פורסם על ידי: רועי רוטמן | 25 באוקטובר 2010

אבולוציה

בראשית, היה הריגול החמור. ואז, היו המגעים לקראת הסדר הטיעון, שקצת ריככו את זה. ואז הגיע הסדר הטיעון עצמו, ככל הנראה, שבו, כמובן, כבר לא מדברים במונחים של "ריגול חמור" או "כוונה לפגוע בביטחון המדינה". נראה שאין מנוס מהמסקנה שכתב האישום נוסח כפי שנוסח לא בגלל שמנסחיו האמינו בכתוב בו, אלא מכיוון שהוא היה בסך הכל נקודת פתיחה למשא ומתן. ויש לזכור כי במדינה שבה כ-95% מכתבי האישום מסתיימים בהרשעה, רוצות רשויות התביעה לשמור על הרקורד המרשים שלהן מחד, ומאידך מבקשים הנאשמים לצמצם את הנזק ומסכימים להרשעה בעבירות חמורות פחות מאלו שהופיעו בכתב האישום המקורי. בדיני החוזים קוראים לזה "מפגש רצונות" (וכמובן, אם הייתי חנון הייתי אומר שאולי יש להחיל על עסקאות כאלה את הלכת אפרופים, ולבדוק מה הצדדים באמת רצו ולא רק מה הם כתבו שהם רוצים).


Responses

  1. חנון אמיתי היה אומר לך שדיני החוזים לא חלים על עסקאות טיעון. יש פסק דין של שמגר שמסביר את זה. אני כבר לא זוכר איך קוראים לו.

    ואגב, אני לא מסכים איתך בהכרח. על סמך פסקי דין קודמים ניתן לומר שסיכויי ההרשעה של קם בריגול בכלל לא היו נמוכים. הרשעה לא מוצדקת, בעיני, אבל בהחלט הרשעה.

    • יפתח, אני יודע שזה לא באמת חוזה. אל תהיה כל כך רציני, זה רע לעור הפנים.

    • אם לא הייתי כל כך רציני לא הייתי כל כך מצחיק

  2. […] This post was mentioned on Twitter by Omer Dav(idovich), Roee Rotman. Roee Rotman said: http://bit.ly/9AswyP פוסט חדש. אבולוציה […]

  3. מזל שאתה לא חנון.

    עד כמה שקשה לי לומר את זה, אני נוטה להסכים עם יפתח (לגבי סיכויי ההרשעה, כמובן).

  4. איל ויפתח,
    גם אם אתם צודקים וסיכויי ההרשעה היו לא רעים, עדיין יש בניהול הליך משום סיכון מבחינת התביעה. גם אם קם היתה מורשעת בסופו של הליך ארוך ומייגע (ואני בטוח שפלדמן היה דואג לאורך וליגיעה), לא היה ניתן להימנע מכל מיני סיטואציות מביכות למדינה. השב"כ לא באמת רוצה לנהל משפט מתוקשר שבו יבחנו את האופן שבו הוא דואג שעצורים (יהודים אשכנזים ממרכז תל-אביב, רחמנא ליצלן) לא רואים עו"ד (או אפילו לא זוכים לזה שיהיה אפשר לדבר על זה שהם נעצרו) ובטח שאף אחד לא רוצה שיתחילו לבדוק איך זה שקם הצליחה לשים את ידה על כל כך הרבה מסמכים בלי שאף אחד ישים לב. אז הפתרון הקל הוא להבטיח הרשעה בעבירה קלה יותר, בלי ניהול התיק ממש.
    אגב, כשהשב"כ חושב שיש באמת סכנה בטחונית, הוא לא מוותר תוך זמן כל כך קצר. תשאלו את וענונו או את קלינברג. העובדה שברגע שכמה בלוגרים עשו קצת רעש, האיפול מהפרשה הוסר. נדמה לי שזה אומר משהו על מידת הסיכון שמערכת הביטחון ראתה בקם.

  5. לא טענתי שהיה כאן סיכון משמעותי (הגם שמגיע לה בעיניי להיענש, רק שלא בריגול).

    רק שאני לא חושב שהמשפט היה פומבי. לדעתי הוא היה זוכה לאיפול, והיינו שומעים רק על התוצאה הסופית. אני גם לא חושב שהסוגיה של מעצר מבלי שרואה עו"ד היה זוכה לפוקוס כלשהו במשפט.

  6. איל, אתה צודק בזה שאתה חושב שמערכת הביטחון היתה מנסה להטיל איפול. היא אפילו הטילה איפול, אלא שצו איסור הפרסום נעשה פלסתר בידי ערימה של בלוגרים בלי טיפת יחס של כבוד לחוק. מערכת הביטחון נגררה, מצווחת ובועטת, אל האור ומאותו רגע המאבק שלה היה גם תדמיתי ולא רק משפטי. לאור הביקורת שהועברה על עצם הטלת צו איסור הפרסום (לרבות הטלת צו איסור פרסום על עצם העובדה שיש צו איסור פרסום), נאלצה המערכת לנפח קצת את העניין. וכשמנפחים יותר מדי, מסתכנים או בפיצוץ או בבריחת אוויר קולנית.

  7. וכמו שבתי היקרה אומרת (שוב ושוב ושוב) – "מה קרה לבלון? היצוצץ!" (שיבושי הלשון החינניים במקור).

    • היא מזמינה משהו מיוחד לפוסט המוזיקלי, אגב?

  8. תרגיש חופשי…


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: