פורסם על ידי: רועי רוטמן | 29 ביוני 2011

קידוש

יום שישי הוא יום תזזיתי. צריך לקום בבוקר, קצת יותר מאוחר מהרגיל, לנצל את העובדה שלא צריך ללכת לעבודה ולעשות דברים שלא מספיקים לעשות במהלך השבוע. ימי שישי שלי מורכבים בדרך כלל מטיול בוקר עם הכלב, פגישה לכוס קפה עם יפתח (לאחרונה נלווה לכוס הקפה הזו גם טוסט-חירות), קצת קניות, סידורים קטנים שצריך להספיק לפני סוף השבוע (כמו, למשל, תור לרופא או לספר שלא היה מתי לדחוס אותו באמצע השבוע), טיול עם שירה (שלאחרונה משתלב גם עם שיעורי השחייה שהילדה התחילה לקבל), שנת צהריים מפנקת (ואל תטעו: זו משימה שיש למצוא עבורה זמן ביום שישי. זה לא סתם מותרות), טיול של אחר הצהריים עם הכלב והתארגנות לקראת נסיעה (בין אם לארוחת ערב אצל ההורים שלי או לסוף שבוע שלם בעיירה הבווארית בה מתגוררים הוריה של אחת שיודעת). אבל מתישהו, צריכה השבת להיכנס. ולמרות שאני לא אדם מאמין, כפי שיתכן ששמתם לב, איכשהו התרגלתי לראות את השבת עצמה כיום שלוקחים קצת יותר לאט, בנשימות ארוכות.

יהודי מאמין, יש לו את הטקסים שלו שיבדילו עבורו בין חול לקודש. הטקסים האלה חוזרים על עצמם שבוע-שבוע, שנה אחר שנה, דור אחר דור. קל לו, ליהודי המאמין, לדעת מתי עליו להשליך הצידה את תזזיתיות היום השישי ולקבל את מנוחת השבת. אני, בהיותי יהודי לא מאמין (או לפחות, בהיותי יהודי שאינו מאמין בדברים שבהם מאמין יהודי שמקובל לכנותו "יהודי מאמין"), צריך למצוא לעצמי משהו אחר. כשהייתי קטן, זה היה קל. שבת היתה נכנסת כשההורים שלי היו תופסים את אחיי ואותי, מאפסנים אותנו במכונית ולוקחים אותנו לארוחת ערב אצל סבתא שלי. אבל אז סבתא שלי נפטרה, ארוחות השישי עברו לביתם של הוריי, והייתי צריך למצוא לעצמי משהו אחר.

גבי ינון שידר במשך שנים את התכנית "סקסופון" ב-88FM, בכל יום שישי בשעה 19:00. כנעימת פתיחה לתכנית בחר ינון (או העורכת שעבדה איתו, קריסטינה גולייט) את הקטע היפה "That's All", בביצועו של הסקסופוניסט בן וובסטר. כשהתחלתי לשמוע ג'אז בקביעות, הפכתי למאזין נאמן של התכנית, ובכל יום שישי כמעט, היתה המנגינה הזו מתגלגלת לי מהרמקולים. אין שום פלא, אם כן, שלקטע הזה יש עלי השפעה פבלובית: ברגע שאני שומע את צליליו הראשונים, אני לא יכול להימנע מלהישען אחורה, לקחת נשימה עמוקה ולהירגע קצת.

-=-

-=-

ואיכשהו, ממש לא מתחשק לי להכניס אחרי הקטע הזה את המנטרה הקבועה. דמיינו שהכנסתי אותה.


Responses

  1. הקשבתי בדיוק שתי שניות, אין מה לעשות. ג'אז עושה לי את ההיפך מלהישען אחורה ולהירגע, למעשה זה בערך כמו לשמוע חריקת ציפורניים על לוח , פשוט סבל מזוקק.

  2. עדו,
    אתה גר במודיעין (אם אני זוכר נכון. אני מודה שהתעצלתי ולא עברתי על היסטוריית התגובות שלך פה), לא אוהב ג'אז ולא אוהב כדורגל. אני מתחיל לחשוד בך שאתה דמות פיקטיבית שהגה יפתח כדי להציק לי.

    • נכון אני גר במודיעין ולא צריך להזכיר לי את זה בכל הזדמנות, קצת רגישות בבקשה.

  3. הקטע הספציפי לא רע בעיני, אבל השעה שלו ב-88 נשמעה לי תמיד כקקופוניה מוחלטת.

    זה הסימן שהגיעה העת להפסיק לשמוע רדיו ושהתחילה השבת.

    אבל תמיד תוכל לפטור את התגובה הזו בכך שגם אני גר במודיעין.

  4. […] "אתה תראה", אמר אלון, "שגבי ינון יקדיש הערב את 'סקסופון' לזכרו של ריי בראון". באותה תקופה חשבתי, לתומי, שלא […]

  5. […] קידוש הוא רק דרך אחת מני רבות לסגור את תזזית השבוע ולפתוח את מנוחת השבת. יש אנשים שבחרו בדרכים אחרות, והם אינם פחות או יותר ישראלים בשל כך מאלו שעבורם כלו השמיים והארץ וכל צבאם. לי, למשל, יש קידוש אחר. […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: