פורסם על ידי: רועי רוטמן | 2 בספטמבר 2010

לכל שאלה תשובה

ללימור לבנת יש קטע עם שאלות רטוריות. כזכור, בעבר היא עלתה על הבמה בכינוס של מרכז הליכוד ושאלה את הקהל "האם נבחרנו כדי לחלק ג'ובים?". בוודאי גם זכורה לכם תגובתו האקסטטית של הקהל, שצרח וצווח כאיש אחד "כן!!" . והנה, עכשיו שוב שואלת לימור לבנת שאלה רטורית, אלא שהפעם ניכר בה כי היא אשה מתוחכמת יותר ומנוסה יותר מזו שעלתה על אותה במה. הפעם, השאלה הרטורית אינה אלא איום מרומז. אני מדבר, כמובן, על הדיון שהתקיים היום בוועדת החינוך של הכנסת בעניין החלטתם של כמה מאנשי התיאטרון של ישראל שלא להופיע בהיכל התרבות בעיר אריאל. במהלך הדיון אמרה לבנת את הדברים הבאים:

איפה אנחנו חיים? אנחנו חיים בדמוקרטיה או שאנחנו שלטון טוטליטרי?

ומכיוון שלבנת, כמו כל קומיסר טוב, יודעת שהציבור מטומטם ושצריך להסביר לו דברים לאט-לאט כדי שיבין, היא הוסיפה גם את הדברים הבאים:

העובדה שאתם מערבים שיקולים פוליטיים יכולה להוביל לכך שגם אנחנו נכניס שיקולים פוליטיים ונתערב בתכנים.

ואת כל זה היא אומרת באותו טון מתבכיין שבו, יש להניח, אמרה גולדה מאיר את המשפט המפורסם "אנו מסוגלים לסלוח לערבים על ההרג של ילדינו. אנו לא מסוגלים לסלוח להם על כך שהם מכריחים אותנו להרוג את ילדיהם".


Responses

  1. כפי שאמרתי לך לא מכבר לדעתי לימור לבנת בכלל דיברה על אנטוניו קרלוס ג'ובים

    • זה שיר יפה מאוד. אני לא זוכר באיזה הקשר דיברנו על זה, אבל אני לא בטוח שזה יפה לקשר בין השיר הזה לבין לבנת.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: