פורסם על ידי: רועי רוטמן | 7 באוגוסט 2011

סולידריות

באמצע כתיבת פוסט ארוך מדי על חוק הוד"לים, תקעו לי הפגנה. אז הלכתי. בעודי צועד על רחוב אבן-גבירול, שורק וקורא סיסמאות, החליט אחד הכתרים שבפי להשתחרר וליפול אל הארץ. הרמתי אותו, ובלית ברירה תחבתי אותו חזרה למקום. מדובר בשן חותכת, וחור שכזה בפרונט של הפה הורס לי את כל הלוק. אי לכך, המשכתי בצעדה, כשאני מנסה להקפיד על שמירת פי סגור. אלא שלעתים, חייבים לדבר בכל זאת. ובצומת הרחובות קפלן ודה-וינצ'י, הייתי חייב לדבר. הכתר השתחרר שוב ונפל על הרצפה. התכופפתי לחפשו. לא מצאתי. יפתח, שפגשתי בו במקרה כמה דקות קודם לכן, התכופף לעזור. לא מצאנו. אנשים מסביב התחילו לתהות מה אנחנו עושים (מישהו הביע דעתו שהוא לא חושב שנמצא ככה את המצפון של נתניהו). אמרנו להם מה אנחנו עושים. תוך כדקה וחצי, היה סביבנו מעגל בקוטר של כמטר וחצי, שאנשים שמרו עליו נקי, תוך שהם משתמשים בטלפונים הסלולריים שלהם כדי לסייע בחיפושים. כמה דקות חיפשנו ככה, יפתח, אני ועוד 6-7 מפגינים נחמדים, וזה לא הלך. ואז, הסתבר שהשמועה עשתה לה כנפיים. מישהו, שעמד כמטר מחוץ למעגל קרא אלי לפתע: "היי, אתה, מצאנו את הכתר שלך!" והגיש לי אותו. אמרתי יפה תודה (גם לו, וגם למפגינה הנחמדה שעזרה לנו בחיפושים, לא לפני שביררה אם זה כתר מזהב), והמשכתי בשתיקתי.

ואת הפואנטה נתתי כבר בשם הפוסט, אז אתם יכולים להפסיק לעצור את נשימתכם.
-=-
ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו


Responses

  1. עכשיו אנחנו מבינים לאיפה נעלמת אתמול באמצע ההפגנה וגם למה לא ראינו אותך כשהסתובבנו לחפש את ראשך מעל ההמון.

    וסיפור נהדר.

    (ה' מוסרת: הפסדת שלמה ארצי)

  2. יובל, אני חייב לציין שלחוות הפגנה כשראשי נמוך ממפלס הקהל זו חוויה מאוד מוזרה. ולא ממש נעימה. אני מלא הערכה כלפי כל אותם 299,000 איש שהגיעו להפגנה בידיעה שזה יהיה מצבם. מפונקים, עאלק.

    ודווקא לא פספסתי את שלמה ארצי. למרבה הצער. אופיום להמונים, זה מה שזה היה (ואני יודע, דעתי דעת מיעוט).

  3. ומלבד זאת אני סבורה שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

    • קריאתך לסדר נרשמה, והפוסט תוקן בהתאם.

  4. "התכופף לעזור"? טיפת איפוק אין בך

    • יפתח, תודה שגם לשיטתך לא היינו מוצאים את המצפון של נתניהו.

  5. פוסט מחמם לב. ולמרות שאני לא מבינה דבר וחצי דבר בחקיקה, ממתינה בציפייה דרוכה לפוסט על חוק הווד"לים, למען אחכים ואלמד. שלא תדע עוד צרות בתחום הדנטלי, יען יקר.

  6. למה היית חייב לדבר ? .

    • כי העם דורש צדק חברתי, כשהוא לבוש בבגדים מגוחכים שמצדיקים שיפתח ואני נתייחס אליהם

  7. למרבה השעשוע, ראיתיך מרחוק (רחוק מכדי לצעוק), ופיך היה סגור באופן לא-אופייני, ואני זוכרת ששאלתי את עצמי האם זה באמת אתה, לאור זה שנדיר לראות את פיך סגור כל כך.

  8. 🙂

  9. קראתי את הפוסט הזה בפעם השלישית. עדיין מרגש. נודניק.

    • גיברת, את כל הזמן באה-הולכת-נוגעת-בסחורה-עם-ידיים. רוצה-קונה, לא רוצה-לא קונה. מחליטה. פה לא שוק כרמל.
      (או, במלים אחרות, נודניק תקראי לאח שלך).
      (או, במלים עוד יותר אחרות, תודה).


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: