פורסם על ידי: רועי רוטמן | 8 בדצמבר 2010

אבחנה מבדלת

ברוח הימים האלה, פוסט מוזיקלי מדכא.

-=-

על ההשפעות המוזיקליות שהיתה לשנה שהעברתי בגבעת חביבה על נפשי המתעצבת כבר סיפרתי לכם לא פעם ולא פעמיים. אודי, שכבר נתן כאן הופעת אורח, אחראי לא רק להיכרות שלי עם הרד הוט צ'ילי פפרז ועם פריימוס, אלא גם להיכרותי עם אליס אין צ'יינז. את ההיכרות הזו עשה אודי באמצעות אלבום האנפלאגד של הלהקה, ומהר מאוד השתכנעתי שמדובר בדיסק שמן הראוי שיפאר את מדפיי. אז הלכתי וקניתי אותו.

באותה תקופה, ביליתי את סופי השבוע שלי בעבודה מאתגרת ומעניינת מאין כמותה באחד מסניפיה של רשת הטוענת שהיא משווקת המבורגרים (היא באמת משווקת, רק שזה לא המבורגרים). מכיוון שעבדתי באותו מקום די הרבה זמן, ניתנה לי פריבילגיה שלא ניתנה לעובדים אחרים: הרשות להיכנס למשרד מנהל הסניף ולהכניס דיסקים למערכת שמשמיעה מוזיקה ברחבי המסעדה. באחד מימי השישי שהעברתי במסעדה (לידיעת הקוראים עובדיה יוסף וחברי ועדת החקירה הצפויה: אל תדאגו, זה היה בבוקר. אני לא אשם) ניצלתי זכותי זו והשמעתי לכל באי המסעדה את האלבום היפה הזה שרכשתי. לאחר כמה דקות, הגעתי למסקנה שהווליום שבו מתנגן האלבום אינו ראוי, נכנסתי שוב למשרד, הגברתי אותו וחזרתי לעמדתי. לא יצאו שתי דקות, הווליום הונמך ומנהל המסעדה יצא אלי ואמר לי: "תקשיב, זה באמת דיסק מצוין. אבל אתה מדכא לי את הלקוחות". חשבתי לומר לו שיתכן שאלה דווקא הפסאודו-המבורגרים שאחראים לדיכאון, אבל לא היה לי נעים. וצריך להודות, יש משהו מלנכולי מאוד בשיר הזה:

it's never lupus


Responses

  1. לא הכרתי, וזה מאוד יפה.
    (אם אלה לא היו המבורגרים, מה זה היה?)

    • רוני, נתתי תשובה בתגיות. תהיי מרוכזת.
      ואולי בעוד כמה שבועות, נספר על התקף הלב שהאלבום הזה גרם לי פעם.

  2. הדיכאון בא משם הלהקה, 'עליזה באזיקים' בתרגום לעברית, מדכא מאד.

    • מה פתאום אזיקים? שלשלאות!
      (ושים לב – זה מופיע בתגיות הפוסט. בכלל, כדאי לשים לתגיות בפוסטים. לפעמים יש בהן כדי להוסיף על הפוסט).

  3. רמזים עבים בתגובות עשויים להוסיף גם הם. אם כי מצאתי את הביצה שלך עוד לפני שראיתי את התגיות או את התגובות. אז מה שזה לא יהיה, החלמה מהירה.

    כמו כן, אלבום מופתי בהחלט. אני שמעתי אותו לראשונה בעליית גג בכרמיאל, ודווקא בהקשר חיובי, אז הוא לא מדכא אותי כל כך, אבל אין ספק שהם פורטים כאן על הרבה יותר מיתרים ממה שיש להם בגיטרות.

    • "עליית גג בכרמיאל", זה כשלעצמו נשמע כמו שם של להקת רוק חתרנית במיוחד.

  4. באמת יפה. אחד מהחורים בהשכלה המוזיקלית שלי.
    (גם אני עבדתי בברגר קינג. איכשהו זה נפל בדיוק על התקופה היחידה בחיי בה הייתי צמחוני. וגם הביא אותה לקיצה)

    • אוי לו לאדם שמשתכנע לאכול בשר בגלל הניחוחות שעולים ממטבחיהם של סניפי ברגר-קינג.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: