בחודשים האחרונים, הגיעו מים עד נפש. מדף הספרים שלנו התמלא עד אפס מקום, וספרים שרכשנו לאחרונה מוצאים עצמם מוטלים במקומות שונים בבית, מחכים בקוצר רוח שיתפנה קצת מקום על הכוננית. והנה, מסתבר שהספרים שרואים עצמם כטובים יותר מספרים אחרים התארגנו והחליטו לדחוק הצידה את אותם ספרים נחותים (בעיניהם), וזאת על אף שחלק מהספרים הנדחקים נמצאים כבר הרבה מאוד זמן על המדף, ויתכן שהספיקו להתערות בחיי החברה שלו כדבעי. אז בקיצור: אם מישהו מכם רוצה ספר אחד (או יותר) מהספרים שברשימה הבאה, בטרם יושלך אל הרחוב, הוא מתבקש להודיעני דבר. יש לכם שבוע ימים.
והנה הרשימה:
- יעל איכילוב / זמן פציעות
- רוברט ואלזר / עוזר לכל עת
- גדי טאוב / אלנבי
- רוברט להר / אוטומט השחמט
- רון לשם / אם יש גן עדן
- הרוקי מורקאמי / קורות הציפור המכנית
- קולין מקאלוג / ציפורים מתות בסתר (במצב גרוע)
- נאוה מקמל-עתיר / אות מאבשלום
- ג"מ קוטזי / אליזבת קוסטלו
- נעמי רגן / בת יפתח (במצב גרוע)
- נעמי רגן / ואל אישך תשוקתך (במצב גרוע)
- נעמי רגן / עקדת תמר (במצב גרוע)
- יהודית רותם / אהבתי כל כך
- רוביק רוזנטל / רחוב הפרחים 22
רוב הספרים במצב טוב מאוד ואפילו מצויין, עם זאת, יש ארבעה ספרים שמצבם באמת מחפיר. אחד ("ציפורים מתות בסתר") סובל בעיקר מפגעיו של הגיל, אבל שלושת ספריה(?) של נעמי רגן סובלים מפתולוגיה אחרת לגמרי, שעליה ארחיב מעט כדי שלפוסט יהיה גם קצת בשר.
לפני מספר שנים, עוד בטרם היה לי כלב משלי, דיברתי עם יפתח על נפלאותיו של ג'ימי, הכלב של הוריי. כאשר ביקשתי להדגיש עד כמה ג'ימי חכם, אמרתי ליפתח שהכלב נוהג לקרוא את כתביו של תומאס מאן בשפת המקור. יפתח, כצפוי, התרשם מאוד. ברבות השנים, כמו שחלקכם יודעים, נכנס לחיי כלב משלי, מקס שמו (ועל שמו, אולי, בפעם אחרת). מקס, כזכור, הוא כלב חד-עין מאין כמותו, ומכיוון שיצא לו לשמוע כמה פעמים כיצד אני משבח באוזני יפתח את הרגלי הקריאה של ג'ימי, הוא לא יכול היה שלא לשים לב לרושם הכביר שהותירו הדברים על יפתח, וכדרך הטבע – אחזה אותו קנאה. באחד האמשים, כשאשתי ואני נעדרנו מן הבית, החליט מקס שקריאת כתבי תומאס מאן בשפת המקור מצביעה אמנם על יכולת אינטלקטואלית יוצאת דופן ועל עידון תרבותי שאין כמותו, אבל שקריעת כתביה המתורגמים של נעמי רגן אינה מצביעה על יכולת אינטלקטואלית או עידון תרבותי פחותים. את ההחלטה יישם מקס, כלב של מעשים שכמותו, לאלתר. למרבה המזל(?) חזרנו הביתה בזמן כדי למנוע מהנזק מלעבור את שלב הכריכה.
גם אצלנו, לרגל מעבר דירה, ולרגל הגיענו ליותר מ-1000 ספרים, ביצענו את המהלך הזה. תוך שבוע נמסרו אצלי בעבודה יותר מ-200 ספרים, מה שמשמח אותנו בגלל המקום שהתפנה, ועוד יותר את הסבלים שהיו אמורים לסחוב את הארגזים הללו 🙂
By: מיכאל ז. on 3 באוגוסט 2010
at 10:00
הכלבה הפוליטית של אחותי קראה וקרעה פעם מילון ערבי
היא גם מאד אוהבת אלבומי תמונות
ד"ש למקס
By: תמר on 3 באוגוסט 2010
at 10:05
בקרוב תהיה לי רשימת מסירה משלי, אבל אני רוצה את קוטזי 🙂
By: רוני on 3 באוגוסט 2010
at 12:05
רוני, הקוטזי נשמר בצד עבורך.
By: רועי רוטמן on 3 באוגוסט 2010
at 12:07
מורקמי! וטאוב! אם עדיין רלוונטי.
איך רוזנטל?
By: הופ on 3 באוגוסט 2010
at 13:01
ניר, המורקמי והטאוב שלך.
לא קראתי את רוזנטל. זה ספר שאשתי קנתה, והיא זו שהחליטה לוותר עליו. היא לא התלהבה במיוחד.
By: רועי רוטמן on 3 באוגוסט 2010
at 13:06
הייתי דורשת את מורקמי עבור אחותי (יש לה חיבה רבה אליו, אני לא התחברתי) אבל הקדימו אותי. אני משתדלת להימנע מאיסוף ספרים, גם ככה יש לי כמה וכמה עשרות קילואים מהם מחכים עדיין בבארסה, עטופים וממתינים שייקחו אותם. להעביר ספרים זה סיוט, ועל אחת כמה וכמה כשמעבירים אותם בין יבשות.
אני יכולה לחלוק שהחצולים שלי אוהבים ללעוס ספרים, בעיקר בכריכה רכה, עם העדפה לספרות עיון קלה (פריקונומיקס היה החביב עליהם עד כה). אני מכירה גם כמה וכמה סיפורי כלבים לועסים, כשהסיפור המשעשע ביותר היה כשחברתי ללימודים החזירה בבושה רבה ספר לעוס כהלכה (נדמה לי שזה היה כירורגיה), רק כדי שהספרנית תגיד לה: "זה בסדר, לא קרה כלום. ראיתי מקרים הרבה יותר גרועים". פקולטה לווטרינריה, אחרי הכול…
By: CrazyVet on 3 באוגוסט 2010
at 14:27
אתם מוזמנים למסור את הספרים לפרויקט סיפור חוזר.
סיפור חוזר הינו פרויקט תעסוקה שיקומית המעודד שימוש חוזר בספרים דרך איסוף מיון ומכירה חוזרת שלהם בבתי קפה.
הפרויקט מעסיק 30 משתקמים מתחום בריאות הנפש ומהווה עבורם מסגרת לתעסוקה, שיקום והכנסה.
אשמח אם תפנו ותפנו אלינו
050-9020367 דולב
By: סיפור חוזר on 3 באוגוסט 2010
at 17:08
דולב, ספרים אשר לא תהיה להם דרישה, אשמח להעביר לאחת מנקודות האיסוף שלכם.
By: רועי רוטמן on 3 באוגוסט 2010
at 18:38
טוב, אם הופ לא יקח את רוסנטל אני אשמח לקבל אותו.
By: גל. on 3 באוגוסט 2010
at 18:57
דולב, פרויקט יפה. אשמח להעביר את הספרים (ואחרים שיש לי) לפרויקט כשאסיים. שיתפתי את העמוד שלכם בפייסבוק.
By: הופ on 3 באוגוסט 2010
at 19:01
רוזנטל של גל. ובכלל, אני אסתפק באחד. עיניים גדולות כרגיל.
יש למישהו המלצה על מה לוותר?
קראתי את "יער נורבגי" ואהבתי (אמנם זה היה לפני 10 שנים אבל לא השתניתי הרבה). זה דומה? ואיך "אלנבי"?
By: הופ on 3 באוגוסט 2010
at 19:23
גל,
רוזנטל שלך.
ניר,
"קורות הציפור המכנית" הוא ספר שאני מוכן להניח שהוא ספרות אמיתית. אני לא אהבתי אותו, וברור לי שזה לא בגלל שמדובר בזבל, אלא בגלל עניינים של טעם ושל פערים תרבותיים. "אלנבי", מצד שני, הוא ספר שאני מאוד לא אהבתי. זה רב-מכר "אמריקאי" על פי כל הנוסחות המוכרות שמבכרות לגרום לקורא להפוך עוד עמוד ולא לחשוב על העמוד שהוא קרא. קראתי אותו, היה מאוד קל ומבדר לקרוא אותו, ובסוף נשארתי עם תחושה שבזבזתי את הזמן שלי.
אגב, כל מבקשי הספרים צריכים להתחיל לחשוב על תיאום הובלה. אמנם אנחנו חיים בעולם דיגיטלי, אבל יש דברים שבשבילם צריך בכל זאת את עולם האופליין. לתיאומים, אתם מוזמנים ליצור קשר בכתובת המייל של הבלוג – roee.geist.blog אשר ב-gmail נקודה com.
By: רועי רוטמן on 3 באוגוסט 2010
at 19:31
ובכן, נראה לי שהתשובה ברורה, ופרק חדש ייכתב בקורות הציפור המכנית.
אצור קשר בהקדם.
By: הופ on 3 באוגוסט 2010
at 20:19
כבר תקופה ארוכה שאני חולקת את הספרים המיותרים שלי (אחרי סינון של חברים) עם ספסלי העיר. הם נעלמים משם במהירות, ולפעמים פאילו יצא לי לראות איך מי ולמה הם נלקחים – כולל ספרי בישול בגרמנית, מדריכי תיירות ישנים ליעדים משמימים וספרי שירה שנרכשו בטעות בצרפתית (טעות של אמזון). ממליצה בחום כחוויה מטהרת.
By: דפנה לוי on 5 באוגוסט 2010
at 05:56
דפנה,
כשעברנו דירה לפני 8 חודשים, השארתי על הגדר של הבניין בו התגוררנו כמה קלסרים עם חומר מתקופת לימודי המשפטים, וכן את הספרים שבעזרתם למדתי לקראת בחינות הלשכה. תוך פחות מ-20 דקות הכל נעלם. השעה היתה 22:30, אני לא חושב שאפשר לזקוף את ההיעלמות לזכות שירותי הניקיון של מר חולדאי.
עוד אציין כי הבלוג מחזיק גם הוא בהשקפה שצרפתית זו טעות.
By: רועי רוטמן on 5 באוגוסט 2010
at 13:58
בשם העם הצרפתי, ז'ה פרוטסט!
By: ליידי דיליי on 5 באוגוסט 2010
at 21:47
ליידי דיליי,
עד כמה שאני יודע, את צרפתיה מנישואין. זה, תסלחי לי מאוד, לא נותן לך זכויות כבת לעם הצרפתי. אני בטוח שז'אן-מארי לה-פן, וכן גם קונדיטורים מסויימים ברחוב בזל, יסכימו איתי.
By: רועי רוטמן on 5 באוגוסט 2010
at 22:52
לרשימת הספרים שאנחנו מעבירים הלאה צירפנו הבוקר גם את "מלכים ג'" של יוכי ברנדס. לידיעה, בברכה.
By: רועי רוטמן on 7 באוגוסט 2010
at 13:43
לידיעת מי ששאלו על מה לוותר – מצטרפת ל(אנטי)המלצה על "אלנבי" שלא הצלחתי להתקדם בו יותר מעשרים עמודים, ומוסיפה אזהרת "התרחקו!" מ"אות מאבשלום" ההו-כל-כך-גרוע-וכתוב-רע. פשוט כתוב רע.
By: העלמה עפרונית on 12 באוגוסט 2010
at 00:17
העלמה העפרונית, את לא עוזרת לי! נראה לי שאת טועה בחושבך שהפוסט הזה נועד להרעיף טוב על אנשים, ולא היא. הוא נועד לפנות מקום על המדף שלי, וכל האמצעים כשרים.
וברצינות: יש לציין לחיוב את הקורא שקיבל את "אלנבי". הוא הודה בפני שהספר מיועד לשירותים. אמנם אצלי בשירותים יש רק סוגה עלית ("חייו ומותו של השער האחורי". אדם לא צריך יותר מזה), אבל אני יכול להבין אנשים שיבחרו להכניס לבתי השימוש שלהם רק ספרות-ביבים.
By: רועי רוטמן on 12 באוגוסט 2010
at 00:34
אבל לא ניסיתי לעזור לך! ניסיתי לעזור לקורבן המסכן שיקח את אות מאבשלום, מתוך הנחה שמדובר בספר היסטורי (רב מכר! לא פחות!) מוצלח, ויגלה רומן רומנטי מהסוג הלא-נעים-בכלל.
אצלי בשירותים, אגב, אין כלום. זה זמן שמוקדש לבהיה בלבד ואוי ואבוי אם גם הוא יחמס לי.
By: העלמה עפרונית on 12 באוגוסט 2010
at 01:02
אבל זה הבלוג שלי! פה עוזרים לי!
By: רועי רוטמן on 12 באוגוסט 2010
at 01:08
טוב, זה באמת טיעון מנצח (ואני מיודעת רק פעם אחת)
By: העלמה עפרונית on 12 באוגוסט 2010
at 01:18
העלמה עפרונית, אני מתנצל.
By: רועי רוטמן on 12 באוגוסט 2010
at 09:50
[…] שיש לי כלב עם עין אחת, ואפילו סיפרתי לכם שקוראים לו מקס. הבטחתי שאולי אכתוב פעם משהו על שמו של הכלב, ועתה הגיעה העת […]
By: הכלב היהודי « Roee-geist on 1 בספטמבר 2010
at 13:20
[…] הסיבה שהחלטנו, זה בלב כבד וזו בלב קצת פחות כבד, לוותר, שוב, על חלק מספרינו. ומכיוון שלפני שמשאירים ספרים לטובת […]
By: מרחב מחיה 2 « Roee-geist on 19 באוגוסט 2011
at 08:39