פורסם על ידי: רועי רוטמן | 11 ביולי 2010

פילים לבנים

ישנן לא מעט ערים גדולות המתהדרות במונומטים גדולים וחשובים, המושכים אליהם תיירים מכל קצווי עולם. לעתים אף הופכים המונומנטים האלה למעין סמל של העיר בה הם שוכנים. כך, למשל, קרה ברומא עם הקולוסיאום, בפריז עם מגדל אייפל ובלונדון עם הביג-בן. פסל החירות שבניו-יורק, הפירמידות בגיזה ופסל ישו הגואל המשקיף על ריו דה-ז'אנירו הם דוגמאות נוספות למונומנטים כאלה. גם לתל אביב יש מונומנט נצחי שכזה, שנדמה כאילו היה פה לפני כולנו וישאר פה הרבה אחרינו, מונומנט שקל מאוד להבין מדוע ירצו אלו שאתרע מזלם ואינם גרים בתל אביב להתקבץ מארבע כנפות תבל ולשזוף בו את עיניהם. אני מדבר, כמובן, על השיפוצים ברחוב אבן-גבירול.

כתל אביבי (חדש, אמנם, אבל בכל זאת תל אביבי), אני כבר די רגיל למה שקורה באבן גבירול. אני כבר לא קם כל בוקר ונועץ עיניים משתאות באנדרטה זו לגדולתה של הרוח האנושית, שהיא כבר כמעט איתן מאיתני הטבע. אני מניח שתחושה זו של יומיומיות פוקדת גם את הרומאי הממוצע, העובר בדרכו מהבית אל המשרד בפיאצה ונציה ורואה מזווית עינו את מראהו רב ההוד של הקולוסיאום. אני בטוח שפריזאי מן השורה אינו עוצר את נשימתו כשהוא מהלך לו לאורך הסיין, ולפתע מתגלה לו האייפל בינות לבניינים. אלא שהרומאי והפריזאי שלנו יודעים היטב מדוע ירצו אנשים לבוא ממקומות רחוקים לראות את המונומנטים האלה, והבנה זו היא הבנה שמחזקת את גאוותם על היותם רומאי ופריזאי.

-=-

בשנים האחרונות נערך בתל אביב הלילה הלבן. כמדי שנה, גם השנה לא השתתפתי באירועים אלו. איכשהו, אני לא חש צורך מיוחד לחגוג את תל אביב ואת היותי תל אביבי. כשאני רוצה לראות את השיפוצים באבן גבירול, אני לא צריך אירוע מיוחד שיביא אותי לתל אביב. אני רק צריך לצאת מהבית וללכת ברגל מספר דקות, והנה אני שם. אבל אנשים אחרים, יתכן שהם דווקא צריכים את הקרנבל התל-אביבי המלאכותי הזה כתירוץ לבוא לעיר הגדולה ולחזות בפלא. ולכן, אני מברך על היוזמה העירונית היפה הזו, ומקווה שהיא תימשך עוד שנים רבות (הלילה הלבן, כלומר. השיפוצים באבן גבירול לא צריכים אותי).

אלא שאת אירועי הלילה הלבן האחרון בחרה עיריית תל אביב לקדם באופן שנראה לי שמפספס מעט את המטרה. תל אביב היא עיר מרתקת, שכל אחד ימצא בה משהו שיעניין אותו. אני באמת לא חושב שנכון להציג אותה כעיר שעל מנת להישאר בה ערים צריך להחזיק את העיניים פקוחות בכוח.


Responses

  1. מה שמשותף לכל המונומנטים שמנית, פרט לקולוסיאום ברומא, הוא היותם מכוערים

  2. אני לתומי חשבתי שהמונומנט שלנו זה כיכר אתרים.

  3. זיוה יריב כתבה באמצע שנות השמונים מאמר ובו היא התלוננה שבארץ לא יודעים לשמר אתרי מורשת. את המאמר היא חתמה באמירה, "אבל בעצם מי צריך אתרים כשיש את כיכר אתרים?"

  4. הגעתי לכאן (שלא באשמתי) ואהבתי.
    אגב, כנראה שהסניליות מתשלטת עלי משום שבלוגך קידם אותי בברכה (WELCOME BACK קובי) ואני בכלל לא ידעתי שאני כזה, שכבר ביקרתי כאן…
    או שלא.
    מפחיד.
    כך או אחרת – עוד אחזור לבקר.
    כן, זה איום רציני.
    תתמודד.

  5. הצחקת אותי מאוד בחלק הראשון.
    על החלק השני יש לי השגות: למה קרנבל מלאכותי? רעיון מקורי שאני אוהב. ידוע שבלילה הדברים שונים מאשר ביום ואני לא מכיר עיר אחרת שהיתה מסכימה לכזה רעיון נהדר. ולגבי הקמפיין, מסכים שיש במסר משום הודאה בכישלון. מצד שני, הוא מבטא משהו מהטירוף הנהדר של שעות הלילה (בניגוד לשפיות הלעתים משמימה של שעות היום).

  6. קובי,
    זה הכי קרוב שהגעתי ל-stalker אי פעם. תודה.

    ניר,
    אני לא חושב שאני מעביר ביקורת אמיתית על הלילה הלבן. אני חושב שמדובר בקרנבל מלאכותי במובן זה שהוא מוכתב מלמעלה: מישהו אמר להמונים "הרי לכם קרנבל. בלו בנעימים". זה לא אומר שזה משהו רע (אני מניח שרובם המוחלט של הקרנבלים הוא כזה).

    • רועי,
      זה היה איום (עלאק) חביב, מלווה בקריצה ידידותית.
      אמור היה להחמיא, לא לגרום לך לרדת למחתרת…
      עדיין לא ברור לי כיצד הבלוג זיהה אותי מיד.
      אכן, קשים חייו של ה-stalker המתחיל… 😦

  7. וואלה, עוד לא גמרו את השיפוצים? אני מהפריפריה.
    אני אמורה להגיע השבוע לפגישה בבית קפה "המשוגעת" – איני יודעת איפה זה אבל כמובן שבאבן גבירול. בטח איפה שעדיין משפצים.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: