דוגי האוזר, שנות הפרישה

בחודשים האחרונים שקטה מערכת התחקירים העמלנית של הבלוג. למעשה, במסדרונות הבלוג התעוררה התחושה שהעומד בראש מחלקת התחקירים מנצל לרעה את קביעותו  ואת הידיעה שלא ניתן להעבירו מתפקידו מבלי שתהיינה לעניין השלכות חמורות על קיומו של הבלוג כולו, ושעל כן הוא כבר לא כל כך עמלני כבעבר. הנהלת הבלוג לא יכולה היתה לעבור על התנהגות זו בשתיקה, וראש מחלקת התחקירים ננזף חמורות. נראה כי שיחת הניעור שנערכה עימו הועילה, וזמן קצר אחריה החלה המחלקה לעבוד במרץ על התחקיר שמתפרסם כעת.

-=-

בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת היה הנוער בישראל מרותק (נניח) אל מסך הטלוויזיה ושתה בצמא (שוב, נניח) את עלילותיו של הילד הרופא ד"ר דוגי האוזר. ילד הפלא, שבגיל 14 כבר הוסמך כרופא, ריתק אליו בני נוער שחלמו להיות חכמים ומוכשרים כמותו, ולהיפטר מעולו המעיק של בית הספר בשלב מוקדם מאוד. אלא שבשלב מסויים נעלם ד"ר האוזר מן המרקע וצופיו הנאמנים איבדו את הקשר עימו. למרבה השמחה, מחלקת התחקירים העמלנית של הבלוג הצליחה לאתר את ד"ר האוזר, שפרש לחיי פרקטיקה שקטים ומרוחקים מאור הזרקורים, בתל אביב.