פורסם על ידי: רועי רוטמן | 27 באוקטובר 2010

חתולים בצמרת

ושוב, אנחנו חוזרים לגבעת חביבה.

-=-

יותר משיש לי אוזן מוזיקלית, יש לי חוש קצב. נדמה לי שתשומת הלב שאני משקיע בהאזנה מופנית לא רק למלודיה אלא גם למה ששומר על המלודיה במקום. ההורים שלי שמו לב לזה בגיל מאוד צעיר, אבל זה לא מעיד בהכרח על תפיסה חדה במיוחד: קשה לפספס את זה שהבן-יקיר-להם מסדר, לפני שהוא מאזין לתקליטים, מערכת תופים מאולתרת מכריות (שונות. יש כריות בס, יש כריות סנר, יש כריות טם-טם. אסור לבלבל ביניהן), לוקח כפות עץ ארוכות ממגירת כלי המטבח (רק כפות עץ. משהו באיזון של כפות המתכת דפוק. הן מתאימות רק לאכילה) ומלווה את התקליטים בהנאה מרובה. ההנאה ששאבתי מהפעילות הזו היתה כה מרובה, עד שאמא שלי התגברה על הרתיעה הנסלחת של הורה מאינסטרומנט כל כך רועש, והתקשרה למורה לתופים על מנת לברר את האפשרויות של הפיכתה של השכלתי התיפופית ליותר פורמאלית. לגנותו של המורה לתופים יאמר שהוא לא ענה לטלפון, ושאחרי מספר נסיונות אמא שלי החליטה שבעצם לא מתחשק לה, ורשמה אותי לחוג אורגנית.

כשגדלתי, התחלתי להבין שלא רק התופים משחקים תפקיד משמעותי בשמירה על המלודיה לבל תתפרע. גם הבס הוא מאוד מאוד חשוב. ואכן, אחד הכפתורים הראשונים שלמדתי לשחק איתם במערכת שניצבה בסלון של הורי היה הכפתור שמדגיש את הבסים. התופים והבס הם השלד, שאליו מחוברת המלודיה. קחו את השלד ונשארתם עם ערימה של בלוקים על הרצפה (במקרה הטוב. במקרה הרע, נשארתם עם אולמי וורסאי). אלא שכמו שיסודות הבניין וקורות הבטון נעלמים מן העין ומתחבאים בתוך הקירות ומתחת לרצפה, כך גם חטיבת הקצב נמצאת לרוב בשולי הבמה ועושה את העבודה השחורה בשביל אחרים, שזוכים בתהילה.

אבל לא תמיד זה המצב. לפעמים, חטיבת הקצב מתעקשת דווקא לפרוץ אל מרכז הבמה וליטול לעצמה תפקיד בכורה. את אחד מהמקרים האלה הציג בפני אודי, שכבר הוזכר פה בעבר. לקראת סוף שנת הלימודים בגבעה, התרופפה קצת המשמעת העצמית שלנו. יותר ויותר מצאנו את עצמנו נוסעים כה וכה באוטוביאנקי של אלון, ומוותרים לשם כך על נוכחות בשיעורים. את אחד מאותם ויתורים שויתרנו לעצמנו ניצלנו כדי לנסוע לבקר בביתו של אודי, שלא היה מאוד רחוק מהגבעה. במהלך הביקור נזכר פתאום אודי בהמלצה שהמליץ בפני בעבר על להקת פרימוס ואמר "אתה חייב לראות מה הוא עושה שם עם הבס, הפסיכי הזה". ומכיוון שאודי החזיק בקלטת וידאו שבה רואים מה הפסיכי עושה שם עם הבס, הוא אכן הושיב אותי לראות מה בדיוק קורה שם. תקשיבו, אתם חייבים לראות מה הוא עושה שם עם הבס, הפסיכי הזה.


Responses

  1. אני מבקש להתאים ביתר תשומת לב את הכותרות לפוסטים. לזה כמעט שלא נכנסתי בכלל בגלל האלרגיה שלי לחתולים (אלרגיה ארורה: היא מנכרת אותי מכל הבדיחות וההיתולים הבלתי נגמרים על חתולים ברשת. למה לא לעבור קצת לכלבים? לא מגיע להם איזה מיקרובלוג היפסטרי?).
    אם זה היה נקרא "בסיסטים בצמרת" זה לא היה קורה (במקרה שלך, היית יכול להכניס איזו שורה על מניו ולקרוא לזה "פרגי ובס").

  2. ניר,
    בערבית, "בס" זה "די". אין ספק, אם ככה, שהמשפט "פרגי ובס" הוא משפט שמתאר היטב את יונייטד של הדור האחרון.

  3. קודם כל, השיעורים הכי טובים באוניברסיטה הם תמיד אלו שאתה לא נוכח בהם.
    שנית, בתור מישהי שהידע שלה במוזיקה הוא די מינימלי וטובה בלומר – "אוהבת/ לא אוהבת", זה די נחמד שיש כאן פינת חינוך מוזיקלי כזו.
    (ובכלל, צריך להקים אגודה בשבילנו. אם יש אגודה שמשקמת אוטיסטים, חייבת להיות אגודה שמשקמת אנשים שלא מבינים כלום במוזיקה)

  4. קצה,
    ברוך בואך בצל קורתי.
    אני לא חושב שאני עושה כאן משהו שאינו לומר "אוהב/לא אוהב". אין לי שום ידע תיאורטי אמיתי במוזיקה, והידע שיש לי הוא בעיקר ידע שחיפשתי להניח עליו את ידי על מנת שאוכל לתאר מה בדיוק אהבתי. ובוודאי שאני לא מנסה לחנך אף אחד. את נסיונות החינוך שלי אני עושה כשאני מבהיר לאנשים מה אני חושב על הקפה(?) של ארומה, על הבירה(?) של קרלסברג ועל מגורים בעיר(?) פתח-תקווה(!) (הקוראת ואנדרסיסטר מתבקשת לא להקים מהומה. אני מבליג על הפתיתים שלה. לפעמים).

  5. מסכימה לגבי קרלסברג ופתח תקווה, לגבי הקפה של ארומה אני אצטרך פשוט להאמין לך, כמו שכבר אמרתי אני בקושי שותה קפה.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: