פורסם על ידי: רועי רוטמן | 23 בפברואר 2011

זה לא הגיל, זה התרגיל

אתמול בבוקר לקחנו, אחת שיודעת ואני, את שירה לטיפת חלב. מכיוון שבתוך העיר אין הרבה טעם להשתמש במכונית (ומכיוון שהמכונית ממילא היתה אצל הפדיקוריסט שלה. וכן, למכונית יש פדיקוריסט. אנחנו בתל-אביב, למה שנפתח עיניים?), עשינו את דרכנו בתחבורה ציבורית. כמה תחנות אחרינו עלתה לאוטובוס יעלת חן בת כ-75 שנה. יעלת החן עלתה, שילמה והתיישבה בספסל הראשון, מתחת למדבקה האומרת "מפני שיבה תקום". האוטובוס המשיך בדרכו, וכולנו היינו שמחים.

מקץ כמה דקות, עצר האוטובוס בתחנה נוספת, ועלתה עליו עלמת חמד בת כ-90, מלווה בחברה בת גילה. שילמה עלמת החמד לנהג ופנתה להתיישב עם חברתה בספסל הראשון. רק אז היא גילתה את יעלת החן הצעירה שהעזה להתיישב על הכיסא, ובין השתיים התפתח הדיאלוג הבא:

עלמת החמד (בחוסר סבלנות): סליחה, אנחנו רוצות לשבת כאן. אני מבקשת שתקומי.

יעלת החן: אבל אני יושבת כאן.

עלמת החמד (מצביעה בחמת זעם על המדבקה): את לא רואה מה כתוב כאן?!?

יעלת החן (בנימה מתגוננת): אבל גם אני זקנה.

עלמת החמד (בהדרת כבוד): אני יותר. אני בת תשעים!!

בשלב זה הכירה יעלת החן בתבוסתה, ועברה לשבת בספסל השני. ואנחנו, שצפינו בהלם משועשע בתקרית, נזכרנו במלים ששם יהורם טהרלב בפיה של חווה אלברשטיין: בנות מאה, הן מוכרחות לרקוד. ואני באמת מתנצל על הבחור שמציג את הזמרת. אני יודע שזה לא נעים, אבל זו הגרסה היחידה שמצאתי.


Responses

  1. כתבתי פעם על השיר הזה פוסט: http://www.dan-ya.com/songs-are

    ובכלל- סיפור מעולה.

  2. […] This post was mentioned on Twitter by Dan-ya Shwartz and Noa Rave, Roee Rotman. Roee Rotman said: http://bit.ly/hExyDR פוסט חדש. זה לא הגיל, זה התרגיל […]

  3. זהב טהור

  4. איך אומרים "פחחחחחח" ביידיש?

  5. החיים מצחיקים, אבל בעיקר בני אדם מצחיקים.

  6. אני אוהבת את הדרך שבה אתה ממקד מבט על רגעים קטנים בחיים ובחירת השירים משובחת גם היא

  7. איזה סיפור מעולה, רועי🙂 נכנס ישר לפנתיאון. אני מתה על השיר הזה.

  8. אה,לא ברור לי משהו – בתל אביב אסור לפתוח את העיניים? לא חבל על כל הבנות שמסתובבות בחוף הים אם אין מי שיסתכל?

  9. דן-יה, שירי, ואנדר, גל, שירה ורוני – תודה רבה.

    עדו – אני חושש שתגובתך תאכזב את יפתח.

  10. אני נתקלת בתופעה גם בירושלים וזה לא מצחיק אותי, זה מעציב אותי.
    הנוסעים בתחבורה הציבורית הם לרוב סטודנטים, זקנים, ערבים – המגזרים העניים. למי אכפת אם הם יריבו על מושב? כמו חתולי רחוב שמתקוטטים על אשפה.
    הזקנה בת ה-90 צריכה לשמוח שהצליחה לעלות על האוטובוס. פעמים רבות אני מעוכה כסרדין באוטובוס שממהר לחלוף על פני תחנות בלי לעצור. מהתחנה בדרך כלל יוצא זקן ומרים את המקל שלו לאות מחאה. לא נורא, הוא יחכה חצי שעה לאוטובוס העמוס הבא.
    התחבורה הציבורית היא הכל חוץ ממצחיקה.

    (התנצלותי מראש על התגובה הכבדה.)

    • שני – רק אומר שכאשר התנצלות מופיעה במשפט האחרון, היא אינה "מראש"🙂

  11. אופס.
    רגע, אז זה אומר שהצלחתי להפוך את תגובתי לפחות כבדה?

    • לא, זה סתם אומר שלא הצלחת לגרור אותי לתגובה כבדה משלי.

  12. מעולה.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: