פורסם על ידי: רועי רוטמן | 29 באוגוסט 2010

באמנות, כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה

נטיית הלב שלי היא לתמוך באנשי התיאטרון שהודיעו שאינם מתכוונים להופיע על במת התיאטרון שעתיד לקום באריאל. כמובן, יתכן שנטיית הלב הזו שלי מושפעת במידה רבה מהעובדה שלימור לבנת החליטה שהיא נגד החרם הזה. לבנת היא אחד מאותם אנשים (יחד עם בנימין נתניהו, אלי ישי, אביגדור ליברמן ורוני בר-און) שעצם העובדה שהם מאמצים צד מסויים בויכוח מהווה שיקול כבד משקל מבחינתי לאימוצה של העמדה ההפוכה לעמדתם.

לימור לבנת, שרת התרבות והספורט שלכם ("שלכם", כי אני ברחתי לחו"ל בבחירות האחרונות, לא הצבעתי בהן ואינני נושא באחריות לתוצאותיהן. אתם אשמים במה שקרה כאן בהיעדרי), סבורה שיש להותיר את חיי האמנות והתרבות נקיים מדיון פוליטי. אני לא חושב שיש טעם להרחיב יותר מדי את הדיבור אודות הדבר התפקיד החשוב שממלאים חיי האמנות והתרבות בשיח הציבורי הפוליטי מאז ומעולם, ואפילו בישראל (החל בחנוך לוין מצד שמאל לפני למעלה משנות דור וכלה באריאל זילבר מצד ימין בימינו אנו), ואכן לא ארחיב על כך את הדיבור. אני רוצה לדבר על משהו אחר. בעיני, הדברים של לבנת מוזרים קצת: ממתי קומיסרים פוליטיים שכמותה קוראים לדה-פוליטיזציה של תחום מתחומיי החיים? אני, לתומי, חשבתי שלבנת והדומים לה דווקא מעוניינים בגיוסו של כל תחום מתחומי החיים לטובת הצד שלהם בדיון הפוליטי. ואכן, התשובה לדיסוננס הזה פשוטה: הימנעות מנקיטת עמדה פוליטית היא, כשלעצמה, עמדה פוליטית. הסכמה של אמן להופיע במקום מסוים או בפני קהל מסוים, גם אם הוא לא עושה ממנה עניין גדול, היא אמירה פוליטית. כשאלטון ג'ון מסכים להופיע בישראל, הוא מביע עמדה פוליטית לא פחות מזו שמביע אלביס קוסטלו, המסרב להופיע כאן. חשוב לזכור, אם כן, שבויכוח סביב שאלת החרם האמנותי על תיאטרון אריאל, עמדתה של לימור לבנת איננה עמדה המצדדת בהפרדה בין השיח הפוליטי לחיי האמנות והתרבות, אלא עמדה המבקשת לנקות את חיי האמנות והתרבות מעמדות פוליטיות אשר אינן תואמות את עמדותיה הפוליטיות של לבנת.

איכשהו, יש לי תחושה שהתובנה הזו קצת נעלמת בדיון הציבורי (הלא מאוד ער) שהתעורר בנושא. יתכן שזה בגלל שלימור לבנת לא יודעת להשריש את תפיסותיה הפוליטיות בתחום שעליו היא מופקדת באותה צורה מצחיקה שבה ידעו לעשות זאת אנשים אחרים.

אסור להשוות!


Responses

  1. אני חייב להודות שאני אמביוולנטי ביחס למכתב האמנים שהודיעו שאינם מעוניינים להופיע בהיכל התרבות באריאל. גם אני לא לא הייתי מופיע שם. אבל הבעיה שלי היא שמדובר בתיאטראות שמקבלים כספי מדינה.
    אז בניגוד ללימור לבנת, אני לא סבור שהעובדה שהמדינה משתתפת במימון סרטים והצגות משמעה שעליה להפעיל צנזורה על תוכנם. אבל לא נראה לי שמדובר באותו הסיפור הפעם. אולי כדאי שהאמנים כן יופיעו באריאל, ויציגו את ההצגות הסמולניות שלהם. אולי אפילו מישהו ישתכנע

    • ראשית, יש לזכור שאת החרם כאן לא מטילים התיאטראות הרפרטואריים שמקבלים כספים מהמדינה. להיפך: התיאטראות הרפרטואריים שמקבלים סובסידיות מהמדינה הודיעו שהם מתכוונים לקיים הצגת עלבמת היכל התרבות של אריאל. מי שהטיל כאן את החרם הם אנשים שעובדים עבור התיאטראות הרפרטואריים (ואני לא יודע מה מעמדם התעסוקתי המדויק: האם הם שכירים? פרילנסרים? האם דינם של השחקנים כדין היוצרים?). בעצם, המצב כרגע הוא כזה: אם תיאטרון הקאמרי מעוניין לנסוע עם ההצגה "המלט" לאריאל, הוא יצטרך למצוא מחליף לאיתי טיראן. אחרי שהוא ימצא מחליף לאיתי טיראן, הוא יצטרך להחליט האם הוא מטיל סנקציות על טיראן שהבריז. זה לא עניין למדינה להתערב בו.
      שנית, הכספים שמקבלים התיאטראות מהמדינה נועדו להבטיח את קיומו של תיאטרון רפרטוארי, ולא את קיומו של תיאטרון מטעם. המדינה יכולה להחליט שהיא לא מעבירה כספים לתיאטרון שאינו מוכן לקיים הצגות מזירה מסויימת או מול קהל מסויים, וזו תהיה החלטה לגיטימית בעיני. אבל המדינה לא יכולה להגיד שיש פגם מהותי בגוף או באיש תרבות שנוקטים עמדה פוליטית, ושעצם הנקיטה בעמדה כזו היא דבר שאסור לעשותו. להגיד שאין מקום לויכוח פוליטי בחיי האמנות והתרבות זה טמטום גמור.
      שלישית, אני לא בטוח אם הסיפא שלך רצינית או לא. אני אניח שאתה יודע ש(א) כשאיתי טיראן עולה לבמה בדמותו של המלט הוא לא נכנס לסימפוזיון שבו הוא יכול להציג את דיעותיו; וש(ב) אף אחד ממילא לא ישתכנע.

  2. אתה קצת מתקרב לדיון של "מצעד גאווה בירושלים – בעד ונגד" –
    המתנגדים שואלים, "למה צריך לצעוד דווקא ליד אנשים שלא אוהבים אותכם?"
    התומכים אומרים, "צריך לצעוד דווקא ליד אנשים שלא אוהבים אותנו".
    אם אתה מניח מראש שאין ערך לדיון פוליטי (או למעשה פוליטי) אז באמת אין טעם לקיים אותו.

    • אני לא מניח שאין ערך לדיון או למעשה פוליטי. למעשה פוליטי כמו החרם הזה יש ערך פוליטי גם אם הוא רק ירגיז את המתנחלים ואת אנשי שלומם. אם המעשה הזה יביא לכך שאניני התרבות שבחרו להתגורר בשטחים לא יוכלו לצרוך שם את התרבות שלהם, יש בכך ערך. אני מסכים שבויכוח פוליטי בין אנשים כמו איתי טיראן לאנשים כמו רון נחמן אין ערך, כי הוא יהפוך לויכוח של הטחת סיסמאות, ולכן בויכוח פוליטי כזה אין באמת שום ערך ואין טעם אמיתי לקיימו (מעבר לטעם של מתן אפשרות לכולם לצעוק על כולם). אלא שזה לא הדיון שאנחנו מנהלים פה (כלומר, לא הדיון שאני מנהל פה). ולכן אני גם לא מבין מה עניינו של מצעד הגאווה כאן. אבל יכול להיות שזה מכיוון שחשבתי שאתה לא רציני בסיפא שלך לתגובה הראשונה, ושהיא היתה תוספת הומוריסטית.

  3. מה שנחמד בדבריה של לבנת הוא שהאמירה שלה שיש להותיר את חיי האמנות והתרבות נקיים מדיון פוליטי גם היא כמובן הצהרה פוליטית, ולכן היא מפירה את עצמה.
    אני גם מתלבט עם עצמי לגבי הסוגיה. יש באמנות – ובמיוחד בתאטרון – משהו משחרר מקיבעונות. אולי זה דווקא יכול לעזור. יודע מה, יש לי פתרון: שיציגו שם, אבל רק מחזות רלוונטיים.
    ההצגה הראשונה: "מלכת אמבטיה"!

  4. טוב, אני די נוטה להשתכנע שאין מקום לתיאטראות להימנע מלהופיע באריאל כל עוד הם זוכים לכספי מדינה (שמשלמים גם תושבי אריאל) וכל עוד המדינה לא החליטה על פינוי העיר. לשחקנים והיוצרים של אותם תיאטראות ישנה הזכות להימנע מלציית למנהלי התיאטראות ולא להופיע באריאל – ולהתפטר. ואף שהייתי משועשע מהסיפא לדבריי הייתי דווקא רציני, וקו המחשבה שלי היה זה של הופ.

    • בקיצור, אנחנו מסכימים. ואגב, לעניין כספים שמשלמים באריאל למדינה: מסתבר שעיריית אריאל חושבת שלעניין תשלומי מסים, היא איננה אזרח ישראל או תושב ישראל. אותי זה מצחיק.
      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3483533,00.html

  5. אני לא מסכים (לחלוטין) עם הקביעה לפיה הסכמה של אמן להופיע במקום מהווה הצהרה פוליטית, לפחות לא במובן של הצהרה לפיה אני תומך/לא תומך במי שאני מופיע בפניו.

    אני מקבל ומאמין לאדם שיאמר – אני מופיע בפני בני אדם ולא בפני מקום, ועצם ההופעה שלי לא יוצרת לגיטימציה למקום או הבעת תמיכה מצדי במקום.

  6. השאלה אם יש לייחס למעשה משמעות פוליטית היא לדעתי נגזרת של הנסיבות. אולי זה לא חכם אבל אני אנסה להסביר את עמדתי באמצעות השוואה לדיני העונשין. בדיני העונשין הטענה היא שמחדל, או הימנעות של אדם מלעשות מעשה, לא מהווים עבירה פלילית אלא אם כן ניתן להצביע על מקור חובה לבצע את אותו מעשה. הטענה לפיה הופעה של אמן בהתנחלות היא בגדר הצהרה פוליטית מניחה איזושהי חובה (מוסרית) להימנע מלהופיע שם. אני אישית לא סבור שיש חובה מוסרית להימנע מלהופיע שם, אם כי מצפונית הייתי מקווה שהיה ביכולתי להימנע מלעשות כן.

  7. תמונה או הלצה משעשעת שנתקלתי בה בבלוג אחר
    http://www.photoblog.com/ROniZUkini/2010/11/16

  8. […] סער, שר החינוך שלכם (ופה כבר הסברתי מדוע אני עושה שימוש במילה "שלכם") לא מרוצה […]

  9. […] בין סתם שלילית לבין שלילית מאוד). שר הפנים שלכם (ולכו לכאן להסברים על השימוש בכינוי השייכות הזה) הוא אחד האחראים, […]

  10. "שלכם", כי אני ברחתי לחו"ל בבחירות האחרונות, לא הצבעתי בהן ואינני נושא באחריות לתוצאותיהן. אתם אשמים במה שקרה כאן בהיעדרי)
    זה מה שהרגיז אותי (הגעתי לכאן מהפוסט על השריפה).
    זה שלא הצבעת בבחירות האחרונות לא עושה אותו פחות ראש ממשלה שלך, אלא יותר. אתה רוצה שהוא לא יהיה ראש הממשלה- תשאר פה ותצביע. לתת לאנשים אחרים להחליט מה יהיה עתידך לא הופך את זה לפחות עתידך. הופך את זה לפחות בשליטתך, ואתה בעצם מחליט לתתלאנשים אחרים לשלוט בגורלך.
    אתה רוצה שהוא לא יהיה ראש הממשלה שלך? תישאר ותצביע למישהו אחר. אם הוא עדיין נבחר, אז אתה יכול לומר ראש הממשלה שלכם ולא שלי- אני הצבעתי למישהו אחר.

    לא להצביע הופך את הקולות של מצביעי המסה ליותר גדולים ויותר חזקים

    • אריאל, אתה מוזמן לנשום עמוק ולהירגע. אם לא תעשה כן, לא יהיה לי אלא להניח שעצביך נובעים מהעובדה שאתה חש אשמה, ובצדק, על מה שאתם עשיתם בזמן שאני השארתי אתכם, לחודשים ספורים, לדאוג לעצמכם. מכיוון שברור לי שמצפונך מייסר אותך, לא אגיד שגם אם הייתי מצביע בבחירות והיה נבחר מועמד שלא לרוחי, מהותית הוא עדיין היה ראש הממשלה שלי.

  11. […] מוצא עצמי עומד מול מתרס שבצידו השני ניצב ראש הממשלה שלכם, בנימין נתניהו, אשר אמר היום את הדברים הבאים: בית המשפט […]

  12. […] שאני הייתי בתאילנד, התקיימו בארץ בחירות כלליות, שאתם נושאים באחריות לתוצאותיהן […]

  13. […] חושב על החוקים הרעים שמחוקקים נבחרי הציבור שאתם בחרתם כשאני סובבתי לרגע אחד את הגב, אבל לא הצלחתי לגבשם לכדי פוסט קוהרנטי. ואז נזכרתי בספר […]

  14. […] שלא הצבעתי באותן בחירות כלליות אני ממיר, בקלות יחסית, בהטלת אחריות קולקטיבית עליכם, חבורת ממזרים חסרי אחריות שניצלו רגע של היעדר השגחה […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: