פורסם על ידי: רועי רוטמן | 13 באוקטובר 2010

חשיבותם של סטנדרטים

ג'אז היא מוזיקה של אלתורים ווריאציות. למרות שאלתורים קיימים גם בז'אנרים מוזיקליים אחרים, נדמה שאין עוד ז'אנר מוזיקלי שמזוהה עם האלתור כמו הג'אז. יכולתו של נגן ג'אז לאלתר ולנגן ווריאציות, בשליפה מהמותן, של המלודיה שהוא מנגן היא אבן הבוחן האמיתית לכשרונו. זו הסיבה שמוסד הג'אם סשן הוא מוסד כה חשוב בתרבות הג'אז. וזו גם הסיבה שיש לא מעט קטעים מוכרים שכל ג'אזיסט שמכבד את עצמו מכיר ויכול לתת להם את הפרשנות שלו. אלו הם הסטנדרטים, והם מאוד חשובים.

אחד הסטנדרטים המוכרים ביותר, שזכה לאינספור גרסאות וביצועים, הוא "Summertime" שהלחין ג'ורג' גרשווין. ביצעו אותו (בין היתר) אלה פיצג'ראלד, לואי ארמסטרונג, ג'ון קולטריין, מיילס דיוויס, אוסקר פיטרסון, בילי הולידיי, צ'ארלי פארקר, קית' ג'ארט ועוד רבים וטובים. אבל הקטע הזה עשה משהו שסטנדרטים רבים אחרים לא הצליחו לעשות, ופרץ את מחסום הז'אנר. אחד הביצועים המוכרים ביותר, והיפים ביותר, של השיר הוא דווקא זה של ג'ניס ג'ופלין. ידעה לשיר, הגברת.

-=-

אגב, זוכרים את שיר הערש שלא אמור היה להרדים את אשתי אבל בכל זאת הרדים אותה? אז בזמן הכנת הפוסט הזה הסתבר שלג'ניס ג'ופלין יש השפעה דומה על שירה.


Responses

  1. אני – כי אני מיוזיק גיק, כך מסתבר – חולה על הסאונד של שתי הגיטרות בשיר הזה, אלו שעושות סולואים אחת על השנייה בהתחלה.
    אחד פאז ג'ימי הנדריקסי והשני דרייב מנורות חמים.
    וגם על התפקיד באס.

    ובכלל- שיר אדיר בביצוע שהוא הכי טוב שלו לדעתי.

  2. […] This post was mentioned on Twitter by Roee Rotman, Roee Rotman. Roee Rotman said: http://bit.ly/b5MIpN פוסט חדש. על חשיבותם של סטנדרטים […]

  3. תראה איך ישר באתי כשקיבלתי הזמנה אישית🙂

    ולעניין עצמו – לא כל כך חובבת ג'אז, האמת. אני צריכה להיות במצב רוח מאוד מאוד מסוים כדי ליהנות ממנו, אבל את גרשווין דווקא אוהבת. לך תבין. עוד אחת מהסתירות המרובות שלי. וג'ניס ג'ופלין היא בכלל ממיתר אחר בלב, ויש לה מקום של כבוד.
    עם זאת, הלכתי בעקבות הקישורים שלך, כפי שבוודאי כבר ראית, וצלחתי את כל הקטע הארוך ב"עלי ופרייז'ר". אז אולי עוד יש לי תקנה.

  4. דן-יה, אני מודה שלא עקבתי אחר הלינגו המקצועי. "דרייב מנורות חמים"?

    מיכל, עצם זה שאת מנסה מעיד שיש לך תקנה🙂

  5. ואני אומרת, תשאירו את הג'אז לג'אזיסטים. אמנם כבודה של ג'ופלין במקומה מונח (אף שפתאום מתבהר לי שהיא נשמעת בדיוק כאילו מארג' סימפסון החליטה לפצוח בקריירה חלופית. אל תכעסו עליי), אבל קשה לי קצת ליישב את המילים Hush little baby don't you cry עם הגישה הקולית שלה (שלא לנקוט מונחים אחרים).

    וכל זה מבלי לפגוע בזכויות – לא של הזמרת הי"ד, ולא של הפוסט הכתוב לעילא ומושך לקרוא עוד.

  6. אפשר את זה בכתוב?🙂

  7. אני רק שאלה –
    חשבתי שסטנדרטים בג'אז הם קטעים קצרים,
    איך זה מתחבר לשיר השלם ששמת פה?

    • הבלוגר המטייל,
      סטנדרטים אינם חייבים להיות קטעים קצרים. הם שירים "רגילים", שמשום מה זכו לפופולריות רבה בקרב ג'אזיסטים. הרבה מאוד מהשירים האלה הם שירים שנכתבו במקור למיוזיקלס בשנות השלושים והארבעים (Summertime נכתב כאריה באופרה Porgy and Bess), והם באורך המקובל שבו ניתן למצוא שירים (היינו, שלוש-ארבע דקות, שהרי צריך זמן לשניים-שלושה בתים, פזמון וקטעי מעבר מוזיקליים).
      למעשה, ניתן למצוא פרשנויות ארוכות מאוד לסטנדרטים. ג'ון קולטריין, למשל, הקליט ביצועים של Summertime שנמשכו יותר מעשר דקות.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: