תועבה בימי כולירה

עמדתי בנושא גירוש ילדי העובדים הזרים מתבססת במידה רבה על זה שבסופו של דבר אני סומך על האינטואיציה שלי שתדע לומר לי מה נכון ומה לא נכון, וכאן די ברור לי שההחלטה לגרש ילדים שישראל מן העולם היחיד שהם מכירים היא החלטה נוראה ואיומה. נכון, זו מדינתם של היהודים (אם כי זה אחד מאותם מקרים שבהם אנחנו שמים על זה דגש הרבה יותר מדי גדול). נכון, עובדים זרים באים הנה לפרק זמן מוגבל (אם כי זה כדי שיהיה תירוץ להביא הנה עוד עובדים זרים). נכון, יש עובדים זרים שהפרו את החוק ונשארו כאן ללא אשרה (אם כי על מידת האשם שלהם בעניין אפשר להתווכח). אלא שכל הדברים הנכונים האלה נדחים מפני ההחלטה הכל כך לא נכונה הזו של הממשלה.

בדיון שהתקיים היום בכנסת טען שר הפנים אלי ישי (שיתכן שכבר יצא לכם לקרוא מה אני חושב עליו) כי "צריך לבוא לילדים ולומר נגמר הטיול. מישהו מהילדים יקום ויבכה? תפסיקו לבלבל במוח". ישי גם הזכיר שהוא בעצם עושה טובה לכל הילדים האלה, שהרי בארצות מוצאם בוודאי יש להם סבא וסבתא שמתגעגעים אליהם. אני באמת מחזיק את עצמי שלא להתבטא בלשון מאוד לא מכובדת ביחס לדברים המתועבים האלה והאיש שאמר אותם. טיול? באמת? כנראה שלאיש בחליפת הארמאני שאמר את המשפטים האלה יש מושג קלוש מאוד איך נראה הטיול של אותם ילדים ושל הוריהם. ויתכן שהאיש הזה שוכח את החלק העצום שיש לו בארגון הטיול הזה (ובל נשכח את חברו של ישי, שלמה בניזרי, שהרשעתו בקבלת שוחד הראתה כי קיים קשר בין היכולת ללבוש חליפות של ארמאני ובין ארגונים של טיולים לוועדי עובדים).

אלי ישי גורם למדינת ישראל נזק בל ישוער, גדול מכל נזק שעשויה לגרום השארתם של ילדי העובדים הזרים (ושל הוריהם) בתחומי ישראל. אם כבר יש מישהו שזכאי שמדינת ישראל תרכוש עבורו כרטיס טיסה בכיוון אחד למדינת עולם שלישי אקראית, אלי ישי הוא האיש.

-=-

כאמור, זה פוסט שנכתב קצת מהבטן. אבל אם אתם חושבים שניתוח שכלתני יותר היה מביא למסקנות שונות, הפוסט הזה של שוקי גלילי יוכיח לכם שאתם טועים.