פורסם על ידי: רועי רוטמן | 22 בספטמבר 2010

תעביר לי סיגריה

כשהייתי בכיתה י' שודר בערוץ הראשון, באחד מערבי השבת, הסרט "הבוגר" (זהירות, ספוילר). משום מה, ואני באמת לא יודע להסביר את זה, האירוע עורר התרגשות רבה.  במשך כל השבוע בני כיתתי ואני דיברנו על זה שהסרט ישודר ועל זה שכולנו מתעתדים לראותו. איש מאיתנו לא ראה את הסרט קודם לכן, אבל איכשהו כולנו ידענו שכדאי לנו לראות אותו. ואכן, יום השישי הגיע, ארוחת השבת הסתיימה, הטלוויזיה הודלקה וצפינו, איש איש בביתו, בסרט. ביום ראשון היה הסרט, כמובן, נושא לשיחה בכיתה. כלומר, כמעט. משום מה, אף אחד לא דיבר על הסרט. כולם דיברו על הפסקול של הסרט. אם היתה אי פעם סיבה טובה לתשלום אגרת הטלוויזיה, יתכן שהעובדה שביום שישי אחד של שנת 1993 הוצגו ילדי כיתה אחת בחולון בפני פועלם של סימון וגרפונקל.

השיר היפה ביותר של סימון וגרפונקל, לטעמי, דווקא לא היה חלק מפסקול "הבוגר". כמו במקרים אחרים, גם כאן מה שהופך אותו בעיני מסתם עוד שיר יפה לשיר הוא פיסה קטנה מתוכו. אני לא מעשן ומעולם לא עישנתי. אבל אם הייתי צריך לחפש סיבה להתחיל לעשן, הייתי כנראה בוחר באופן שבו מבקש הדובר בשיר מקאת'י שתעביר לו סיגריה. ככה צריך להיראות לחץ חברתי.

-=-

זהו פוסט מוזיקלי. יתכן שתאלצו להיכנס לאתר הבלוג על מנת להאזין לו, ולא להסתפק בתצוגה שבקוראי ה-RSS למיניהם. עמכם הסליחה.


Responses

  1. שיר יפה. אני יכול לבשר שאחרי קריאת הפוסט הזה, גם בתי בת השנתיים חושבת שזה השיר הכי יפה שלהם. אמנם זה השיר היחידי שלהם שהיא מכירה, אבל היא דרשה אותו בלופ כל ארוחת הערב…

  2. איל,
    אני שמח שיכולתי לתרום לאינדוקטרינציה של בתך. אני מתנצל אם זה שיבש את ארוחת הערב, אבל אני סבור שזה קורבן שראוי להקריב לטובת הכנסתה של הילדה תחת עולה של קולטורה.

  3. הפריזורה של ארט גרפונקל – זה טבעי?

    • יפתח, ברור שלא. הוא מחזיק מחלקת ארט שלמה בשביל זה (סטגדיש!)

  4. גם עליי, השיר הכי אהוב. ואני מכיר את כולם, כמעט בעל פה.
    והשורה היפה בעיניי בשיר, ואחת היפות בכלל, היא:
    Kathy, I'm lost," I said, though I knew she was sleeping"
    "I'm empty and aching and I don't know why"

    • במשך שנים חשבתי שהם בעצם שרים את המשפט הזה:
      I'm eighteen and aching and I don't know why.
      זה מסתדר עם הקונטקסט הכללי של השיר וזה מסתדר עם להיות בן שמונה-עשרה. כשגיליתי מה הם באמת כתבו, קצת התאכזבתי.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: