פורסם על ידי: רועי רוטמן | 22 ביולי 2010

קול המון כקול שדי

לפני חודשיים פרסמתי את הפוסט הזה, שבו הבעתי את פליאתי על הקלות הבלתי נסבלת שבה מחלק הרחוב היהודי הוראות לאלוהיו, כאילו שלא ברור שריבונו של עולם הוא שעומד בראש ההירארכיה. מסתבר שהקולות האלה אינם אך נחלתם של מרססי כתובות הגרפיטי. גדולי תורה, כך נראה, שמעו את הרחשים העולים מן העם והגיעו למסקנה שעליהם לעשות שימוש  בסמכותם הרוחנית על מנת לבחון רחשים אלו ולהעביר את מסקנותיהם לגורמים המוסמכים. הם החליטו להקים בית-דין של גאולה, ובית הדין הזה הוציא שורה של פסקי דין הקובעים כי עם ישראל זכאי לביאת המשיח, והמחייבים את המשיח להתגלות. בית הדין הזה אף טרח לדאוג להמצאה כדין של החלטותיו לידי הקדוש ברוך הוא.

ואולי יש לומר משהו על הפתגם שבכותרת הפוסט. מקורו של הביטוי הוא בשפה הלטינית, והוא הופיע לראשונה באיגרת ששלח מלומד אנגלי בשם אלקואין לקיסר קרל הגדול (עוד בטרם הוכתר לקיסר). אלקואין כתב כך:

Nec audiendi qui solent dicere, Vox populi, vox Dei, quum tumultuositas vulgi semper insaniae proxima sit.

ולעברית מתּרגם המשפט הזה כך (תרגומו של גדליה אלקושי):

ואין להטות אוזן לאלה הנוהגים לומר 'קול המון-עם – קול אלוהים', מאחר שרגשת ההמון גובלת תמיד עם טירוף-הדעת.


Responses

  1. כל מילה בסלע האדום, ואוסיף עוד כי הביטוי החביב עלי בלטינית הוא זה:

    Timeo Danaos et dona ferentes

    ("יראתי את היוונים, גם בהביאם מתנות")


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: