר ממני לאין ערוך:

בתיווכו של מונסניור לופס ירס, דודנו של הנשיא החדש, השיג מנהל בית-הספר ריאיון מיוחד אצל הנשיא כדי לבקש את תמיכת הממשלה בסיור לימודי בחוף האטלנטי. לא נודע לי מדוע בחר בי המנהל להתלוות אליו לריאיון בתנאי שאסדר מעט את רעמת שערי הפרועה ואת שפמי המגודל … הפקדתי את ראש בידי ספר מתלמד מהשנה השלישית שעיצב לי תספורת של טירון ושפם של זמר טנגו. בשאר השבוע סבלתי את לעגם של כל התלמידים על חזותי החדשה. עצם הרעיון שאכנס לארמון הנשיאות הקפיא את דמי, אבל לבי הטעה אותי, כי הרמז היחיד למסתרי השלטון שמצאנו שם היה שקט שמימי. לאחר המתנה קצרה בחדר קבלה מעוטר בגובלנים ובווילונות סטן הוליך אותנו חייל במדים אל משרדו של הנשיא.

לאחר שהאזין לדברי המנהל בתשומת לב מופגנת העיר [הנשיא] כמה הערות ענייניות, אבל לא גיבש לו החלטה עד שלא הקשיב גם לשלושת התלמידים. זאת עשה בתשומת לב לא פחותה, והחמיא לנו הדבר שהוא נוהג בנו אותו כבוד ואותה חביבות שנהג במנהל.

[הנשיא] מילא את בקשתנו במלואה, ומלבד זה הבטיח לבוא לטקס סיום השנה בבית-ספרנו, ארבעה חודשים לאחר מכן. הבטיח וקיים, ובא כאל אירוע ממשלתי רציני מאין כמוהו, והתפקע מצחוק יותר מכולם מהקומדיה הגסה והפרועה שהצגנו לכבודו. בקבלת הפנים שנערכה בסוף נהנה כאחד התלמידים, רחוק מאוד מן התדמית שלו, ולא עמד בפיתוי הנערי לשים רגל למגיש השתיה, שרק ברגע האחרון הצליח שלא למעוד.

-=-

לאחרונה, הבננות מתחילות לקרוץ לי יותר ויותר.


Responses

  1. […] ללא מעט אנשים בבלוגוספירה הישראלית, שחושבים שאנחנו הורגים ילדים קטנים בעזה לשם השעשוע, או […]

  2. http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=8551ffe62453f72d38ac0d2facc1e189&id=1326
    זהו קישור לבלוג של יעל פז מלמד ממעריב, המעניין הוא פחות הפוסט ויותר התגובות אליו.
    הפוסט עצמו עוסק בילדים בדואים בני שמונה שעובדים בשדות קיבוץ נחל עוז במקום להיות בבית הספר, הייתי מצפה שכל התגובות יעוטו על ההזדמנות להכניס לקיבוצניקים המתנשאים שערוותם התגלתה אבל לא, התגובות ברובן זועמות על עצם העובדה שמקדישים כאן פוסט לילד בדואי בן שמונה במקום לילדים שגרים בשדרות בטווח הקאסמים (כבר הרבה זמן ששקט שם ואגב, גם הבדואים בסביבה הם בטווח הקאסמים, אם היו כותבים עליהם היית נרגע יא לאומן מתלהם?)
    טוענים שהבדואי הזה יגדל להיות גנב (איך לא, אם הוא לא הולך לבית ספר?) או שהבדואים ככלל הם פרימיטיביים (אז מה הילד אשם?) ועושה רושם שעצם העובדה שמישהו מעיז להזכיר שלא רק יהודים סובלים כאן ושלעוד אנשים שלא נולדו לאם יהודיה נעשה עוול גורמת להשתוללות רבתי של כל יהודי שהוא לא 'סמולני מסריח' . כלומר במדינת היהודים צריך להיות שמאלני אכול שנאה עצמית כדי שיהיה אכפת לך מילד בדואי , אפילו אם יש אפשרות לתקוע לקיבוצים בדרך.
    אז לא, אני לא חושב שהם צריכים להגיד תודה על הזכות לחיות במדינה היהודית הכה צודקת ודמוקרטית .

  3. עדו,
    אני מאוד מעריך אותך על זה שקראת טוקבקים באתר חדשות ישראלי. באמת. אני לא מצליח, אישית, לעשות את זה. כל הכבוד לך על ששכבת על הגדר בשביל כולנו. ואולי זה קשור לכך שאני ויתרתי. אני מקבל מספיק סיבות להתעצבן בעטיין כבר בכתבות עצמן, ולא רואה שום צורך לחפש עוד בטוקבקים.

    • אני גם עונה לפעמים, לא להשאיר את הרחוב לאספסוף או משהו בדומה..

  4. עכשיו אני מעריך אותך קצת פחות.

    • חכה שתראה תמונה שלי בחוטיני, בעצם זה החבר שלך יפתח..

  5. […] מה טוב בשבילם). ברשימה אקסקלוסיבית זו מצויים גם "אהבה בימי כולרה", "שלושה בסירה אחת" "ההוביט" ו"החייל […]

  6. […] מעט באופן מדכא. אבל זה יותר מעשרה. ושוב, יש לי חשק לאכול בננה. קטגוריות: עניין מקומם אחד בשבוע, פוליטיקה […]

  7. […] ועל כן אין מקומו במדרון החלקלק. אבל עם זאת, הנאום הזה, שמיטב הרפובליקות הדמוקרטיות העממיות בעולם היו יכולות להתהדר בשכמותו, הוא בהחלט נאום שמעיד על […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: