הגודל כן קובע

מזה כארבעים שנה ניטש מאבק סביב שאלת גיוסם של בחורי ישיבות לשירות חובה בצה"ל. ראשיתו של המאבק בעו"ד יהודה רסלר שהגיש עתירות חוזרות ונשנות לבג"צ ודרש את התערבותה של ערכאת השיפוט העליונה בהסדר המפלה הזה, לטענתו, של מתן פטור גורף לתלמידי ישיבות מגיוס לצה"ל. רסלר הגיש לא מעט עתירות, אך ללא הועיל: הרטוריקה של בית המשפט, שנשמעה דווקא אוהדת את עניינו של רסלר, לא היתרגמה להתערבות בפועל של בג"צ בהסדר.

בפסק הדין שניתן בעתירה שהגיש רסלר לפני כעשרים וחמש שנה, אמר השופט ברק את הדברים הבאים:

באיזון בין השיקולים השונים העומדים ביסוד שיקול-דעתו של שר הביטחון על-פי סעיף 36 לחוק השיקול המכריע חייב להיות השיקול הביטחוני. לשם כך בא שירות הביטחון עצמו, וברוח זו נוסחו גם חלק מהפטורים משירות הבטחון. אך טבעי הוא, כי משקלם של השיקולים הלבר­ביטחוניים, כגון שיקולי החינוך, המשפחה והטעמים האחרים, הוא קל יחסית, ורק אם פגיעתם בביטחון היא קלה, יש מקום לקחתם בחשבון. על-כן יש חשיבות, בסופו של חשבון, למספרם של בחורי הישיבה שגיוסם נדחה. קיים גבול, שאותו אין שר ביטחון סביר רשאי לעבור. הכמות עושה איכות.

ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי השבוע ראיתי באחד מערוצי הטלוויזיה פרסומת שפרסם אחד העיתונים הגדולים בזכות רכישת מנוי יומי לעיתון. הפרסומת אינה מתייחסת כמעט לתכניו של העיתון, ובמקום זאת מתמקדת בעובדה שקוראי העיתון נהנים בכל יום מארבעה(!) מוספים יומיים ובכל סוף שבוע מחמישה(!!) מוספים מיוחדים בתוספת מקומון(!!!).

-=-

הפוסט הזה הוא הפוסט ה-300 בבלוג. אכן, כמות עושה איכות.